ג'ים בראון שמת בשבוע שעבר בלוס אנג'לס בגיל 87 היה שחקן פוטבול אגדי. למרות ששיחק תשע עונות בלבד בקליבלנד, הוא נחשב לאחד משלושת השחקנים הגדולים בהיסטוריה, ביחד עם טום בריידי וג'רי רייס. הוא השתתף ב-53 סרטים, והיה אקטיביסט חברתי ופעיל נמרץ לזכויות האזרח עם קו מחשבה רדיקלי ואלטרנטיבי שהאמין ב"כלכלה ירוקה", שתעזור לקהילה השחורה להגיע לשוויון. הוא גם סייע בהסכם הפסקת האש "וואטס" בין הכנופיות בלוס אנג'לס ב-28 אפריל 1992, יום לפני המהומות שפרצו בעיר בעקבות אירועי רודני קינג.
זאב בודד - המדור של זאב אברהמי
אבל במשך 34 שנים בנה בראון פורטפוליו של תקיפות מיניות ומכות כלפי נשים. הוא מעולם לא הואשם בבית המשפט. בראון טען שהמוסדות רודפים אחריו בגלל הפעילות שלו (ב-2002 התגלה שה-FBI אכן הציב עליו מעקבים והאזנות), אבל כמות התקיפות ומשך השנים הבהירו שזו לא רדיפה, קונספירציה או מזל רע.
איך שופטים בן אדם מאה-מימדי כזה, שהמוטו של חייו היה "אני עושה רק מה שאני רוצה"? שדרש שיקבלו אותו על חלקיו הטובים וגם על מגרעותיו?
גדל לתוך ההיסטוריה
בראון נולד בג'ורג'יה בקולוניה של עבדים לשעבר. אביו, שאהב נשים, קטטות והימורים, עזב אותו כשהיה בן כמה שבועות. בגיל שנתיים אמו נסעה לעבוד בנקיון בתים בלונג איילנד והשאירה אותו עם סבתו ודודתו. בגיל שמונה היא צירפה אותו לפרברים הלבנים. בראון זוכר תקופה של בדידות ושתיקות, עצב וכעס. "אמא שלי התעניינה הרבה יותר בעשרות הגברים שהיא יצאה אתם מאשר בצרכים וברגשות שלי", הוא אמר. הוא עבר להתגורר בבית של חברתו, והתחיל לגלות את היכולות הסופרמניות שלו בכל ענפי הספורט: הצטיין בפוטבול, באתלטיקה קלה, בלקרוס, וקלע 38 נקודות למשחק בכדורסל. ארבעים אוניברסיטאות ניסו לגייסו. סיריקיוז זכתה.
בראון היה השחקן השחור השני בתולדות האוניברסיטה, וצוות המאמנים לא רצה להעניק לו מלגה מלאה. "אני לא רוצה שחקנים שחורים", אמר המאמן פלויד שוורצוולדר, "הם רק עושים בעיות". עו"ד בוגר האוניברסיטה דאג לבראון בחודשיו הראשונים בסירקיוז. היכולת שלו סידרה לו מילגה על תנאי: הוא לא קיבל אישור לישון במעונות האתלטים, וקיבל איום שלא יחשוב אפילו בכיוון של להתחיל עם בחורות לבנות.
בראון העמיס יארדים ונקודות, הגיע למקום חמישי ארצי בדקתלון, חוקי הלקרוס השתנו בגלל הדומיננטיות שלו, הוא קלע ממוצע דו ספרתי בכדורסל. ב-1 בדצמבר 1955, חודש לתוך העונה האחרונה שלו בסיריקיוז, ניגש נהג האוטובוס ג'יימס בלאק לרוזה פארקס וביקש ממנה לפנות מקום לאדם לבן. פרקס סירבה. אחרי כמה חודשים, קליבלנד בראונס בחרה את בראון במקום השישי בדראפט.
החיידק שצמח לצד השיאים
מקרה ראשון, 1965: ברנדה איירס, 18, מתלוננת שבראון תקף אותה במוטל בקליבלנד. חבר המושבעים זורק את טענותיה. וגם את תביעתה לאבהות כעבור שנה. מקרה שני, 1966: סטודנטית באוניברסיטת אוהיו סטייט מאשימה אותו באונס. חבר המושבעים מוצא את העדות שלה לא אמינה.
