אחד הרגעים המרגשים ביותר בטקס הפתיחה של כל אולימפיאדה הוא הדלקת הלפיד. בסיום מסע ברחבי העולם, האמור לאחד את כולנו סביב אהבת הספורט וההגינות שבמשחקים, מגיע הרגע שבו ספורטאי עבר בכיר מקרב את הלפיד האחרון למקור ללהבה האולימפית ומפתיע את הצופים במפגן מרהיב של חנוכה על סטרואידים.
לאש האולימפית יש עוד מטרה: לסמל לעולם כי כל עוד המשחקים נמשכים, הפסקת האש האולימפית בתוקף. האגדה מספרת שכך היה ביוון העתיקה, כדי לאפשר לספורטאים ולצופים להגיע בבטחה למשחקים ולשוב הביתה. ב־1993 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לחדש את הקריאה לשלום עולמי בתקופת המשחקים, כשמשחקי החורף של לילהאמר התכבדו בבכורה.
במציאות, ה"אקשאירייה" – השם היווני של הפסקת האש, מעולם לא נשמרה, גם לא בתקופה היוונית. המאבקים הבינלאומיים לא רק מתדפקים בשער המשחקים האולימפיים. התככים, הבריתות והחרמות, ובימינו גם מתקפות הסייבר, הם חלק בלתי נפרד מהם - ומשחקי הכס הללו לא פחות מרתקים. המשחקים האולימפיים הם גם ההזדמנות של מדינות לא כל כך אהודות לשנות תדמית. גם חברות בינלאומיות שהמוניטין שלהן לא תמיד זוהר משתמשות באירוע כדי להצטייר כמעניקות חסות מיטיבות ומדליקות. ברוכים הבאים למשחקי הכס הבינלאומיים, מהדורת פריז 2024.
אמבוש רוסי באו"ם
"28 מלחמות העונות על ההגדרה של האו"ם מתרחשות כרגע בעולם", אמר תומאס באך, נשיא הוועד האולימפי בפורום הפדרציות הבינלאומיות שנערך במטה המשחקים בלוזאן, שווייץ, באמצע נובמבר 2023. באך וטוני אסטנגה, נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים, לא ציפו למארב שהכינו להם הרוסים באו"ם כמה ימים מאוחר יותר, כשהם הגיעו לנאום לקראת ההחלטה המסורתית "להפסקת אש בתקופת המשחקים האולימפיים".
ההחלטה החביבה, שאיש אינו טורח לקיים, מתקבלת בדרך כלל בהסכמה רחבה. אלא שהספורטאים הרוסים, כמו גם הבלארוסים, יורשו להשתתף במשחקים רק באופן אישי ולא תחת הדגלים של מדינותיהם בגלל הפלישה לאוקראינה ב-2022. הגדיל לעשות סר סבסטיאן קו, שניצח על ארגון אולימפיאדת לונדון ב-2012 ועומד היום בראש איגוד האתלטיקה הבינלאומי, שקבע כי אתלטים רוסים ובלארוסים לא יוכלו להשתתף באולימפיאדה בכלל. ואת זה אין לפוטין שום כוונה לקבל בלי להראות מי הדב הראשי בתחרות הזו.
הפעם ביקשו הרוסים, ברגע האחרון, לערוך הצבעה על הטקסט עצמו. מבין 193 חברות האו"ם, רק 120 השתתפו. רוסיה וסוריה הצביעו נגד "בניית עולם מלא שלום וטוב יותר דרך הספורט והאידיאל האולימפי", ורבות ממדינות אפריקה העדיפו להיעדר. הן כבר תמכו בהשתתפות האתלטים הרוסים בתחרות, תחת דגל נייטרלי. מספר מדינות גילו את תרגיל ההצבעה על נוסח ההחלטה ברגע האחרון, מבלי לקבל הוראות הצבעה מהבית, וכך נרשמה התמיכה הנמוכה ביותר אי פעם להפסקת האש האולימפית. מאחורי הקלעים ניסו הרוסים להוסיף להחלטה קריאה "לתמיכה בהשתתפות כל המשלחות והספורטאים שלהן תחת הדגל הלאומי".
