אוֹי אָנִיקָה, אוֹי אָנִיקָה שְׁלוֹי
כְּבָר הָיִית בְּדַרְכֵּךְ לְמֵדַלְיָה שְׁמֵימִית
אֲבָל אָז הִתְיַשַּׁבְתְּ עַל הַסּוּס שֶׁיָּמִיט
עַל רֹאשֵׁךְ אוֹת גְּרוֹטֶסְקָה. אוֹי –
מְאַמֶּנֶת מַכָּה לֹא עָזְרָה, גַּם בִּכְיֵךְ
לֹא עָזַר, כִּי הַסּוּס שֶׁטָּרְחוּ לְשַׁדֵּךְ
לָךְ הָיָה עַקְשָׁנִי. לֹא קָפַץ. זֶה מוּזָר,
וְקָשֶׁה לְחַיֵּךְ בְּמַצָּב מְדַכְדֵּךְ.
אַךְ שִׁמְעִי לִי, אוּלַי הַסֵּרוּב הָאַכְזָר
לֹא הָיָה רַק אִישִׁי נֶגְדֵּךְ.
כִּי הַבֵּן הַקָּדוֹשׁ, אוֹתוֹ סוּס, בְּלִי הִסּוּס
הִתְמָרֵד – לֹא נֶגְדֵּךְ; בְּעֵינַי הוּא רַק קָם
וּבָעַט בְּרַגְלָיו בַּהֶרְגֵּל הַמָּאוּס
לְנַצֵּל אֶת הַחַי לְטוֹבַת הָאָדָם.
וְזֶה לֹא מְנַחֵם, אוּלַי לֹא גֶּ'נְטֶלְמֵנִי,
אֵינֶנִּי מֻמְחֶה וְאֵינֶנִּי פַּרְשָׁן,
אֲבָל בּוֹאִי נוֹדֶה, קְרַב חָמֵשׁ "הַמּוֹדֶרְנִי"
כְּבָר נִרְאֶה זְמַן־מָה קְצָת מְיֻשָּׁן.
מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אוֹתוֹ סוּס שֶׁנִּלְחַם
לֹא פָּעַל רַק בִּשְׁמוֹ כְּשֶׁאִכְזֵב סְפּוֹרְטָאִית –
הוּא פָּעַל בְּשֵׁם כָּל הַסּוּסִים שֶׁכּוֹחָם
לֹא עָמַד לָהֶם שָׁם בַּזִּירָה הַפְּרָאִית.
