לרוכב האופניים הסלובני טאדיי פוגצ'אר אין מתחרים. הוא סיים השנה את מה שנחשב כשנה הגדולה בהיסטוריה של הענף, לאחר שזכה בטור דה פראנס, בג'ירו ובאליפות העולם. הוא הרוכב הראשון שמשלים את השלישייה מאז 1987.
הוא ניצח שמונה מתוך עשר התחרויות שבהם השתתף, כולל איל לומבדריה בסוף השבוע החולף, הניצחון הרביעי ברציפות שלו בתחרות. חלק מהמירוצים הסתיימו בהפרשים מטורפים ועם מרחק של דקות מהמקום השני. פוגצ'אר נאבק בהיסטוריה. משווים אותו לאדי מרקס וברנר הינו, ומרקס אפילו אמר השנה ש"אין שום ספק שפוגצ'אר טוב ממני. זה ברור". פוגצ'אר טוב בעליות וטוב במישורים. הוא מוחק שיאים מעידן הסמים והרמאות בענף. הוא גורם למתחרים שלו להיראות כמו חובבנים שרוכבים על אופניים לעבודה.
פוגצ'אר הוא רוכב מושלם בתנאים מושלמים. הקבוצה שלו הייתה מדורגת ראשונה גם בלעדיו, הצוות הפסיכולוגי ובעיקר התזונאי שמלווה אותו נחשבים לפורצי דרך, יש לו נתונים פיזיים ותכונות אופי שנולדו כדי לנצח מירוצי אופניים. אתגרים? פוגצ'אר מדבר ברצינות על 2025 כשנה שבה הוא יתחרה על הטור דה פראנס, הג'ירו והוולטה בספרד, הישג שנחשב מחוץ לטווח האנושי.
פעם, עד לפני שני עשורים, היינו מחבקים כישרון של פעם בדור כמותו. הוא היה השראה, סיבה למסיבה ספורטיבית. היינו עונדים צמיד שלו ומדברים על הדיאטה המיוחדת שרקחו לו, על הציוד והטכנולוגיה המתקדמים, שלא לדבר על האופניים העתידניים. זה מה שהיה פעם. היום, בעידן פוסט לאנס ארמסטרונג ושאר הרמאים, אנחנו הרבה יותר ספקניים, ציניים. פוגצ'אר מנצח בקילומטרים? רוכב יותר מהר מהשיאנים של עידן הסמים? מה הוא לוקח?
המירוצים של פוגצ'אר השנה עברו פאזה. הם התחילו בזה שהוא היה מייאש את הקבוצות והרוכבים האחרים וגורם להם לבצע טקטיקות תקיפה מטופשות לעברו, ונגמרו בזה שהוא היה פשוט משפיל אותם. הדומיננטיות שלו מנפצת את המורשת (לפני גילויי הסמים) של ארמסטרונג. ארמסטרונג התרכז בעיקר בטור דה פראנס, המצוינות של פוגאצ'אר חצתה ארצות. ארמסטרונג ניצח דרך שליטה על המירוץ בעזרת חבריו לקבוצה. פוגצ'אר עולה לכל מירוץ כדי לנצח. זה גם מסביר את סדרת הניצחונות שלו במירוצים יומיים. מה שמפחיד במיוחד בנושא פוגצ'אר זה שהוא עוד לא קרוב לשיאו. בגיל 26, כבר יש לו שלושה טור דה פראנס על החגורה, ועוד מקבץ נאה של ניצחונות במירוצים חשובים אחרים. בגיל הזה, ארמסטרונג לא זכה בטור דה פראנס הראשון שלו. פוגצ'אר, בניגוד לאמריקאי, לא לוקח את עצמו ברצינות. הוא אוהב את הבמה, והוא מאוד מאוד אהוב בין הרוכבים.
הסלובני שונא את ההשוואות בינו לבין רוכבים מהעבר. "אני רוצה לכתוב את ההיסטוריה שלי. אני לא יכול להשוות את עצמי לרוכבים שהתחרו לפני שבכלל נולדתי", הוא עונה בדרך כלל לשאלות על ההשוואת בינו ובין מרקס או הינו. דווקא בנושא ההשוואה לדור הרמאים, הוא הרבה יותר פתוח ומגלה הבנה. "אני יודע מי אני ואני יודע שתמיד יהיו סביבנו ספקות. אף אחד לא ישכח את עידן ארמסטרונג", אמר השבוע פוגצ'אר, "למרות שאני לא יכול אפילו לדמיין למה בן אדם יכניס לגוף שלו משהו שעלול להזיק לבריאותו. זה נשמע לי מטופש".
