בתסריט אחר של דלתות מסתובבות, אלונה ברקת הייתה מכהנת היום כשרה לפיתוח הנגב והגליל. לפני שלוש שנים היא שובצה במקום השלישי ברשימה של ראש הממשלה נפתלי בנט ושרת הפנים איילת שקד, ובדיעבד הייתה יכולה לעמוד בראש משרד ממשלתי שבו היא חושקת, בתקופה הנפיצה שבה הנגב הקרוב לליבה עולה לכותרות בהקשרים שליליים, אחרי פיגוע רצחני בבאר-שבע ומתיחות ביטחונית שלא נוצרה מרקטות בעזה, אלא בעקבות מחבל שצמח בפזורה הבדואית הסמוכה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אלא שאחרי טבילה קצרה במים הפוליטיים, בתקופה שבה מפלגתם של בנט ושקד - אז בשמה הקודם, הימין החדש - לא עברה את אחוז החסימה, הבעלים שהביאה אליפויות לבירת הנגב – חזרה לכדורגל. בתווך, היא לקחה פסק זמן של כמה חודשים בשל משבר אמון בינה לבין כמה שחקנים בהפועל באר-שבע, אבל לפני כשנה הקאמבק הגיע ובגדול, עם השקעה בשחקני רכש ורעב לתארים נוספים, שמציבים את הקבוצה במקום השני ביישורת האחרונה של ליגת העל, רגע לפני משחק העונה ביום שני הקרוב נגד המוליכה, מכבי חיפה.
הנתון הבא, שמפורסם כאן לראשונה, ממחיש את גודל ההשקעה של אלונה ברקת בהפועל באר-שבע ב־15 שנותיה במועדון: רבע מיליארד שקל יצאו מכיסה לאורך השנים האלה כבעלים. או אם תרצו, במספרים: 250 מיליון שהביאו לבאר-שבע שלוש אליפויות באמצע העשור הקודם.
כשהחיבור שלה לעיר עמוק כל כך, גם הרגע שבו שמעה על הפיגוע שבו נרצחו ארבעה בני אדם בשבוע שעבר, הצליח לזעזע אותה. גם אם היא הרחק בדובאי, עם בעלה אלי, אחיו הצעיר של ח"כ ניר ברקת. "באמצע כנס בדובאי קיבלתי הודעות פוש לטלפון שלי על הפיגוע. ואז, מתחושה מופלאה, אתה מתמלא פתאום בהלם ובכאב. מצב הרוח כבר ירד, נעמדתי בצד ונגמרה החגיגה", היא אומרת השבוע בראיון. "מיד הסתמסתי עם חברים בארץ ובדקתי מה קורה עם אנשי הקבוצה, כדי לוודא שהכל בסדר ולראות במה אפשר לעזור. זה היה מאוד קשה".
איזה פתרון יש למתיחות שנוצרה עם המגזר הבדואי בדרום?
"הבעיה היא לא עם המגזר, אלא עם המשילות וההזנחה. בכל מקום שאין בו משילות, ההזנחה משתלטת וצומחת במקומה אנרכיה. הפתרון פשוט, תקצוב הולם ויד חזקה. חייבים לעשות יותר בכל מה שקשור לנגב וגם לצפון הארץ. זה מתחיל עוד כשאתה נוסע בכבישים ורואה איך עוקפים אותך במהירויות מטורפות, וזה לא נעים. הטיפול כרגע לא מספיק. מערכת היחסים עם הפזורה הבדואית מאוד חשובה, לנו במועדון יש ילדים מרהט והמרקם החברתי מאוד חשוב לנו. חייבים להמשיך לעבוד על זה ולדעת לשמר מערכת יחסים עם השכנים שלנו".
יד חזקה ותקצוב אלה מונחים מעט כלליים, בואי ניכנס לעובי הקורה. אם תיק הנגב והגליל היה מופקד עכשיו בידייך, מה היית עושה?
"אני בטוחה שאם ייתנו לזרועות הביטחון שלנו את השקט לפעול, הן יידעו מה לעשות. אם אני הייתי מקבלת את ההחלטות, לא הייתי מוותרת על השיח. אני בקשר רציף עם ראש העיר רוביק דנילוביץ', יש בינינו מערכת יחסים מצוינת והוא פועל רבות למען באר-שבע. אני מאמינה שצריך לפעול בשני מישורים, מצד אחד אכיפה ומצד שני שיח. רק ככה אפשר לפתור את זה".
