זה הערב שבו יובנטוס הגיעה לקרקעית, קבעו כלי התקשורת באיטליה, והעריכו שייקח זמן רב עד שתצליח לחזור להיות כוח משמעותי – לא רק בכדורגל העולמי אלא אפילו במקומי, בליגה שבה שלטה כל כך הרבה שנים. בדיוק שלושה חודשים, על היום, עברו מאז אותו ערב בליגת האלופות באצטדיון סמי עופר, שבו הושפלה 2:0 מול מכבי חיפה. ואיכשהו, תאמינו או לא, יובנטוס לא רק עומדת על הרגליים, היא אפילו קופצת.
יובה הפסידה גם בשני המשחקים הבאים שלה בליגת האלופות והודחה מהמפעל, אבל לפחות בכל מה שקשור לתוצאות שלה בליגה האיטלקית, אותה תחתית הבור הפכה לנקודת מפנה. באותה תקופה, אחרי הפסדים רצופים למילאן ולעומר אצילי, מצאה עצמה יובנטוס במקום השמיני. רק סמפדוריה, האחרונה בטבלה באותו פרק זמן, כבשה פחות ממנה. משבר זה בלשון המעטה. והנה, אנחנו אמנם באותה עונה, אבל בשנה חדשה, ופחות משבועיים אל תוך 2023 יובנטוס עשתה עוד צעד למעלה. היא במקום השני.
שמונה ניצחונות ליגה רצופים, כולל נגד יריבות כמו אינטר ולאציו, מבלי לספוג אפילו שער אחד. כן, שלושה חודשים עם שער נקי. בתשעת המשחקים הראשונים של העונה אספה הגברת הזקנה 13 נקודות, ואילו בשמונת המשחקים הבאים הוסיפה 24. המרחק מהמוליכה נאפולי עומד על שבע נקודות בלבד, וביום שישי הקרוב השתיים נפגשות באצטדיון דייגו מראדונה. נאפולי, שרשמה לפני שבוע מול אינטר את הפסד הליגה הראשון שלה העונה, לא איבדה נקודות בבית מאז אוגוסט, אבל ניצחון של יובה הוא תמיד אפשרי, מול כל יריבה, והפער יכול לעמוד פתאום על ארבע נקודות בלבד. תסריט כזה ויש מאבק אליפות, מי היה מאמין.
עד הרגע האחרון
כל זאת מתרחש בצל שני סיפורים שהיו יכולים לפגוע בכל קבוצה, גם כזו שנמצאת בכושר טוב. סיפור אחד הוא ניהולי, כולל התפטרות כל הנהלת יובנטוס בסוף נובמבר, בעקבות חקירה הנוגעת להתנהלות הפיננסית של המועדון. הסיפור השני הוא הפציעות. הכוכב הגדול פדריקו קייזה חזר רק לא מזמן; הרכש הגדול של הקיץ, פול פוגבה, נפצע עוד לפני פתיחת העונה ועדיין לא ערך בכורה מחודשת; כרגע פצועים גם שחקן ההתקפה המוביל דושאן ולאחוביץ' ושחקן ההגנה המוביל לאונרדו בונוצ'י. יש עוד.
הקרדיט למאמן מסימיליאנו אלגרי. יובה לא משחקת כדורגל מבריק, אבל הוא הצליח להביא להפרדה בין החקירה והעניינים מחוץ למגרש לבין מה שמתרחש על הדשא. אלגרי הצליח לנווט בין הפצועים וגם החליף מערך, מהלך שתרם משמעותית לשינוי. יובה הנוכחית נבנתה לשחק 4־3־3, עם פוגבה באמצע, אנחל די מריה באגף אחד, וקייזה, לפחות בחלק השני של העונה, באגף האחר. אלגרי שינה את סדר השחקנים ויובה משחקת היום עם שלושה בלמים. כמו בשנים גדולות אחרות, העבודה הקבוצתית מובילה להישגים ההגנתיים.
כך, למשל, במשחק האחרון מול אודיזנה שיחקו בקו האחורי דניאלה רוגאני, שכבר היה נראה שאין לו עתיד בקבוצה, ומצדדיו דנילו (עוד נחזור אליו) ואלכס סנדרו, שניים שהם בכלל מגינים. לא משנה מי יהיה שם, יובנטוס מצליחה לא לספוג. הספירה עומדת על 756 דקות ללא שער חובה. אם מחשבים תוספות זמן המספר עולה ל־822 דקות. שבעה שערים בלבד ספגה במהלך כל העונה באיטליה. אם מסתכלים על הליגות הבכירות באירופה, ברצלונה היא היחידה שספגה פחות.
דנילו הוא שחקן מפתח במהפך. המגינים של יובנטוס נחשבו לנקודת תורפה יחסית של הקבוצה, אבל פתאום, מעמדת הבלם, דנילו הוא המנהיג של החלק האחורי. במשחק האחרון היה אפשר לראות איך הברזילאי מכוון את השחקנים האחרים, דואג שכל בורג במכונה יהיה במקום. לדוגמה, כשנהואן פרס מאודינזה התקדם עם הכדור בדקה ה־18, ולפניו היה שטח פנוי – דנילו צרח על הקשר הצעיר פאביו מירטי שייצא לסגור אותו, והבעיטה נחסמה.
רשימת מחלימים ארוכה
דנילו, היחיד שהיה שותף לכל אחד משמונת הניצחונות הרצופים, סימל במשחק הזה עוד משהו שיובנטוס מצטיינת בו – שערים מאוחרים, כאלה שמכריעים משחקים. המגן־בלם הוא זה שהבקיע את שער הניצחון בדקה ה-86, מבישול של קייזה, ימים בודדים לאחר ניצחון על קרמונזה באותה תוצאה, 0:1, משער של ארקדיוש מיליק בדקה ה-91. מאז אותה נקודת מפנה שלושה חודשים אחורה הבקיעה יובנטוס 14 שערים, 12 מהם במחצית השנייה, כולל שישה בעשר הדקות האחרונות. מנטלית, מדובר בקבוצה שעובדת עד הרגע האחרון, משהו שלא היה ניתן לומר עליה קודם לכן.
גם אלגרי עצמו נראה יותר פעיל, יותר אכפתי. נכון, לקבוצה שלו יש גם מזל, היא נחלצת ממשחקים צמודים, אבל המאמן הפך מבדיחה ברשת לאחד שמפארים אותו. הממים באינטרנט השתנו מ"אלגרי החוצה" ל"אלגרי הקדוש". עכשיו נצטרך לראות את יובה משתפרת גם בחלק הקדמי. יש סיכוי שבשבועיים וחצי הקרובים כל הפצועים – ולאחוביץ', פוגבה, בונוצ'י, חואן קוואדראדו, מטייה דה שיליו – יחזרו לכשירות. האפשרויות יהיו מגוונות יותר.
וישנו כמובן קייזה. אחרי הפציעה הקשה בעונה שעברה, הוא חזר לשחק קצת לפני פגרת המונדיאל, אבל עדיין לא פתח בהרכב. יכול להיות שאת השינוי הגדול נראה מחרתיים בנאפולי, במשחק שיכול להחיות את התחרות בעונה האיטלקית. אחת ההתקפות הטובות בעולם מול אחת ההגנות הטובות ביותר שיש. אם יובנטוס תתמודד, אם תנצח, אז עונה שכללה הפסד בסמי עופר תהפוך פתאום לעונה של מאבק אליפות.
