את ההודעה על החמרה במצבו הרפואי של אבא שלה, קיבלה קארין סנדל אחרי שנחתה בסרביה למשחק בליגת האלופות בכדורגל. זו הייתה תקופה טובה בשבילה, אבל בזמן שהקריירה נסקה, מצבו של אביה הידרדר, והיא לא הספיקה אפילו להיפרד כמו שצריך. "אחרי הנחיתה ראיתי הודעות שהוא בבית חולים, למחרת הייתי אצלו, וחודש אחרי הוא נפטר. בבוקר שהרדימו והנשימו אותו הייתי באמצע פגישת עבודה. אמרו לי שאבא לא מרגיש טוב ונסעתי לשם אבל לא הייתה איזושהי פרידה. אנחנו משפחה קטנה, אמא, אחותי שירן ואני. הם היו יחד 40 שנה, והיא פתאום צריכה להכין לעצמה קפה אחרי שנים שהוא הכין לה. שירן גרה אצלי כמעט חצי שנה".
איך תיפקדת בזמן הזה?
"יש לי דפוס שולט כזה בחיים, איזו יכולת להיות בראש צלול ולהבין מה הסיטואציה מצריכה. חודש לפני שהוא נפטר ורק גילינו על הסרטן הוא שלח לי הודעה, 'את החזקה בבית, סומך עלייך שתשמרי על אמא ועל שירן'. הרגשתי שזה כמו צוואה, קמתי להודעה הזאת בבוקר והיא נחקקה בי, שאני צריכה להחזיק את הבית. תמיד הייתי הכתף, זאת שנשענים עליה. הפחות יודעת להישען".
ואיפה את התפרקת באותם ימים?
"פשוט נתתי לעצמי לשחרר, כשהבנתי שזה בסדר להיות חלשה ופגועה. לרצות לבכות. נתתי לעצמי בשבעה, שהייתה מפגש דורות של כדורגלניות מגיל 16 עד 50 ובאו לנחם, לא לעשות סמול טוק מהבוקר עד הלילה. התנתקתי. הלכתי לחדר והקשבתי לישי ריבו".
אחותך שירן סיפרה שבתקופה שגרה אצלך סבלה מדיכאון וטופלה בכדורים שעשו לה רע. כמה זה היה מורגש בבית?
"היו לי רגעים קשים שהרגשתי שאני מסתכלת לה בעיניים ומאבדת גם אותה. שאני אולי לא יכולה לפעמים למלא את מה שאבא שלי ביקש ממני, לשמור עליה. אבל הזכרתי לעצמי שזה בסדר, שאני לא יכולה להציל את כל העולם גם אם אני רוצה. יש לנו קשר כל כך קרוב, והבנתי שאין לי דרך להתמודד עם המצב הנפשי שלה. שאין לי כלים. שהטיפול שהיא מקבלת לא עוזר לה ולא מחזיר אותה למסלול.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"היא הייתה יכולה לראות טלוויזיה שעות. זה נשמע קצת קשה, אבל זה אובדן טעם לחיים ברמה היומיומית. הייתי משקפת לה, אבל מרגישה שהיא לא מאה אחוז שם ומקבלת ומבינה אותי. הייתי לפני זה אומרת לה משפט ומאפסת אותה, אבל לא אז. זה היה המקום המפחיד באמת. אחותי פה, אבל לא פה. חיה אבל לא חיה. היא הייתה בחוסר אנרגיה, בחוסר יכולת לקום על הרגליים. אני הייתי בדיסוננס עם עצמי עם ההבנה שבסופו של דבר התמיכה זה מה שמשאיר אותה במקום כי היא לא קמה על הרגליים והולכת לבד, לבין התחושה שהיא חייבת את זה כרגע. את עצמי עוד לא שאלתי את כל השאלות, הרגשתי שמה שקורה איתה אולי חשוב יותר".
מתי חזרת לחשוב על עצמך?
"במידה מסוימת עד עכשיו לא נפל לי האסימון שהוא לא כאן, ואני לא יודעת מתי זה יקרה. שאבין שלא אראה את אבא שלי יותר".
סנדל בת ה-34 בועטת מאז שהייתה ילדה בבמועדון ספורט ברשת מתנ"סים טבעון. בהמשך שיחקה בקבוצות באיסלנד, בארצות הברית, בנבחרת ישראל ובשנים האחרונות היא ברמת השרון. במקביל היא יו"ר ארגון שחקניות ושחקני הכדורגל בישראל, חברה בהנהלת ארגון שחקני הכדורגל העולמי ועד לא מזמן הייתה גם קפטנית נבחרת הנשים הלאומית של ישראל. בקרוב תוסיף לעצמה את התואר פרשנית ספורט, כשתטוס לקטאר ותפרשן את משחקי המונדיאל מאולפני תאגיד השידור הישראלי. הזדמנות להתקרב לקדמת הבמה ולדבר על מה שבוער. ויש לסנדל מה להגיד. גם על פרשת עומר אצילי למשל, שדחקה אותה לפינה כיו"ר התאחדות השחקנים.