את חוששת לפגיעה במרקם החברתי ולדו-קיום בקבוצה שלך?
"המגזר הבדואי מושרש עמוק בדנ"א של הפועל באר-שבע, במחלקות הנוער ובקרב האוהדים שלנו. ועדיין, מדינת ישראל חייבת לאכוף את המשילות בנגב ובצפון, כמו בכל מקום אחר בארץ. מבחינת שחקנים, בורכנו באנשים מדהימים לאורך השנים ואנחנו סמל לדו-קיום בדרום. תראה את הבלמים שלנו: איתן טיבי, מיגל ויטור, חאתם אלחמיד ואיאד אבו-עביד - יהודי, נוצרי ושני ערבים. זו הפועל באר-שבע".
"דעתי לא נוחה ממה שנחשף על דור מיכה, אבל פגשתי אדם כאוב ששילם מחיר כבד. צריך לזכור שהוא נוקה מכל אשמה פלילית, קיבל אחריות ולמד את הלקח. התקשרו אליי מעמותות נשים והסברתי את עמדתי, שכאישה אנחנו צריכים לדעת גם למחול"
מה דעתך על שחקני כדורגל מהקבוצה שלך שתוקפים את הממשלה אחרי פיגוע?
"אנחנו חיים בדמוקרטיה ואנשים כואבים ומבטאים את זה. אני אישית מעדיפה לתמוך, לכן כתבתי ציוץ שעסק בחיבוק, בכאב ובאובדן. אבל אנשים מתוסכלים מהמצב, הם רוצים ללכת ברחוב ולהרגיש ביטחון. כל אחד מתבטא כמו שהוא מוצא לנכון".
כשברקת הלכה לפוליטיקה, יש שהרימו גבה על כך שמי שהפכה לקונצנזוס ישראלי, ולפנים של ההצלחה בפריפריה, בוחרת ללכלך את ידיה בביצה שנקראת כנסת ישראל. ברקת מודה ש"פוליטיקה לא עניינה אותי, ראיתי בה פלטפורמה להוביל שינוי", ולא מתחרטת על הבחירה ההיא. יותר מזה, בשיחה איתה מתקבל הרושם שאולי הפרק הפוליטי הקצר שרשמה בחייה, ממש לא היה האחרון שלה בזירה הציבורית.
"ראיתי בבנט ושקד שותפים לחזון, ועכשיו יותר מתמיד ברור כמה מתבקש החזון שהצגתי להובלת שינוי בדרום. רציתי לשכפל את ההצלחה בכדורגל למקומות נוספים, לקחת תיק מאוד ספציפי כמו הנגב והגליל ולהשפיע. זה היה הדרייב שלי. אנשים שיש להם תשוקה ורצון להוביל, צריכים להיכנס למקומות קשים. אני לא מפחדת מאתגר, בדיוק כמו שלא פחדתי כשהגעתי לפני 15 שנה להפועל באר-שבע".
בכדורגל יכול להיות שחקן שסובל מחוסר מזל, ומגיע לקבוצה הנכונה בתזמון הלא-נכון. את מרגישה שזה מה שקרה לך, כשמפלגה שבה שובצת גבוה לא עברה את אחוז החסימה ואז הפכה למפלגת שלטון?
"אני בחיים לא מסתכלת על מה היה קורה אם. אני מסתכלת איפה אני נמצאת עכשיו, איך אני מתעלת את האנרגיות קדימה. לא מבאס אותי שבעיתוי אחר הייתי היום בממשלה".
איך הסתיימו יחסייך עם בנט ושקד? הוא נפגע ממך?
"אני ביחסים מצוינים עם שניהם, נפרדנו כי התפצלו דרכנו וזה היה הדבר הנכון לעשות".
איזה ציון את נותנת לו כראש ממשלה?
"אני מאמינה ששופטים רק בסוף הקדנציה".
בראיון הקודם שלך כאן, אמרת שתחזרי יום אחד לפוליטיקה. זה יקרה בבחירות הבאות?
"פוליטיקה לא בתוכניות שלי. אני מאוהבת בבאר-שבע ובנגב כולו, רציתי להוביל שינוי ענק בצפון ובדרום, זה לא צלח ולכן עברתי הלאה. הפוליטיקה לכשעצמה לא מעניינת אותי, לכן לא נשארתי שם. גם אם הייתי היום במפלגת שלטון ויכולתי לבחור כל תיק, הייתי בוחרת בנגב והגליל. זו התשוקה שלי".