בראון הביא את האלימות למגרשים, וזו הביאה רייטינג. הוא שילב כוח מתפרץ עצום, גמישות, אתלטיות ומהירות מסחררת. כששחקני ההגנה הורידו אותו בתיקול אל הדשא, הוא קם מיד, ורץ למהלך ההתקפה הבא כאילו מדובר בטיול בפארק. "הדבר הכי חשוב", הוא הסביר פעם, "זה ששחקן ההגנה ירגיש את האלימות שלי, שיחשוב פעמיים לפני התאקל הבא". סם האף צוטט פעם: "היום רצתי 150 יארד, 140 על הגב של בראון. אתה יכול לתפוס אותו, לאחוז בו, לא להרפות ואז להתפלל שמישהו יבוא לעזור לך".
בתוך תשעה משחקים הוא שבר את שיא היארדים למשחק, הוליך את הליגה ביארדים בשמונה מתשע השנים שלו בליגה, והחזיק בכל שיא שקשור ליארדים על הקרקע למרות ששיחק בתקופה בה שיחקו 14 משחקים בעונה (לעומת 16-17 כיום) והיה פעיל במשך תשע עונות בלבד.
בשנתו הראשונה נבחר לרוקי העונה וגם לשחקן המצטיין. השיא שלו ליארדים למשחק (104.3) לא נשבר עד היום. בשנים הללו התחיל חיידק הנשים של בראון. "אני אוהב אותן צעירות וקטנות", הוא אמר אז, "בשלות כמו אפרסק. אני לא אוהב לנגוס באפרסק שעברה הבשלות שלו". שיתוף הבחורות ההמוני והאורגיות הגרוטסקיות תוארו בסרט "יום ראשון הגדול" שבו השתתף בראון כשחקן.
1964 הייתה שנה דרמטית בחייו: הוא הוביל את קליבלנד לאליפות, התאהב בקולנוע, ונפגש עם מוחמד עלי ומלקולם אקס אחרי הנצחון של עלי על סוני ליסטון כדי לטכס עצה איך להילחם בגזענות. הוא הקים את איגוד הכלכלה והתעשייה לשחורים כדי לעזור לעסקים ויזמים שחורים בקבלת הלוואות ויצירת מקומות עבודה. "אני מכבד את מרטין לות'ר קינג", הסביר בראון את המשנה שלו, "אבל זה לא השיט שלי לצעוד ברחובות במחאה, לכרוע ברך ולהתפלל. אנחנו צריכים עצמאות כלכלית שתחלץ אותנו מהאלימות של שחורים נגד שחורים, מהעוני והסמים".
ב-1965, אחרי שזכה בתואר השחקן המצטיין של העונה בפעם השלישית, בראון נוסע לאנגליה לצילומי הסרט "12 הנועזים". בגלל תנאי מזג האוויר, ההפקה נדחית. ארט מודל, הבעלים של קליבלנד, הודיע שהוא יקנוס אותו במאה דולר לכל יום שהחסיר. בראון כינס מסיבת עיתונאים והודיע שאף מאדרפאקר לא יגיד לו מה לעשות ושהוא פורש מפוטבול. בגיל 30, בשיא כוחו ולאחר שלא החסיר משחק מעולם, עם משכורת שנתית הכי גבוהה בליגה (75 אלף דולר), בראון פרש. "אני צועד החוצה מפוטבול", הוא אמר, "וצועד פנימה לתוך המהפכה המינית".
היה צריך לצאת מהפוטבול כדי להיות מיליונר
מקרה שלישי, 1968: אווה בון צ'ין, 20, הייתה דוגמנית גרמניה אקזוטית עם הורים מגרמניה וג'מייקה, ועם שאיפות להיות שחקנית. בראון, אז בן שלושים, ניגש אליה ושאל אותה אם היא רוצה להיות הילדה של ג'ים בראון. הוא היה נשוי, אבל הסביר לה שהוא מעדיף את המודל האירופאי של חיי נישואין. היא נענתה: היא באה מעולם הדוגמנות והכירה יופי, אבל לא יופי כזה או כריזמה שגורמת לברכיים של נשים וגברים לרטוט כשהוא נכנס לחדר.