"כשהפרשה של אצילי התפוצצה בהתחלה התקשרו אליי מכל אתר ספורט ישראלי אבל ידעתי שלא משנה מה אני אענה זה ייצא רע. לא מצופה ממני לצאת נגד שחקנים כיו"ר הארגון בהתאחדות. תפקידי להגן עליהם, ואני גם אישה בתפקיד הזה, שמאמינה לכל אחת. ובאותה תקופה בחרתי לשתוק. היה לי קשה עם זה ועם הפרשה הזאת כמו שהיה לי קשה עם המשפט המטומטם של גיא לוזון. כמו שקשה לי שאנשים בהתאחדות מתייחסים אלינו ביחס כזה כמו 'תגידי תודה שנותנים לך לשחק'. העמדה רשמית של הארגון בנושא היא שתפקידו של הארגון הוא לא לחנך את השחקנים והשחקניות. אנחנו כן דואגים להם, אך כל נושא החינוך באחריות הקבוצות. אנחנו כן מצפים שמי שמהווים מודל לחיקוי, יתנהגו בצורה מכובדת ונאותה".
וכאדם פרטי?
"אני בעד לתת הזדמנות שנייה תמיד, אבל בשביל שזה יקרה קודם כל צריך לקחת אחריות על המעשים מול אלו שנפגעו וזה לצערי לא קרה. כן כעסתי על עצמי שלא יצאתי באמירה מספיק ברורה אז, אולי מתוך המקום שעדיין מנסה להבין את הבלאנס. הטיפול בפרשה הזאת היה גם חלק מהבעיה וכל הבקלאש שחטפו הנערות היה מזעזע בעיניי. חטפתי את האגרוף בבטן בתחקיר. כשהם אמרו לחוקרת שהם עדיין מאשימים את הנערות, 'והן עשו לי', ו'הן אמרו לי'. אמרתי שזה לא הגיוני שהנערות יהיו שבר כלי, מרוסקות".
דיברת על אחת מתוך אחת בכדורגל, הרגשת את זה על בשרך?
"כולנו חווינו את זה. אף פעם לא דיברתי על זה ואני לא רוצה להיכנס לזה. היו לי שיחות מעניינות על זה עם ישראל (אוגלבו, האקס) על הסיפור של מי טו. הטענה הרווחת היא 'מה, כבר אי אפשר להחמיא לאף אחת'. אז אמרתי, בסדר, הרבה שנים היינו במקום ההוא, עכשיו זה בסדר שנהיה בקיצון השני כדי שמתישהו הדבר הזה יתאזן למקום שנוח לכולם. כשלמדתי באוניברסיטה על תודעת האונס והאשמת הקורבן ומה לבשת, ולמה קפאת, נפלו לי מלא אסימונים על היחס שמקבלות נשים. גם בספורט, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בת 13 עם שלט מול ההתאחדות, תמיד היו מאבקים. זה תמיד להילחם על הדברים הכי בסיסיים. על השמות בגב של החולצה, זה למשל מאבק שנמשך שנתיים. לכל הספורט הגברי היו שמות של השחקנים בגב החולצה ולנשים לא. כי בסופו של דבר אם יש שם בגב החולצה ואת פצועה או יש לך צהובים, מישהי אחרת לא תוכל ללבוש את החולצה הזאת. זאת התמצית של היחס.
"אחד הטלפונים הראשונים שקיבלתי כשנכנסתי לתפקיד היה מיעל ארד, שאני מעריצה שלה אבל מנסה לשמור שם על פאסון כשאנחנו מדברות. היא אמרה לי 'תזכרי שכשאנחנו נכנסות לתפקידים אנחנו רוצות לשנות את העולם, אבל הדרך מורכבת ולפעמים אלה הניצחונות הקטנים שמשנים את התמונה', כמו שבשלטים יכתבו גם בלשון נקבה, ושתהיה לך חולצה עם השם שלך. זאת התחושה שאת ראויה, גם אם הרבה שנים אמרו לנו כספורטאיות שאנחנו לא באמת מביאות קהל ולא רווחיות אז בסדר שייתנו לנו קצת, ושלא מגיע לנו שוויון. גם אם גברים בתחום חושבים שאנחנו לא שוות להם הם יגידו את זה מתחת לשפם או כשהם שיכורים, אבל הם לא יעיזו לומר בתגובה לתקשורת 'הן נשים אז…'. זה ייפלט להם פה, ייפלט להם שם".