אם היית צריכה לבחור מנהיג לליכוד, בין נתניהו לגיסך ניר ברקת, שהודיע על מועמדותו?
"ניר יודע היטב שבליכוד לא מדיחים מנהיג מכהן, לכן הוא מחכה בסבלנות לתורו. אני יודעת שלא כולם אוהבים את זה אבל זוהי דרכו ואני משוכנעת שיומו יגיע. אני יודעת הכי טוב מי זה ניר, הוא מגיע מהמקום הנכון, מבין ענק בכלכלה, איש חכם וישר שלא חייב כלום לאף אחד ויעשה מה שטוב לישראל".
התאכזבת שאחרי כל התרומה שלך לבאר-שבע, רק ארבעה וחצי אחוזים מהמצביעים בעיר תמכו במפלגה שרצת בה?
"לא לקחתי את זה בכלל ברמה האישית. כמובן שרצינו להיבחר, אבל ברגע שלא הסתייע, המשכנו קדימה".
אם כבר פוליטיקה, מה דעתך על עמדת חברתך איילת שקד בסוגיית הפליטים מאוקראינה?
"הלב נשבר ממה שקורה באוקראינה. צריך להכניס פליטים ואני בטוחה שימצאו את המתווה. קודם כל לטפל בהם, ואז למצוא את מה שטוב למדינת ישראל. העולם מדבר הרבה אבל לא עושה מספיק כדי לסייע. רק בלי השוואות לשואה, כי שום דבר לא דומה לשואה".
אחת ההחלטות הקשות שקיבלה ברקת בשנה החולפת הייתה צירופו של דור מיכה, שנזרק ממכבי תל-אביב בשל מעורבותו בפרשת "הכדורגלנים והקטינות". אמנם מאז הפרקליטות סגרה מחוסר אשמה את התיק שבו היה מעורב לצד שותפו לאירוע, עומר אצילי – אך בהיעדר התנצלות פומבית בפני הנערות, נשמעו ביקורות על כך שדווקא בעלים אישה החליטה "להלבין" שחקן ששמו נקשר בפרשה, שמנצלת פערי מעמדות בין כוכבי כדורגל שמהווים מודל לחיקוי, לבין נערות צעירות. "זו הייתה התלבטות, אבל כשפגשתי אותו ראיתי בן אדם כאוב, מצטער, ששילם מחיר מאוד כבד וחשבתי שהגיע הזמן שהוא ימשיך הלאה. הוא שחקן כדורגל, והוא שילם את המחיר שלו", אומרת ברקת. "אני חושבת שכאישה אנחנו צריכים לדעת גם למחול, ואני חשבתי שכחברה צריכים לדעת לסלוח. התקשרו אליי מעמותות נשים והסברתי את העמדה שלי".
לא הפריע לך שהוא לא התנצל בפני הנערות?
"דעתי לא נוחה ממה שנחשף, אבל צריך לזכור שדור מיכה נוקה מכל אשמה פלילית על ידי המשטרה והפרקליטות. הוא קיבל אחריות ולמד את הלקח. החברה שלנו צריכה להיות מידתית והוגנת. הוא התקבל למועדון אחרי שהוכח שאינו אשם ושהתנצל פומבית".
ההתנצלות הייתה כללית, לא כלפי הנערות.
"זה התהליך שהוא עובר עם עצמו. הוא כתב את ההתנצלות, במילותיו הוא".
גם ספגת ביקורות בגלל ההחתמה של מיכה, ומצד שני, הוא גם לא מספק את התפוקה שאותה ציפית לראות. נכשלתם בהחתמה הזאת?
"יש שחקנים שצריכים יותר זמן. אני בטוחה שאנחנו עוד נזכה ליהנות מהיכולת שלו".
אחרי שביצעה מהפכה בכדורגל הישראלי והפכה את הפועל באר-שבע למועמדת קבועה לאליפות, הצעד הבא של אחת ממקימות מינהלת הליגה – שדעתה נחשבת למשמעותית בקרב מקבלי ההחלטות – היא רפורמה ענקית בכדורגל הישראלי שאותה היא כעת חושפת לראשונה, תוך השמעת ביקורת נדירה מצידה כלפי המדינה, שלטענתה מקשה על אנשי עסקים שמשקיעים מיליוני שקלים בקבוצות הכדורגל.