סין, שבדרך כלל תומכת ברוסים, הצביעה הפעם בעד ההצעה וההסבר משעשע: כדי למנוע דיונים מסובכים הוחלט להגיש בדיוק את אותה הצעה, מילה במילה, שהגישו הסינים עבור משחקי החורף בבייג'ינג 2022, בניכוי הסעיף העוסק בקורונה - וכך הסינים התקשו להצביע נגד הצעה שניסחו בעצמם.
הרוסים הפרו את הפסקת האש האולימפית שלוש פעמים: במהלך אולימפיאדת הקיץ בבייג'ינג 2008, כשניהלו מלחמת בזק נגד גיאורגיה, ב-2014 בפלישה לחצי האי קרים במהלך אולימפיאדת סוצ'י הביתית, ומיד בסיום אולימפיאדת החורף בבייג'ינג 2022, כשפלשו לאוקראינה.
ולדימיר פוטין מהרהר עכשיו כיצד לנגוס בעקב אכילס של המשחקים: הכסף. ההסכמה השבירה שמדובר בתחרות הבינלאומית הגדולה בעולם, מושכת את נותני החסות והמפרסמים. רוסיה שואפת לארגן בסתיו 2024 טורניר של חברות ה-BRICS (ברזיל, רוסיה, סין ודרום אפריקה) בעיר קאזאן, בתקווה שיהפוך לאירוע קבוע. ארגנטינה, איחוד האמירויות, אלג'יריה, אינדונזיה, בחריין ומצרים כבר הביעו עניין. בהתחשב במספר התושבים על כוכב הלכת שלנו, המתגוררים במדינות הללו, אין מדובר בעניין של מה בכך מבחינת קהל היעד. סיכם זאת היטב בעיתון "לה מונד" החוקר פים ורשורן מאוניברסיטת ראן 2 בצרפת: "הוועד האולימפי פועל לשמר את המשחקים עצמם, את מה שהם מסמלים ואת החוזים המסחריים שהם מושכים".
תומאס באך מעדיף לדבר על הצורך בנייטרליות של התחרויות, שהיא עצם המחלוקת: "אם הספורט הופך להיות השופט בכל סכסוך, זה הסוף של התחרויות הבינלאומיות", הוא הצהיר באו"ם והוסיף: "אני לא זוכר תקופה שבה העולם התמודד עם כל כך הרבה עימותים, מחלוקות וקיטוב". הוא גם ציטט את ג'ון לנון כשקרא "תנו צ'אנס לשלום".
סורי ואיראני על הכוונת
ואם כבר מדברים על מלחמות המככבות בכותרות, ברור לכולנו שדרום סודאן, עיראק או אתיופיה אינן מעניינות את העולם כמו המלחמה בעזה, וההתקפות נגד ישראל כבר התחילו - בינתיים ללא הצלחה. רוסיה, שוב היא, שאינה מעוניינת להיות היחידה שתתחרה תחת דגל נייטרלי, עומדת מאחורי הדרישה שגם ישראל תתבקש לוותר על שלה. הם השתמשו בדוגמה הישראלית בהתנגדות לחרם שהגישו בתחילת מארס, כשהשוו את תגובת ישראל לטבח ה-7 באוקטובר לפלישה לאוקראינה. הוועד האולימפי הזכיר להם שיחי ההבדל הקטן, שכן ישראל לא החלה במלחמה ואינה דורשת מאתלטים פלסטינים להתחרות תחת דגל ישראל, כפי שהרוסים מנסים להכריח את האוקראינים באזורים הכבושים.
המבחן האמיתי יגיע בתחרות עצמה, שכן אין למארגני פריז 2024 סמכות למנוע מהקהל לצעוק בוז במקרה של השמעת ההמנון הישראלי ואין גם אפשרות לאסור על הנפת דגלים פלסטיניים במהלך תחרויות בהשתתפות ספורטאים ישראלים. נגד רוסיה האפשרות הזו לא קיימת מאחר שספורטאיה מתחרים, כאמור, תחת דגל נייטרלי.