לילה אחד במלון בווסט הוליווד, השכנים קראו למשטרה בגלל הצעקות המטורפות וקולות החפצים שנשברים. בראון מנע את כניסתם והעיף אחד מהם שני מטר באוויר ולתוך קיר. תגבורת הגיעה. יש דם על הקירות. אווה שכבה בתוך שלולית דם, שישה מטר מתחת למרפסת של חדרם. כל עצמות הכתפיים שלה היו מרוסקות. היא לא הגישה תלונה. לטענתה, היה להם ריב נורא והיא כנראה התעלפה ונפלה. היא המשיכה לחיות איתו. הוא נקנס ב-300 דולר על התקרית עם השוטרים.
בסרט הדוקומנטרי של ספייק לי, "ג'ים בראון, אול אמריקן" (2002) היא הציגה בפני המצלמה את הצלקות ואמרה: "הייתי צעירה, נראיתי טוב, אהבתי את החיים. איזו סיבה היתה לי לקפוץ?".
ברביעי ביוני 1967 בראון אירגן את "ועידת קליבלנד" עם מוחמד עלי, לו אלסינדור (מאוחר יותר נודע כקארים עבדול ג'באר), ביל ראסל ועוד ספורטאים. הם נפגשו כדי לדון בסירוב של עלי לשרת בצבא וההשעייה שלו מאיגרוף. בראון לא הסכים לסירוב (בסיריקיוז הוא היה חלק מתוכנית של הצבא האמריקאי ושירת גם ארבע שנים במילואים. לכן גם סרב לתמוך במחאה של קולין קפארניק), אבל הביע תמיכה בעלי. התמונה שלהם מהוועידה הזו נחשבת לאחד הסמלים האייקונים של המאה ה-20, וגם פותחת את הדלת להתערבות פעילה של ספורטאים בנושאים חברתיים ובנושא הגזע. "אם היה לך כוח, לא היתה לך שום ברירה אלא להשתמש בכוח הזה", הוא אמר, "אם היו תגובות שליליות או אלימות כנגד הוועידה הזו, הן לא היו יותר גרועות מהאפליה שהיתה נגדנו ממילא".
עבור ההשתתפות ב-"12 הנועזים" הוא הרוויח 40 אלף דולר. עבור המערבון "מאה רובים" (1969) שבו גילם את כוכב הפעולה השחור הראשון הוא קיבל 200 אלף דולר וחמישה אחוז מההכנסות. הוא היה צריך לפרוש מפוטבול כדי להיות מיליונר. הסרט הזה ציין את הפעם הראשונה שבו זוג בין גזעי (בראון ורקל וולש) התנו אהבים על המסך.
הוא נהג בקדילק אל דוראדו, נעל מגפיים שנתפרו במיוחד לפי מידתו, חולצות משי שפתוחות עד הטבור וג'ינס שאי אפשר היה לשים בו כלום בכיסים מרוב שהיה צמוד. למסיבות שלו כל בחור הגיע עם 3-4 בחורות, צעירות ותמימות. החוקים: כולם עירומים וכל הדלתות פתוחות. בראון היה מחליף 7-8 נשים בלילה. אנשים היו מעודדים מסביב למיטה שלו כשעשה סקס. הוא הביא לעלי חמש בחורות ללילה. הוא עשה ללו אלסינדור היברות עם המושג 'מנאז' א טרואה' (שלישייה). "זו לא פרברסיה", הוא טען בראיון לגלוריה סטיינהם, "זה להיות בעל מזל". סטיינהם, סופרת פמיניסטית, התאהבה בו וניהלה איתו רומן בעודו נשוי וכתבה כי "גברים מהסוג של ג'ים בראון הם יעד קל לסחיטה".
מקרה רביעי, 1971: הואשם בתקיפת שתי נשים צעירות. ההאשמות נפלו. מקרה חמישי, 1985: מרגוט טיף, מורה בתיכון, התלוננה שבראון היכה ואנס אותה באחת מהמסיבות הדקדנטיות לאחר שסירבה להצטרף אליו ואל אשה אחרת. ההאשמות נפלו. עורך דינו היה ג'וני קוקראן, שעשור לאחר מכן חילץ את או. ג'יי סימפסון ממשפט רצח.
