בכר: "שיחקנו נגד קבוצה חזקה, ניצחנו בצדק"
(באדיבות ONE)
שבוע שלם שמאות אלפי אוהדים לא ישנו בלילות, והיו כמו זומבים בימים. כססו ציפורניים וקיוו שאף שחקן לא ייפצע בפגרת הנבחרת. שבוע שלם שהם הריצו תסריטים בראש, ואני מוכן להתערב על כך שאף אחד לא חשב על צמד של דין דוד, שלא לדבר על שער שלו בעקב. ככה זה כשמכבי חיפה ומכבי ת"א נפגשות – כוכבים חדשים נולדים.
כשברק בכר פגש את מכבי ת"א בעבר, הוא הכין לה הפתעות טקטיות. אמש התהפכו היוצרות: בכר עלה עם ההרכב הרגיל של מכבי חיפה, כי הוא בטוח לגמרי בקבוצה שלו ומאמין בשחקניו. ולדימיר איביץ' הוא זה שעוד מחפש את הקבוצה שלו ולא יודע עדיין למה היא מסוגלת, והפתיע עם מערך הגנתי. היציאות של הצהובים למתפרצות היו איטיות כמו התנועה באיילון בראשון בבוקר, אבל שחקני מכבי חיפה חששו מאוד ללחוץ גבוה. ככה זה במשחק שאסור לטעות בו ואסור להפסיד בו, או שאנחנו מקבלים חגיגה שלמה או שיעמום ענק. המחצית הראשונה היה סיבוב ראשון מהוסס של קרב איגרוף, רק לא לטעות. רק לא לקבל שער. שתי הקבוצות התעלמו מכך שבמשחקים הקודמים ביניהם לפעמים גם 0:2 לא היה מספיק לניצחון. האווירה הייתה ששער אחד יכריע את כל ההתמודדות. יהיה כמו נוקאאוט.
איביץ' ויתר על השחקן הכי טוב של מכבי ת"א העונה – אוסקר גלוך. עד שהוא הכניס אותו, כבר לא היה לקשר המוכשר עם מי לשחק כי כל השחקנים סביבו נפלו מהרגליים. במשך כל השבוע דיברו על הספסל העמוק של הצהובים לעומת זה של הירוקים, ובסופו של דבר המחליפים של המארחת עשו את ההבדל. בשער הראשון של דין דוד כולם חיכו שהקוון יניף את הדגל שלו, אבל זה לא קרה. מכבי חיפה הייתה בדרך לניצחון בנקודות. 0:1 קטן.
אבל ניצחון בנקודות זה לא משהו שמספיק למכבי חיפה הנוכחית, היא תמצא את המהלך המבריק שיעשה את ההבדל בין ניצחון לניצחון מתוק. מנקודות לנוקאאוט. איביץ' ושחקניו הבינו שהם חייבים לצאת קדימה, ואז גילו שהם לא יודעים איך עושים את זה נכון. איביץ' שילם על הזהירות שלו וקיבל שער משפיל במיוחד מדין דוד. עקב שהפך את הניצחון הירוק לנוקאאוט והראה שנכון לעכשיו, מכבי ת"א עדיין רחוקה ממכבי חיפה. איביץ' יצטרך לחשוב מחדש על הקבוצה שלו: הסגל לא דומה למה שהכיר בקדנציה הראשונה, וכנראה שהמערך יצטרך להשתנות.
אתלטיקו גרסת הנגב
הפועל באר־שבע של אליניב ברדה היא חידה בעיניי. ברדה הגיע לעמדת המאמן כדי לשחרר את הקבוצה מהמשימות ההגנתיות של רוני לוי, ובהתחלה זה נראה כאילו הפקק השתחרר ובאר־שבע שיחקה כדורגל התקפי, אבל לאט־לאט נראה שברדה יותר דומה לרוני לוי מאשר מה שחשבנו, וזה לא בהכרח דבר רע. את התוצאות זה מביא.
באר־שבע צריכה להתרגל למציאות חדשה בה התקציב שלה הוא מספר 3 בליגה. החזרה של מכבי חיפה לצמרת פגעה במעמד של האדומים. המשאבים שלה מוגבלים מול העוצמות הכלכליות של יעקב שחר ומיץ' גולדהאר, והיא צריכה להגדיר את עצמה מחדש. אם מכבי חיפה ומכבי ת"א הן ריאל מדריד וברצלונה, אז באר־שבע היא אתלטיקו מדריד. היא יכולה לאמץ את האסטרטגיה ההגנתית של דייגו סימאונה.
באר־שבע הייתה יכולה להיכנס למשבר אחרי ההפסדים לאשדוד ולמכבי חיפה, אבל היא התאוששה בצורה יפה ורצה לשלושה ניצחונות רצופים. גם מול מכבי נתניה היא הראתה כמה אופי יש לה ויצאה מפיגור. הפועל באר־שבע לא תהיה יפה כמו בימים של ברק בכר, אבל היא תהיה אגרסיבית וקשוחה. זה פיתרון ממש לא רע.
המהפכה האדומה
אחרי שנים של מאמנים הגנתיים, הפועל ת"א הפתיעה עם הבחירה בסלובודן דראפיץ', ההיפך הגמור מקובי רפואה וניר קלינגר. יהיה מעניין לראות איך השחקנים יגיבו כשיתברר להם שעכשיו מותר לעבור את החצי כמה שרוצים, וגם הקשרים האחוריים מוזמנים להצטרף להתקפה אם הם רוצים. החלוצים יהיו בהלם אחרי שיתברר להם שמצופה מהם גם לכבוש ולא רק לרדוף אחרי הבלמים. הפועל ת"א פוגשת היום עוד קבוצה שעברה מהפך: הפועל ירושלים של זיו אריה. בעונה שעברה הירושלמים התקשו לבעוט לשער אפילו באימונים, העונה הם כבשו שלישייה מול מכבי חיפה. אולי זיו יוכל לתת לדראפיץ' כמה טיפים.