בדרכים מסוימות, פוגצ'אר או כל ספורטאי אחר שישיג תוצאות דמיוניות או ישלוט בדומיננטיות כזו בענף שלו, ייתקל בגבות מורמות בספקנות. בטח כשמדובר בענף סיבולת כמו מירוצי אופניים. פוגצ'אר, בנוסף לכל התארים שאפשר להדביק לשם שלו, הוא גם קורבן. הצלחה בכל תחום תמיד תוביל לקנאה, לספקות, לסימני שאלה. המוניטין של ענף האופניים רק מעצים את העובדה הזו. העובדה שמאורו ג'יאנטי השווייצרי, שם שענן של חשדות מסתובב מעל לראשו בקשר לרמאויות בקבוצת עבר שלו, כולל השעיות בעקבות סימום של רוכבים, נמצא בחבר המנהלים של הקבוצה שלו, לא ממש עוזרת לפוגצ'אר.
פוגצ'אר נמצא במצב כמעט בלתי אפשרי. כשהוא נשאל לגבי הזינוק המטאורי ביכולות שלו, הוא עונה שזה בגלל שהוא התחיל לאכול פנקייקים לארוחת בוקר במקום פסטה. אף אחד לא מתקרב אליו כרגע ברכיבת אופניים, אבל לא ברור אם הוא אי פעם יצליח לגרש מעליו את האויב הכי גדול שלו: הספקות לגביו.
קורבן של הנסיבות?
בתחילת השבוע ניצחה רות צ'פנגטיץ' הקנייתית בת ה-30 את מרתון שיקגו עם שיא עולמי חדש של 2:09.56 שעות, האישה הראשונה שיורדת מ-2:10 במרתון. הזמן הוא שיפור של כמעט שתי דקות לשיא העולמי הקודם ושיפור של יותר מארבע דקות לשיא האישי הקודם של צ'פנגטיץ'.
בדרך לקו הסיום היא עקפה גברים רבים על המסלול. הזמן הסופי שלה היה מהיר יותר משיא המרתון של אוסטריה לגברים (ועוד כמה מדינות). אבל במקום להריע להישג הפנומנלי הזה, במקום להתפעל מצמצום היכולות בין גברים לנשים, שוב נשאר לנו הצופים לתהות: עוד מקצוע סיבולת. עוד שיא כמעט בלתי אפשרי. מה היא לקחה?
אפשר לתרץ את זה במסלול המהיר, נטול הרוחות של אגם מישיגן, אפשר לתרץ את השיא בשימוש ברצים שמכתיבים את הקצב לטובת הפייבוריטים, אפשר לתרץ את זה בציוד חדש שמאפשר לרוץ מהר יותר וגם להתאמן יותר פעמים. צ'פנגטיץ' העניקה את התודות לאלוהים והקדישה את הניצחון לבן ארצה וידידה קלווין קיפטום ששבר בשנה שעברה את השיא העולמי לגברים בשיקגו ומת חודשיים לאחר מכן בתאונת דרכים.
שתי דקות מהשיא העולמי? ארבע דקות מהשיא האישי? השיא של צפנגטיץ' הוא רק 7.7 אחוז נמוך יותר מזמן השיא במרתון לגברים. בדרך כלל ההפרשים הם בני 11-13 אחוזים. אנחנו לא טיפשים. לא קראנו שכמעט שמונים אתלטים קנייתים הושעו בשלוש השנים האחרונות בגלל שימוש בחומרים אסורים? וגם פה, זה לא ממש עוזר שצ'פנגטיץ' מאומנת על ידי פדריקו רוסה, עוד מאמן שאימן בעבר שתי רצות מרתון מפורסמות שהושעו בגלל שימוש בחומרים אסורים.
6 צפייה בגלריה
כמעט 80 אתלטים קנייתים נתפסו עם חומר אסור. רות צ'פנגטיץ'
(צילום:Michael Reaves/Getty Images)
צ'פנגטיץ' ופוגצ'אר הם קורבנות של הנסיבות. הם מתאמנים קשה, מקריבים, אוכלים על אלפית הקלוריה, ועדיין כל העולם תוהה כמה כשרים הניצחונות והזמנים שלהם. אבל הקורבנות הגדולים ביותר של הנסיבות הם אוהדי הספורט שכבר לא יכולים לראות גדולה ספורטיבית בלי לתהות "מה אם". זה היה נפלא ומפעים ומגביה רוח לראות את אוסיין בולט רץ, מנצח ושובר שיאים במאה ובמאתיים, אבל לאיפה שבולט רץ, ליווה אותו הצל של בן ג'ונסון.
אחד הקסמים הגדולים ביותר הטמונים במעקב, אהדה וצפייה בספורט הוא האפשרות לחזות כיצד נשים וגברים מסוגלים לעמוד ולשבור את הבלתי אפשרי, את הבלתי ניתן להשגה. המילים של השדר האמריקאי כשצ'פנגטיץ' עברה את הקילומטר ה-35 בשיקגו תיארו את זה בדיוק מוגזם: "מה שאנחנו רואים פה זה לא פחות מהנחיתה על הירח". שיא המרתון של נשים ב-2019 עמד על 2:15.25 שעות. מאז הוא השתפר שלוש פעמים בכמעט שש דקות. השיא של פאולה רדקליף ב-2019 היה בן עשרים שנה כשנשבר. השיא העולמי החדש של צ'פנגטיץ' הרוויח את הפיקפוק בו ביושר.
פורסם לראשונה: 10:15, 16.10.24