באך הכריז בסוף נובמבר, במהלך הפסקת האש לצורך שחרור חלק מהחטופים, כי "הוועד האולימפי כבר מתנהל על פי פתרון שתי מדינות לשני עמים", וכי "כבר כמה עשורים שיש לנו קשרים ישירים ושקטים עם שני הוועדים הלאומיים". טכניקת בת היענה או רצון להוריד את הלהבות?
5 צפייה בגלריה
אין לוועד האולימפי סמכות לאסור על שריקות בוז בזמן נגינת ההמנון הישראלי. ארטיום דולגופיאט חוגג אחרי הזכייה בזהב בטוקיו
(צילום: AP)
ספורטאים שתמכו בעימותים הנחשבים לפשע נגד האנושות או קשורים לארגונים צבאיים למיניהם במשטרים כאלו אינם מורשים להשתתף במשחקים. מארגני המשחקים הפראלימפיים החליטו להחמיר עם רוסיה ובלארוס אף יותר ואסרו עליהם להשתתף בטקסי הפתיחה והסיום של המשחקים. האוקראינים הגישו השבוע לוועד האולימפי רשימה של ספורטאים רוסים, שלטענתם אינם עונים על הקריטריונים ולכן הם פסולים מלהשתתף בפריז 2024.
עוד שני משתתפים פראלימפיים עומדים בפני תביעה על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הסורי עומר אל ערוב, חבר הוועדה המארגנת ומשתתף בפגישות ההכנה בפריז, זוהה על ידי מתנגדי משטר כמספר 2 בהנהגת מיליציה חמושה שתמכה במשטרו של אסד. ישנן עדויות הטוענות כי הכריח את האחראים על מעונות הסטודנטים לקפוץ מהחלון.
חאפור קארגארי, יו"ר המשלחת האיראנית למשחקים הפראלימפיים, הוא מפקד בכיר בכוח אל קודס של משמרות המהפכה ומואשם בגרימת עינויים. עמותה של מתנגדי משטר דורשת ממארגני המשחקים לאסור על איראן להשתתף בפריז 2024, אבל הוועדה המארגנת הצהירה כי "אין לה זכות החלטה בנושא המשתתפים במשחקים. באשר לאישורי כניסה לצרפת, אנא פנו למשרד הפנים".
החרמות מכל הכיוונים
חרם, יוזמות לחרם ואיסורי השתתפות במשחקים אינם סיפור חדש. אולימפיאדת 1956 במלבורן הוחרמה על ידי ליכטנשטיין, הולנד, שבדיה וספרד במחאה על פלישת ברית המועצות להונגריה, ואילו מצרים, לבנון ועיראק מחו על מבצע קדש. במונטריאול 1976 החרימו 26 מדינות אפריקאיות את המשחקים כי הוועד האולימפי סירב להחרים את ניו זילנד, ששיחקה בטורניר ראגבי נגד דרום אפריקה שהוחרמה בשל האפרטהייד. ארה"ב סירבה להשתתף באולימפיאדת 1980 במוסקבה בגלל פלישת ברית המועצות לאפגניסטן וגררה בעקבותיה כ־60 מדינות נוספות, והסובייטים גמלו לה ארבע שנים מאוחר יותר כאשר החרימה את לוס־אנג'לס יחד עם 13 מדינות מהגוש המזרחי. אפשר להמשיך עוד ועוד.
יש עוד סיבה אחת ידועה לחרם, והיא יותר מדי סמים בוורידי הספורטאים. כולם זוכרים את מזרח גרמניה בשנות השבעים והשמונים, ואת רוסיה שנאלצה כבר באולימפיאדות טוקיו ובייג'ינג לשלם את מחיר הבדיקות החיוביות הסיטונאיות. הפעם תורן של ונצואלה וניגריה להסתכן בהשתתפות תחת דגל נייטרלי. בדיקה מקיפה ב־2022 גילתה שימוש שיטתי בתרופות משפרות תוצאות, ובית הדין לבוררות בספורט אמור להכריע בסוגיה בקרוב.