הרבה לפני 'מי טו' ובעידן שבו להשכיב בחורות גם בניגוד לרצונן נחשב לתעודת גבריות, אשה אחרי אשה התלוננו על אלימות מצדו של בראון. ההאשמות שלהן נדחו על ידי חבר המושבעים, או שהן סירבו להעיד. בראון לא ישב בכלא -חוץ ממקרה אחד: ב-1978 הוא רב עם הפרטנר שלו למשחק גולף, פרנק סנאו (המנטור של טייגר וודס), על מיקום הכדור. הוא נעצר ליום אחד ונקנס ב-500 דולר.
מקרה שישי, 1986: דבי קלארק, ארוסתו של בראון, התקשרה למשטרה כשהיא מנופפת באקדח כדי להרחיק את בראון מעליה. היא הייתה עם צלע מרוסקת, שריטות בפנים וחבורות בידיים. בראון נעצר בחמש ורבע בבוקר, ושוחרר בשמונה ורבע בערבות של 5,000 דולר. קלארק ביטלה את התלונה אחרי יומיים. "יש לו טמפרמנט שחור", הסבירה. התקרית התחילה אחרי שבראון חשד שפלירטטה עם גבר אחר. בראון אהב את המודל של נישואים אירופאיים כשזה עבד לטובתו.
הרואי, אבל לא גיבור
52 שנים עברו מאז האליפות של בראון ועד שקליבלנד חווה עוד אליפות, הפעם עם לברון ג'יימס. בראון נבחר להעניק את גביע האליפות ללברון. "אני מקווה שכל ספורטאי שחור יקח את הזמן כדי ללמד את עצמו על האיש הלא ייאמן שהיה ג'ים בראון ומה שהוא עשה עבורנו", כתב ג'יימס אחרי שבראון מת, "כולנו עומדים על כתפיו. אם גדלת בצפון מזרח אוהיו והיית שחור, ג'ים בראון היה אלוהים. בכל פעם שאני מהסס להגיד משהו, אני חושב על ג'ים בראון ועל הקירות שהוא שבר כדי שאנחנו נוכל לדבר".
אי אפשר לשים את ג'ים בראון בתבניות. הוא היה מיליטנט שחור רדיקלי, אבל תמך בניקסון ונפגש בבית הלבן עם קניה ווסט ודונאלד טראמפ ("הוא הנשיא שלי והוא יכול לספק לי תקציבים"), אהב נשים והתעלל בהן. הוא עזר לכל זר ותקף את הקרובות אליו ביותר. היה לו לב מזהב ואפלה בנשמה.
7 צפייה בגלריה
"כולנו עומדים על כתפיו". ג'ים בראון עם לברון ג'יימס בחגיגות האליפות של קליבלנד קאבלירס ב-2016
(Tony Dejak/AP)
ב-1988 הוא הרים את AMER-I-CAN, פרויקט שנועד לתמוך בפעילויות קהילתיות בחברה השחורה בנושאי חינוך, דיור ואלימות כנופיות. הוא הביא עובדות רווחה ובעלי מקצועות כדי שילמדו את חברי הכנופיות ואסירים לשעבר ידע וכישורים בסיסיים על החיים כדי להרחיק אותם מחיי פשע ואלימות. הוא לא נעל את דלתו כדי שמי שצריך עזרה יוכל תמיד להיכנס.
הוא נכנס שלוש פעמים להיכל התהילה (פוטבול, פוטבול קולג'ים ולהקרוס) בשלושה עשורים שונים. השדרים הלבנים של קליבלנד דרשו שיסתום את הפה בכל מה שקשור לענייני גזע ופשוט ירוץ עם הכדור. אחד השדרים התנצל ואמר לו פעם שהוא מעריץ אותו כשחקן פוטבול נהדר, אבל לא בוחן אותו כשחור. "זה מגוחך", אמר לו בראון, "אתה חייב להסתכל עליי כשחור. תסתכל עליי. אני שחור".
הוא היה יפה ומכוער, נפלא ואיום, על-גלקטי וטינופת. היית רוצה להיות החבר הכי טוב שלו, אבל לא להיות אשתו או החברה שלו. הוא רצה לחזור לשחק בגיל 47, בגלל שלא אהב את פרנקו האריס שאיים לשבור את שיא היארדים שלו. הוא התנגד לכל כוח שהופעל עליו מבחוץ ונכנע לאלימות מתוכו. הוא היה גאווה ובושה שחורה. הוא כתב שתי אוטוביוגרפיות וזה לא היה מספיק. הוא היה הירואי, אבל הוא לא היה גיבור.