"הכדורגל הישראלי חייב רפורמה משמעותית ונרחבת", היא אומרת. "צריכים לעשות בו מהפכה ולהסדיר אותו ממשלתית. אם רוצים לראות פה שינוי אמיתי, אז כמו שיש חוק לעידוד השקעה בקולנוע, ככה צריך להיות בכדורגל. כולם מבינים את התמורה שמביא איתו הכדורגל לחברה הישראלית ועוצרים את זה, אבל הרפורמה הזו תצא לדרך" .
"כששואלים אותי מה ההישג הכי גדול שלי, אז אלו לא שלוש האליפויות, אלא שינוי התפיסה. כשהגעתי לקבוצה נפגשתי עם אנשים וגיליתי שהמחשבה לנצח את מכבי ת"א או את המרכז הייתה מחשבה אוטופית. שאלו אותי, ‘אנחנו ננצח את מכבי תל-אביב הגדולה?’ וזה דבר שאותי ביאס נורא. לא הבנתי במה הם שנמצאים שם, שווים יותר מפה? הם לא יותר טובים, עם כל הכבוד, יש פה משאבים לא פחות משם, רק צריכים להאמין בהם"
התדמית של הכדורגל הישראלי בשפל, הבעלים לא מתעשרים בזכותו, אז למה שאנשי עסקים ירצו להיכנס לענף?
"המדינה צריכה לעודד אנשי עסקים להשקיע בכדורגל הישראלי. בלשון המעטה, אין עידוד של המדינה, יתרה מכך, היא בולמת כניסה של אנשי עסקים לכדורגל. המדינה שלנו לא מכירה בהשקעה שלנו במועדוני הכדורגל, זו עובדה. זה לא קיים בשום מקום אחר בעולם, אם רוצים לעודד אנשי עסקים צריך לתת הקלות מס ומענקי עידוד. יש פה ענף שלם שלא מוסדר מדינתית".
את יודעת את החשיבות בהעברת כספים לפריפריה, לחינוך ולתשתיות. בעינייך זה נכון שהמדינה תשלם דווקא לאנשי עסקים אמידים שרוכשים קבוצות כדורגל?
"אין הכוונה שהממשלה תפנה תקציבים לקבוצות הכדורגל המקצועני, אלא שתסדיר נקודות בסיסיות שמונעות ממשקיעים להיכנס לענף בתחום מיסוי וקניין, מערכת יחסים עם השלטון המקומי, זכויות שימוש במתקנים וכן הלאה".
עד כמה קשה להביא משקיעים לכדורגל?
"אעשה לך את זה הכי פשוט. הייתי שנה מחוץ לכדורגל, הפועל באר־שבע זה מועדון מסודר, בלי חובות, עזבתי אפילו עם כסף בקופה – ולא קיבלתי אפילו הצעה אחת מקונה פוטנציאלי. בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, מכבי נתניה ובני-יהודה – כולן על המדף ואין הצעות, זה מראה כמה הכדורגל נמצא בבעיה. אין אנשים שרוצים להיכנס, ואני גם לא רואה שינוי באופק אם היחס של המדינה לא ישתנה".
כחלק מהרפורמה שאת חושפת פה, את בעד הקטנת ליגת העל?
"צריך לשנות את מבנה הליגה הבכירה ולהקטין אותה ל-12 קבוצות. ככל שהרמה תהיה גבוהה יותר בליגה, האיכות של הענף כולו תשתפר ונוכל להתקדם גם באירופה. זה המעגל".
דיברנו על מיכה, בואי נדבר על עוד סיבות שבגללן התדמית של הכדורגל נפגעה. אחת מהן, למשל, היא פרשת משה חוגג, הבעלים של בית"ר ירושלים שהיה ספונסר של הפועל באר־שבע ונחשד בשורת עבירות מין ועבירות כלכליות.
"מהיכרותי, הוא נכנס לכדורגל עם כוונות מאוד טובות. אני לא יודעת מה קרה שם, לא חשופה לשום ראיה ורק ניזונה מהתקשורת, כך שאני לא בית משפט ומאחלת לו טוב".
ומה לגבי הנזקים התדמיתיים לכדורגל שהתגלו בבאר-שבע? הייתה אצלכם פרשת שימוש בחומרים אסורים; היה גם שחקן זר כמו ז'וסוואה, שלמרות שהיה אלים באימונים שקלתם להחזיר אותו.
