בואו נדבר רגע על מכבי חיפה. לאו דווקא אם אתם אוהדים את הקבוצה או לא. הילדים של היום גדלים לאהוד את מכבי חיפה נוכח ההצלחות בשנים האחרונות, רובם ככולם כמקשה אחת (כמו שילידי שנות ה70-80 גדלו למכבי ת"א).
לפני שבועיים חרף רצוני וכוחי - שיכנע אותי הבכור בן ה־5.5 שהוא חייב להיות בסמי עופר. לתומי חשבתי שהעובדה שכבר יש לו סט בגדים, כדורים וצעיפים של הקבוצה תספק אותו אך לא. נאיבי שכמותי. הדהים אותי שהוא מכיר את שירי הקבוצה, שירי האוהדים ויודע פרטים כמו אחרון ההסיטוריונים ("אבא, אלון חרזי בעט גם פנדלים?"). השתכנעתי.
גביע הטוטו על מקום 5 זו התחלה נפלאה לילד בגן למשחקו הראשון. אין לחץ, אין בלגן. אווירה משפחתית (פרט לשעה 20:15). וכאן מגיע הנושא עליו אני כותב כעת. האירוח בסמי עופר ומכבי חיפה הוא מדהים. ביקרתי בכל האצטדיונים בארץ במרוצת השנים והתארחתי בכל קבוצות הליגה. הסדר, הארגון, החוויה בסמי היא אירופה לכל דבר.
מכבי חיפה בכלל הפכה לסוג של ברצלונה בישראל: אין כרטיסים למכירה כמעט אם אתה לא מנוי, גם למשחקי החוץ גם למשחקי הבית – כך שהביקוש מרקיע שחקים ובמשחק גביע הטוטו שאין לו חשיבות על מקום 5 היו 18 אלף צופים!! זה מספר לא הגיוני!
נחזור לסמי. מבחוץ? אליאנס ארנה בגרמניה. מבפנים לא פחות. מתי הגעתם לאצטדיון בו אתם יושבים אך ורק לפי מס הכיסא הנקוב בכרטיס? אני מעולם. 5 דקות לפתיחת המשחק חושך באיצטדיון - הכרוז מבקש להאיר עם הניידים ומתחיל השיר של הקבוצה. שואו אמיתי. באצטדיון מלא התחושה בוודאי - צמרמורות. ההרגשה היא שבאת להצגה, החוויה היא לילדים וההורים.
שירותים נקיים, מזנונים במחירים שפויים, אך תמיד מקום לשיפור. וכך רבותיי מביאים קהל למגרשים.
והרווחתם בוודאות אוהד קטן לנצח, שלא ישכח את המשחק הראשון שלו אף פעם
הכותב הוא מייסד פודקאסט הספורט בק-2-בק
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
