הלב מסרב לעכל ולהכיל את עוצמת המועקה, העצב והרוע האנושי שנגלה לעינינו. כל יום וכל הזמן עוד ועוד סיפורי גבורה, שזורים בסיפורי התעללות ועצב אינסופיים.
ובתוך כל האירועים האיומים והנוראים הללו, מאכזב ומוסיף עוד עצב ללב השבור היחס העוין, המפלה וחסר הרגישות של אנשים הגונים הרואים את הרוע המוחלט מתועד, מבוצע, מחבלים שמתגאים ונהנים ממעשיהם - ועדיין שותקים. אנשים הגונים נאלמים דום, משותקים מפחד או מבורות. או מתמיכה אמיתית ברוע!
קבוצות ספורט בכלל וכדורגל בפרט חיות מהאוהדים המלווים אותן בכל שעה, במשחק הכי גדול ובתבוסה הכי קשה, בהתרוממות הרוח ובחוסר מנוחה ועצב. ואני? 40 שנות אהדה שאין לה הסבר אמיתי מלבד אינטואיציה ותחושת חיבור פנימית לליברפול ירדו והתרסקו להן...
שנים של אהדה עיוורת, כמו נסיעה ברכבת הרים הכי תלולה וארוכה, ובסיום המסלול בור עמוק של ריקנות, חלל עצום של ריק.
לא הצלחתי להגיע למקדש הכדורגל באנפילד עד היום. עכשיו זה כבר לא יקרה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