"לא מרגישה שאנחנו סובלים מתדמית בעייתית. בפרשת החומרים האסורים, בית הדין של פיפ"א קבע שמדובר בטעות של היצרן והמועדון לא הועמד לדין. באשר לז'וסוואה, אכן היו לו בעיות משמעת ולמרות היותו הזר הטוב בליגה, הוא לא נשאר בקבוצה בשל התנהגותו ויחזור - אם יחזור - רק אחרי שנדע שזה לא יחזור בעתיד".
בעשור האחרון שולטות בישראל שלוש קבוצות – מכבי תל-אביב של גולדהאר, מכבי חיפה של יעקב שחר והפועל באר־שבע. מבחינת תקציבים, את יכולה להסתכל לשניים האחרים בלבן של העיניים?
"צריך להסתכל בצורה הוגנת ולהבין שלשתי הקבוצות האחרות יש אצטדיונים גדולים יותר, עם יותר ספונסרים, ולכן נקודת ההתחלה שלי מולם שונה, מה שמחייב אותנו להיות יעילים ומדויקים עם התקציב השלישי בגודלו בליגה".
אלונה אקווע נולדה באשקלון, בת בכורה לתמר ויוסף, שני מורים שעלו מתימן והנחילו לילדיהם חינוך דתי ודרישות גבוהות בלימודים. בהמשך היא למדה במדרשיית עמליה בירושלים ועשתה שירות לאומי באשקלון. "גדלתי בבית שהיה בו הכל, הוריי השתייכו לציונות הדתית, גדלנו על ערכי 'ואהבת לרעך כמוך'. אני מקווה שאת אותה אהבת אדם והארץ העברתי גם לילדיי. גדלתי בבית דתי, אז לא היינו יוצאים למסיבות. לילדים של היום קשה להבין, כשלכולם יש פלאפונים, אבל מה לנו היה? היינו ברחוב, שיחקנו מחניים ובכדור עד הערב ואז חזרנו הביתה. פעמיים בשבוע הלכנו לבני עקיבא, תנועת נוער נהדרת, כך שכל הזמן היינו בפעילות מחוץ לבית. והנוער של היום? מחובר לסמארטפון ולאינסטגרם".
אם כבר רשתות חברתיות, את כנראה הבעלים היחיד בליגת העל עם חשבון טוויטר פעיל.
"אני באינסטגרם ובטוויטר, ואני מחוברת כי חשוב לי לדעת מה קורה ולראות את המסרים שאנחנו כמועדון מעבירים. דרך הציוצים שלי אני נותנת אינפורמציה שאני חושבת שאני צריכה להעביר, הציוצים מכוונים בעיקר לאוהדים שלי דרך החשבון הפרטי שלי. אני לא מוחקת הודעות, גם אף פעם לא חסמתי מישהו, גם כשנכתבו דברים לא נעימים, לקחתי הכל בפרופורציות הנכונות".
כמי שגדלה בפריפריה, עד כמה את מקבלת את תיאוריית ישראל השנייה של אבישי בן חיים?
"יש לנו הרבה לאן להתקדם בייצוג המגזרי והמגדרי בהנהגת המדינה, בבתי המשפט ובכל תחום, אבל אני לא רוצה ללכת למקום הזה של הקיפוח. לא שאין תופעות כאלו, אבל זה לא מקום שאני רוצה להיות בו והחוכמה היא להתגבר על זה. הדיבור על הקיפוח כל הזמן, לוקח את זה למקום נורא נמוך. אם תתעסק באיזו הזדמנות לא נתנו, לא תגיע לשום מקום. אם תיקח כל אדם, תשקיע בו משאבים ותאמין בו – השמיים הם הגבול".
מזכיר את שינוי התפיסה שעשית בקבוצה שלך.
"כששואלים אותי מה ההישג הכי גדול שלי, אז אלו לא שלוש האליפויות, אלא שינוי התפיסה. כשהגעתי לקבוצה נפגשתי עם אנשים וגיליתי שהמחשבה לנצח את מכבי ת"א או את המרכז הייתה מחשבה אוטופית. שאלו אותי, ‘אנחנו ננצח את מכבי תל-אביב הגדולה?’ וזה דבר שאותי ביאס נורא. לא הבנתי במה הם שנמצאים שם, שווים יותר מפה? הם לא יותר טובים, עם כל הכבוד, יש פה משאבים לא פחות משם, רק צריכים להאמין בהם. הצלחנו להגיע למצב של אמונה במשאב המקומי שהוא שווה, אם לא יותר טוב, מאשר שם".