עוד מדינה שכנראה לא תשתתף השנה היא גואטמלה, בשל מחלוקת פנימית על השאלה מיהו יו"ר הוועד האולימפי הנבחר. הוועד האולימפי בלוזאן כבר השעה אותה בשל תלונה להתערבות פוליטית בהחלפת היו"ר, הנוגדת את האמנה האולימפית. מעניין כמה ארצות אחרות יכולות היו להיות מושעות באותה עילה. מבלי להיכנס לשאלה האם הוועד האולימפי צודק, ההשעיה הזו מעלה סוגייה של מה שמכונה "כוח רך" או שיפור תדמיתה של מדינה על ידי מוניטין תרבותי, ספורטיבי או כל פעילות חיובית אחרת. אלו גם הרבה פעמים מדינות שבהן הספורטאים אינם יכולים להתפרנס מספורט, וטורנירים בינלאומיים הם הדרך היחידה למצוא מימון שיאפשר להם להמשיך ולהתאמן.
תחשבו על התדמית של קניה ואתיופיה בניכוי המרתון, קמרון ללא הכדורגל או אפילו סין ורוסיה, שמעט המוניטין החיובי שלהן מסתכם השנה במדליות. התחרות על כמות המדליות כמראה למעצמה היא נושא משעשע בפני עצמו. בסיום אולימפיאדת בייג'ינג רבו ארה"ב וסין מי מהן צברה יותר מדליות. האחת העדיפה לחשב את כלל המתכות והשנייה ספרה רק את הזהב. רוסיה, כאמור, לא תוכל להשתתף השנה במרוץ הזה.
אבל המדליות שישמחו את כולנו תוענקנה, יש לקוות, לנבחרת הפליטים, המונה השנה 66 ספורטאים, רובם איראנים, סורים, סודנים ודרום סודנים, וגם מאפגניסטן והרפובליקה המרכז אפריקאית. אלו גיבורים אמיתיים שהגיעו בדרך לא דרך למערב והם מסכנים את חייהם בכך שהם מייצגים בעצם את האופוזיציה בארצם. האם המתאגרף פאריד וואליזדה שברח מאפגניסטן או לוחם הטאקוונדו האיראני האדי טיראנווליפור ימצאו את עצמם מול מתחרה שיסרב ללחוץ את ידם או אפילו להתחרות נגדם, כפי שקרה לא פעם לספורטאים הישראלים?
כסף על המסלול
גם לספונסרים יש מה להלבין. חשיפה טלוויזיונית בעולם כולו אינה עניין של מה בכך. תאגידים סינים בינלאומיים מהווים שליש מהמשקיעים בפריז 2024. ובואו לא נשכח את אייר בי אנד בי, המואשמים בחוסר יכולת לשלוט על התעריפים האסטרונומיים של הדירות שהם משכירים לצופים המסכנים. יש אפילו חברת מזרנים יפנית! מיותר לציין שפריז יותר סקסית מסין או מרוסיה, מדינות שהמוניטין שלהן בנושא זכויות האדם לא מעוררים אצל התאגידים את החשק להיכנס איתן לאותה המיטה.
נסיים במשל, שיש לקוות שאינו מסמל את מה שעומד בפנינו הקיץ: החל ממשחקי 1920 באנטוורפן נהוג היה להפריח יונים לבנות בטקס הפתיחה, כסמל לשלום. המנהג היפה הזה הופסק בסיאול 1988 בעקבות תאונה מצערת בין היונים ללפיד האולימפי. מאז הן מופיעות רק כסמל מופשט בטקסים. הבה נקווה שפריז 2024 תדמה יותר לטקס הפתיחה המתוכן, בו כל הנבחרות ישוטו להן בשלווה על נהר הסיין עד למרגלות מגדל אייפל. כמו שאמר ג'ון לנון: "תנו צ'אנס לשלום".
פורסם לראשונה: 10:03, 15.03.24