מתי את שמעת שזה נפלט?
"בהרבה סיטואציות. לפעמים זה בשיחות עם גורמים בהתאחדות באחד על אחד, לפעמים בדיחות אחרי משא ומתן. זה קורה כל הזמן. על הטוקבקים אין מה לדבר. וככה בדיוק אי-שוויון נשמר, תעלולים מנטליים שאנשים עושים כדי להצדיק למה זה כן בסדר שנשים מקבלות פחות מהם".
המאבק שהובלת על התנאים עלה לך בתפקיד בנבחרת ישראל.
"במידה מסוימת בשלוש השנים האחרונות הייתי בפוזיציה שהיא בלתי אפשרית - להיות קפטנית של הנבחרת ולהיות יו"ר ארגון השחקנים והשחקניות. מצד אחד לא סביר ומקובל שהקפטנית של הנבחרת תצא נגד ההתאחדות, ומצד שני אני גם חייבת להילחם כשדברים כאלה קורים, ויש טפו-טפו לא מעט דברים שקרו. אם הודחתי? תלוי את מי שואלים. אם שואלים אותם, את נבחרת ישראל, זה לא מה שהם יגידו, בספורט תמיד אפשר להשתמש בתירוצים מקצועיים. הדבר שלי אמרו היה, 'אנחנו רוצים להצעיר את הנבחרת'".
האמנת באיזה מקום שלזה זה קשור?
"לא היה שום היגיון בזה, בטח אחרי מספר השנים שלי בנבחרת. אני בנבחרת מגיל 16, שיאנית ההופעות בכל הזמנים כי אני באמת הרבה שנים שם. בשש השנים האחרונות אני קפטנית, הלכתי כברת דרך. עשיתי תהליך עם עצמי, ידעתי מה סביר להניח שהולך לקרות. זה היה די צפוי, אם הם יכחישו בכל דרך וצורה".
נקמני מצד הנבחרת.
"כן, היו לי שיחות פתוחות איתם על הנושא הזה. לא רק עליי, אלא גם על בנות אחרות שהלכו והתראיינו ולא הזמינו אותן יותר לשחק. אמרתי להם שהם מתנהגים כמו צפון-קוריאה. מי שמדבר אז סותמים לו את הפה? נגיד את זה בעדינות, יש כל מיני עניינים פוליטיים פנימיים בתוך ההתאחדות ואין שם לקיחת אחריות על מי הבן אדם שאחראי על הדבר הזה".
הרגשת שאת מקריבה את הג'וב שלך?
"בכנות, גם ככה התכוונתי לפרוש מהנבחרת בסוף הקמפיין הזה, והכנתי את עצמי לזה שזה יכול לקרות. הג׳וב שלי הוא פסיכולוגיה חברתית (סנדל עובדת בגוף תחת האוניברסיטה העברית, ט"ג), אני עדיין משחקת כדורגל יום יום בקבוצה שלי ברמת השרון. נבחרת ישראל תמיד הייתה מבחינתי דבר קדוש, לייצג את ישראל, הצמרמורת בהמנון. אבל ידעתי שזה כבר הסוף, ושאם זאת תהיה המורשת שלי, אני שמחה. היה ניסיון לעשות פרישה מכובדת יותר, הסיפור עדיין לא נסגר".
גם הג'וב הצפוי שלה מעמיד במצבים מאתגרים. המונדיאל שאליו תצא וישודר ב-20.11 ב"כאן", שבקטאר עומלים על הקמתו כבר עשור, יצר מצב מסובך. מצד אחד חגיגת כדורגל שהושקעו בה מיליארדים, ומצד שני המארחת היא מפירה ידועה של זכויות אדם, נוסף לזה שאלפי פועלים קיפחו את חייהם בהקמת התשתיות למשחקים. אבל סנדל לא מפנה לכל זה עורף. "יש המון שאלות על קטאר ועל כל הסיפור של זכויות אדם. העובדים, להט"ב. בהנהלה של איגוד השחקנים הבינלאומי עלה לדיון אם נכון לעשות שם ישיבת הנהלה. החלטנו שלא, כי לא מכבדים שם מגוון של אנשים ולא נותנים מקום לאנשים, מה שאמור להיות בכדורגל, מקום שמתקיים ללא הבדל ואפליה של דת, גזע ומין".
אבל שם הוא כן מתקיים ככה.