השינוי במועדון חילחל לשינוי בגישה של העיר כולה?
"בוודאי. הסוציולוג פרופ' אהרון כהן מהטכניון ערך מחקר, עוד לפני שלקחנו אליפות, וגילה שיש חיבור בין המסוגלות העצמית של תושבי העיר כולה לבין תוצאות הקבוצה, שדרכה תושבים הרגישו שהם נושמים אוויר פסגות. אם הקבוצה מצליחה, גם לתושבים יש תחושה שהם יכולים להתקדם".
מרגישה שהפכת את הקבוצה למותג הכי גדול בעיר?
"עשינו סקר של יפעת ומצאנו כי 25 אחוזים מהאייטמים שהופיעו בשנים האחרונות בתקשורת על באר-שבע, עסקו במועדון שלנו. זה מטורף שרבע מהאזכורים על העיר קשורים בקבוצת הכדורגל שלה".
עוד לפני שהפכה לסמל של הדרום ולמלכת באר-שבע, אלונה ברקת הייתה מזוהה דווקא עם היריבה הגדולה, מכבי תל-אביב. עדות לאותם ימים עולה כתזכורת מדי כמה פעמים ברשתות החברתיות, כשתמונתה של ברקת עם מטרייה בצהוב-כחול של מכבי תל-אביב מופצת מעת לעת, על ידי אוהדי יריבותיה של באר-שבע.
"מי שהיה הבעלים של מכבי תל-אביב אז, לוני הרציקוביץ, הוא שכן שלי שגר ממש מאחוריי בשכונת צהלה. לוני לקח אותי למשחקים של מכבי, ובשלב מסוים חשבתי להיכנס למועדון. אלי אללוף, תושב באר-שבע שאותו הכרתי מפעילותי בקרן רש"י, אמר לי, 'תגידי, מה מכבי תל-אביב? בואי לבאר-שבע, יהיה פה אצטדיון של 30 אלף איש.
"יום אחד הוא נוחת אצלי בבית עם יעקב טרנר, והם מכרו לי את הסיבות שבגללן כדאי לי לקחת את המועדון. האמת, הדבר היחיד שגירה אותי היה שהסתכלתי בעיקר על היכולת להוביל שינוי חברתי. אמרתי לעצמי, 'אם כבר את הולכת על זה, אז לנגב'. מכבי תמיד יכולים להביא בעלים, אני רוצה משהו אחר, ואמנם הייתי טום בוי שאוהבת מכוניות וכאלה, אבל לא היה לי קשר לכדורגל".
חששת מכך שהטילו בך ספק כשראו אישה נכנסת לעולם גברי כמו הכדורגל?
"לא חששתי בכלל, כשמטילים בי ספק זה רק מאתגר אותי יותר. להיות אישה בעולם גברי זה יותר מאתגר. כשאת נכנסת לחדר הגבות מורמות, 'היא בטח לא יודעת אפילו כמה שחקנים יש בכל קבוצה'. בטוחה שמאחורי הגב זה היה השיח לגביי, אבל לא עבר הרבה זמן עד שהקולגות פירגנו, והאוהדים קיבלו אותי מהרגע הראשון בצורה מופלאה".
היחסים המצוינים נכונים גם מול השחקנים? כי בזמן שקיצצת בשנת הקורונה, חלקם בחר לא לשתף איתך פעולה ולהמריד שחקנים אחרים. שינית התנהגות מולם?
"לא שיניתי כלום, אלונה זו אלונה, אותו אדם. בחרתי לעזוב בזמנו את הקבוצה כי כאב לי, אבל לא אשתנה בגלל הכאב הזה. חזיתי מראש מה עומד לקרות עם הקורונה, אז ניסיתי למזער את הקיצוצים של השחקנים שלא הבינו את הסיטואציה. הייתי השבוע בדובאי ופגשתי את חאתם אלחמיד וניקיטה רוקאביצה, ישבנו לאכול ארוחת ערב וראינו את המזרקות. כמה בעלים אתה מכיר שיושבים עם השחקנים והמשפחות שלהם? אנחנו בית ומשפחה, זה מה שהיה ויהיה".