תמיד יש תירוצים: כבר כילד הבין שהוא יכול לסמוך רק על עצמו ועל קולו הפנימי. הזעם עבד עבורו בספורט ובקולנוע ובאקטיביזם החברתי, אבל גרם לו להיות אטום רגשית כלפי האנשים הכי קרובים אליו בעולם. השוטרים באמת היו גזעניים. אמריקה אוהבת לתלות את הפתולוגיות שלה בספורטאים שחורים.
סוציולוגים רבים טענו בשנות ה-60 וה-70 שלגברים שחורים אין דרך להביע את הגבריות שלהם אלא דרך המיטה ודרך שליטה בנשים. בראון הודה ששליטה בנשים היתה תחביב שלו, מקום להוציא בו את הכעסים והאכזבות שלו, שהסקס לא היה רק תענוג אלא גם אקט ברוטלי, פורקן של אגו ודמיננטיות. "כל התדמית של ג'ים בראון בנויה על סקס", אמר עליו ידיד מהאיגוד הכלכלי השחור, "הוא משדר לאדם הלבן איזו דמות מיסטית על האדם השחור. אפשר להגיד שכל חייו הם אורגיה אחת גדולה. וזו לא ממש תהיה מטאפורה".
7 צפייה בגלריה
אהב את המודל של נישואים אירופאיים כשזה עבד לטובתו. ג'ים בראון עם אשתו מוניק
(David Richard/AP)
הוא היה עוד תקווה שסיפקו שנות ה-60. הרבה אנשים חשבו שסופרמן בראון יעזור לנצח את הגזענות, הממסד, השיטה. אף אחד לא דרש ממנו דין וחשבון או לשמוע עליו משהו רע. היה קשר שתיקה נגד אלימות מגדרית, ובראון מעולם לא שילם את המחיר. "כל זה קרה בשנים שבהן האלימות הממסדית נגד גברים שחורים נמצאת בשיאה", כתבה פעם העיתונאית אסתר ארמה. "אשה שחורה העדיפה שהגבר שלה יהרוג אותה מאשר למסור אותו למוסדות הלבנים. זה היה גזר דין מוות עבורו, וגם עבורה כי כל הקהילה תפנה נגדה".
ביקורת עצמית? "זה לא גברי"
מקרה שביעי ואחרון, 1999: אשתו מוניק, 21, התקשרה למשטרה. בעלה שבר את חלונות המכונית שלה במעדר ואיים עליה. מוניק משכה את התלונה וטענה שהיא המריצה בו להכות במכונית במקום בה. השופט דן את בראון לשנתיים מאסר על תנאי, קנס של 1,700 דולר, 400 שעות התנדבות קהילתית, מתן צדקה למעון לנשים מוכות, ייעוץ בנושאי כעס ואלימות משפחתית וארבעים שעות עבודות שירות. "לא אתן לאף אחד את ההזדמנות לראות אותי אוסף זבל מהרחוב", הוא אמר וסירב להסדר. בראון נשפט לשישה חודשי מאסר וישב ארבעה.
בהגדרתו, בראון נכנס לכלא כקדוש מעונה. בזמן כליאתו המשיך לנסות להרחיק גברים שחורים מחיי הפשע. כל חייו הוא ניצל את מעמדו כדי להשפיע, אך הסוהרים החליטו שידוען זה מסוכן: הוא ישב 23 שעות בבידוד בתא של 1.80 על 4.20 מטר. הוא איבד 25 קילו. האיש שהשאיר את דלת ביתו פתוחה לאסירים, ישב מאחרי סורג ובריח עם אלפי אסירים מסביבו.
"גבריות נבחנת בזה שאתה חייב כל הזמן לעשות משהו. אסור לעצור לרגע, לחשוב, להתעסק בביקורת עצמית. זה לא נתפס כמשהו גברי", אמר פעם בראון בראיון. "גבר, בעיקר גבר שחור הוא אכול טראומות ולא יכול ממש להביט במראה ולשאול מה באמת מכאיב לו, מה אוכל אותו מבפנים. נשים הן הקורבנות של הפגם הזה".
פורסם לראשונה: 17:09, 26.05.23