"זו פיקציה לחשוב שספורט ופוליטיקה מתקיימים בנפרד, הם היו שלובים תמיד והספורט היה דרך להלבין הרבה דמויות לאורך ההיסטוריה. יש כאן לא מעט שאלות ולא מעט עשייה, היינו בארגון הבינלאומי גם חלק מהקמה של מרכז זכויות לעובדים שם בהקמות, שרבים מהם מתו בגלל תנאי עבודה שהם עבדות מודרנית לכל דבר ועניין. אנחנו לומדים בשיעורי היסטוריה על העבדות של האפרו-אמריקנים ועל מסעות כיבוש כאלה ואחרים וב-2022 עדיין קורים דברים כאלה בעולם, ולוקחים להם את הדרכונים ועובדים בתנאים-לא תנאים".
ויש לך את הבמה לומר את הדברים האלה באולפן שמשדר את המונדיאל?
"זאת שאלה שאני אצטרך לענות עליה עד שהמונדיאל יתחיל. אני חושבת שבסופו של דבר, ברמה הכי בסיסית, מונדיאל הוא חוויה תרבותית מטורפת של כל העולם וההתרגשות שלי שקראו לי לפרשן שם הייתה מהמקום של ילדה בת שש מטבעון שחלמה להיות בכלל באירוע כזה. אז השידורים של המונדיאל אמורים להיות פאן, אבל כן יש מידה של אחריות לשים את הדברים האלה על השולחן".
על השולחן נמצאת גם הפרידה מישראל אוגלבו, אחרי שהיו יחד ארבע שנים מינוס חודשיים של פרידה כשטס להשתתף בריאליטי "הישרדות". "בפעם הראשונה שנפרדנו לפני שהוא טס ל'הישרדות', ציפיתי שהוא יכבד אותי אבל גם אם הייתי רואה בטלוויזיה שהוא נמצא באיזה קשר עם מישהי על האי זה לא מה שהיה גורם לי לחזור או לא לחזור. אני חושבת שבסך הכול עשינו עבודה די טובה בלשמור על הקשר שלנו, תקופה ארוכה היינו מתחת לרדאר, כדי שלא ייכנסו לנו לתחתונים. כי כבר נכנסו לנו הרבה בהתחלה. היה בום איך שהתחלנו להיות יחד, לא הבנתי קודם את יצר המציצנות שיכול להיות. עלו תיאוריות כאלה ואחרות, שאני לסבית והוא הומו ושאנחנו יחד כדי להסתיר ושאנחנו בכלל בזוגיות פתוחה. נכנסו לנו לחיים ברמות. אמרו כל דבר אפשרי על הקשר הזה. זאת גם הייתה אהבה מאוד גדולה".
כבר היו דיבורים על חתונה. למה נפרדתם בסופו של דבר?
"הפרידה הגיעה בגלל הדינמיקה של הזוגיות. בסופו של דבר אנשים נפרדים כי הם מבינים שיש דברים שחסרים לכל אחד מהצדדים בקשר, מנסים לגשר ומנסים לתקן וכשזה לא מצליח ולא עובד אחרי תקופה מסוימת, אתה משחרר כדי שיהיה הכי טוב לבן אדם השני. היה שיח רחוק על משפחה והתקדמות, וזה לא שמישהו רצה ומישהו אחר לא. לא על זה היה הפיצוץ. פשוט הבנו שעדיף בנפרד. הבנתי שאני מעדיפה להיות רווקה בת 95 מאשר להתפשר על חיים שאני לא אהיה בהם מאושרת. הרבה פעמים בחיים שלי אני מסתכלת על המהות של בן אדם ולא על סך החוויות שלו כמה שמגדיר אותו. ישראל הוא בן אדם מדהים וכריזמטי עם לב גדול, שהחיים בתחילת דרכו חילקו לו קלפים פחות טובים אבל כן עם פוטנציאל גדול. יש בי משהו שמאוד נמשך למקום הזה, שרוצה להעניק ולהיות ולעטוף. אחת השאלות הראשונות ששאלתי את עצמי אחרי היא האם הקשר ישב לי על הדפוסים האלה".
ובסוף את לא רווקה. בחודשים האחרונים את בזוגיות חדשה עם שחקנית הכדורסל הדר רפאל.
"הכרנו דרך מעגלים משותפים והיא תמיד הייתה לי מתחת לאף. היא גם ספורטאית וסופר-מצליחה. רואת חשבון בחברת היי-טק. הלו"ז שלה מאוד אינטנסיבי כמו שלי, היא מבינה את הצורך בספייס ובתמיכה. זאת זוגיות ראשונה שיש בה את אותו קצב חיים וגם מאוד מרימה ומכילה. היא שאפתנית ובאיזשהו מקום מראה שלי. זה טרי ומרגיש נכון. אפשר לומר ששברתי את הדפוס".
פורסם לראשונה: 07:26, 11.11.22