אחד היועצים הקרובים של ברקת הוא, מטבע הדברים, בעלה ואיש העסקים אלי ברקת. עד כה היא נמנעה מלספר על ההיכרות ביניהם, אבל ברגע שזה קורה חיוך רחב נמתח על שפתיה. "אלי סיים לימודי מחשבים, פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, הוא גדול ממני בשש שנים, ואני בדיוק הגעתי לשנה הראשונה שלי ללימודי המזרח התיכון. הוא ביקש ממקורבת שלנו להכיר לו אותי, בזמן שהוא כבר התגורר בת"א ועבד בחברת מחשבים. אז לא היו פלאפונים, אמרו לו שאני במעונות ושאם הוא רוצה שיקיש בדלת. אז יום אחד אלי ברקת הקיש אצלי בדלת, וככה הכרנו".
כמה את מתייעצת איתו בענייני הפועל באר-שבע?
"כמו שותף, אבל יש מחיצה ברמת הניהול. הוא חכם וכיף לי להתייעץ איתו, אבל יש מקרים שבהם הוא חשב משהו ואני אחרת, והלכתי עם האני מאמין שלי".
עם יד על הלב, עד כמה את מתערבת למאמנים שלך?
"יש איזו אגדה שאני קובעת הרכבים, זה כזה מצחיק אותי. אני לא מתביישת להגיד שאני מעורבת ואסביר לך אחת ולתמיד במה. אחרי משחק בסוף השבוע, אני מגיעה בשני או בשלישי למתחם האימונים, יושבת עם המאמן ושואלת אותו איך הוא מנתח את המשחק, מה הוא חשב על השיטה, מה הוא לוקח למשחק הבא. לגיטימי? מה הבעיה בזה? אני אומרת את דעתי, זו המעורבות הכה גדולה במירכאות".
יוסי אבוקסיס סיפר בעבר כי ישנה הסתמכות על תוכנה תוצרת המשפחה שמהווה שיקול בבחירת שחקנים.
"אם יש שחקן שאנחנו מסתכלים עליו, יש לנו אפשרויות סטטיסטיות ומתמטיות לייבא כמה שיותר נתונים יבשים. זה עוד כלי בעבור הצוות המקצועי בבחירה, אז מה הלחץ? אלו נתונים גלויים, יש פה מערכת שמפרקת ומשכללת את הנתונים".
את מרגישה שהתדמית היציבה של המועדון נפגעה, אחרי שעזבו אותו שלושה מאמנים בפרופיל גבוה – ברק בכר, יוסי אבוקסיס ורוני לוי – ובטווח די קצר?
"אני שומעת הכל מסביב, אבל יש נתונים. ב-12 השנים האחרונות אימנו אצלי רק שבעה מאמנים, הכי מעט בפער משאר הקבוצות. בכר אימן ארבע שנים וחצי במועדון, מאחלת לכל קבוצה בליגת העל שהמאמן שלה יאמן אצלה פרק זמן כזה. הצלחנו בגדול ויש נקודה שבה אתה מגיע לשובע מסוים וזה כבר לא זה. אני חושבת שלברק יצא הכי טוב, הוא קיבל את האנרגיות שלו, ותראה איזה דברים מדהימים הוא עושה במכבי חיפה. הלאה, אבוקסיס?"
הוא החליט לעזוב לטובת בני-יהודה.
"אם אתה שואל אותי, הוא קיבל הצעה מצוינת מברק אברמוב שהוא חבר נפש שלו. אין לי בעיה עם זה שהוא דאג לעתיד שלו, רק שהוא יכול היה להגיד בהוגנות, 'רציתי להבטיח את העתיד שלי' ולא לצייר מצב של 'כן העריכו אותי או לא העריכו אותי' בבאר-שבע. אני לא מאוכזבת ממנו, אלא מופתעת מהסיבה שהוא נתן לעזיבה שלו. אני יודעת לבקש סליחה כשצריך. בטוח שעשיתי טעויות, אבל אני עם אפס אגו. אנשים שדיברו עלינו לא יפה בחוץ, חזרו למערכת".
היו טענות שהקהל גם משפיע עלייך, ושבגלל לחץ האוהדים פיטרת את המאמן רוני לוי, שהביא אותך למקום השני.
"אני יכולה להגיד לך שעשיתי הכל כדי שרוני לוי יסיים את העונה. האוהדים הם השותפים שלי, יש לנו מערכת יחסים מצוינת ודיברתי איתם באופן שוטף, גם על הסיפור הזה. הרגשתי שאנחנו במגמה שלילית, אחרי שבשמונת המשחקים האחרונים שלו היינו ב-37 אחוזי הצלחה. בסוף אני יושבת על כיסא מקבלת ההחלטות, גם אם ההחלטות לא פופולריות או נחמדות. זו הייתה ההחלטה הנכונה ביותר".
מאז השינוי בעמדת המאמן והפרידה מרוני לוי, הקהל האדום חזר ליציעים של אצטדיון טרנר. על הקווים, עם מאה אחוזי הצלחה בינתיים, עומד נסיך העיר ואחד משחקני העבר הגדולים שלה, אליניב ברדה. עד כאן נשמע ורוד, אבל ביום שני הקרוב הקבוצה תגיע לאצטדיון סמי עופר כדי לפגוש את מכבי חיפה, שמובילה את הטבלה. בבית משפחת ברקת נערכים לימים הקריטיים של העונה, שיכריעו אם היא תוגדר כהצלחה מסחררת או שמא תיגמר במפח נפש. "כל משחק הוא משחק עונה בבית ברקת", היא אומרת.
נראה שהפכת את אוהדי הקבוצה למפונקים. גם כשאתם מתמודדים על האליפות ומקדימים בטבלה את מכבי תל-אביב, נשמעו בתקופת רוני לוי שריקות בוז ביציעים.
"לכל אוהדים של קבוצה גדולה יש שאיפות והם רוצים ללכת על כל התארים. יש להם ציפיות וגם לנו, אנחנו רוצים כל תואר. הבאנו בקיץ את השחקנים שיכולים לעזור לנו במאבק הזה, והצלחנו".
בינתיים מי שבלם את הדעיכה הוא ברדה, שנקרא לשירות מילואים על תקן מאמן עד סוף העונה, כשהוא בכלל מיועד להיות המנהל המקצועי, וזה נראה מצוין.
"ברדה הוא אגדה. עוד לא דיברתי איתו על העונה הבאה, הוא מאוד מחויב לתפקיד הנוכחי, הוא מאוד חרוץ ויחד עם מאור מליקסון על תקן עוזר מאמן, זה ציוות שמצית את הדמיון בכל העיר".
ובכל זאת, בטיפוח שחקנים צעירים פיספסת. את חולשת על חבל ארץ שלם, אבל דור המשך לא גדל במחלקות הנוער שלך.
"מסכימה איתך, פחות הצלחנו במחלקת הנוער שלנו. יש לנו עתודה לא מספיק טובה ואנחנו צריכים לייצר עוד שחקנים. מטפלים בזה".
כדמות משימתית, מהי פסגת השאיפות שסימנת לעצמך עם באר-שבע?
"(מזמזמת את המנון ליגת האלופות) זה לא רק ליגת האלופות, שזו כמובן שאיפה של כל אדם בתחום שלנו, לי יותר חשובה היציבות. היום צריך לשאול אם עלייה לליגת האלופות ריאלית לקבוצה ישראלית. הפורמט השתנה וזה התרחק מאיתנו".
יש בכל זאת הישג שסימנת לעצמך, שאחריו תרגישי תחושת מיצוי?
“אם הייתי דוגלת ב’נגעתי-נסעתי’, הייתי הולכת מזמן. כל עוד ארגיש שיש לי את האש בעיניים ואת הדרייב, אז אני שם בכל הכוח. מהרגע שבו חזרתי בינואר שעבר, יש לי את אותו ניצוץ ובענק; פתחנו את הארנק על מנת להביא את כל השחקנים שיכולים לעזור לנו להאבק על כל התארים. אתה לא רואה את זה? אני שם בענק, יש לי בעירה פנימית מטורפת להצליח”.
מה שלוש ההחלטות הכי נכונות שעשית בחיים?
"המשפחה שבניתי עם אלי, הבחירה בהפועל באר-שבע וההחלטה לחזור לארץ אחרי תשע שנים מגן העדן בעמק הסיליקון, שהייתה בחירה קלאסית בין שמחת חיים לאיכות חיים. בחרנו בשמחת החיים, חזרנו הביתה ואין כמו בבית".
פורסם לראשונה: 07:31, 01.04.22
