ההישגים של שני הרשקו, הדוד של רז הרשקו, היו מעמידים אותו למשל בכדורגל כמאמן הישראלי המעוטר בכל הזמנים. לאיש יש ארבע מדליות אולימפיות (ירדן ג'רבי עם הארד בריו 2016, הקבוצתית בטוקיו 2021, ענבר לניר ורז הרשקו בפריז 2024) בנוסף לעוד אליפויות עולם וגראנד סלאמים ובסך הכל יותר מ-500 מדליות שהשיגו החניכות שלו בג'ודו לאורך השנים. עם כל הרקע הזה הייתם מצפים שמדינת ישראל, או מי מטעמה, תציע לו חוזה נדיב במיוחד ורק תבקש ממנו לחתום פה ופה ופה. אבל למה לחשוב קדימה ולהתכונן לאולימפיאדת לוס אנג'לס אם אפשר לסבך דברים?
אז זהו. אחד המאמנים הגדולים בתולדות יחסינו עם האולימפיאדה עלול שלא להמשיך בנבחרת לזו הבאה. רגע אחרי מדליית הכסף השנייה שלו בפריז עם האחיינית, הוא מספר שהעתיד שלו בנבחרת לא ברור, ובמילים אחרות זה אומר שאיש מטעם הממונים לא באמת טרח להבטיח את המשך דרכו של הרשקו משום מה. סיבות מקצועיות וענייניות אין ממש.
רז רשקו ומאמנה שני הרשקו
(צילום: רז שכניק)
"לפני הכל אני צריך לחשוב אם זה טוב לי ומה טוב לי. אני באמת עייף", הוא אומר. "זו עבודה מתישה וארוכה. בדיוק דיברתי עם משה פונטי שהתעניין מה קורה וסיפרתי שאני עייף מהשנתיים האחרונות כי עבדנו ללא הפסקה, היינו מאוד מכווני מטרה, ולא נתנו לשום דבר להפריע לנו בדרך. אלה היו שנתיים מתישות שכללו את ההכנות לאולימפיאדת פריז. תבין, בשנה ממוצעת זה אומר להיות סביב 200 יום בשנה בחו"ל, בתחרויות, באימונים. אני רוצה עכשיו לחשוב על העתיד שלי. יש לי את האנרגיות להמשיך לקמפיין נוסף אבל אני צריך אחרי פריז לשבת ולחשוב ארוכות אם זה נכון לי. מעטים מאוד יודעים מקרוב מה עברנו בשנים האחרונות בהיבט של הכנות והשקעה והתמודדות עם קשיים שהגיעו. פונטי נתן לי גב. אני קודם כל רוצה לנוח ורק אז לחשוב על ההמשך. אני מאוד אוהב את המדינה ואת הג'ודו. אבל יש עוד דברים מסביב".
הרשקו סיפר שיש בו גאווה גדולה לראות את דגל ישראל על הפודיום באולימפיאדה בפעם הרביעית עם החניכות שלו, גם כי המחשבות מובילות להוריו שהגיעו ממשפחות של ניצולי שואה. "זה תמיד איתי", הוא מספר, "זה לנצח יהיה חלק ממה שמניע אותי ברגעים כאלה. מדינת ישראל היא מעל הכול. הוריי ניצולי שואה כאמור. אבי בא ממשפחה ענייה ועלה כיתום לארץ. הזהות והחיבור למדינה הם נר לרגליי. בוודאי שרציתי לשמוע כאן את ההמנון באולם ורציתי לסיים פעמיים עם זהב - אבל אני יכול להתלונן? ממש לא. זו גאווה עצומה להיות כאן עם ספורטאיות גדולות כמו ענבר וכמו רז, הן היו יכולות לקחת גם את הזהב, אבל לפעמים מפסידים, אלה החיים. זה אושר גדול להיות על הפודיום".
הרשקו גם סגר חשבון קטן עם המבקרים שסברו כי ההשקעה שלו בלניר וברז הרשקו לא תסתיים בפסגות קריירה. "אמרו לי לזרוק אותן לפח", הוא מגלה. "ככה פשוט, אבל אני האמנתי בהן לאורך כל הדרך ובעיקר הן האמינו בעצמן. יש לשתיהן מאה אחוז מחויבות וזה מה שעושה את ההבדל. כל הספורטאיות שלנו עובדות קשה, ואנחנו משתדלים לשמור על יציבות כי כשאתה מגיע לתחרויות כמו אולימפיאדה אז ברגעים האלה יש לך עוגן חזק וטוב. אני חושב שאנחנו עושים דברים מדהימים ביחס למדינות אחרות, לדעתי לצרפת אין עדיין מדליות בג׳ודו נשים למשל. הקרב הקבוצתי? היתרון לא אצלנו אבל אנחנו נבוא גם לשם לתת את הכל".
זו הייתה סגירת מעגל מרגשת גם עבור יעל ארד, יו"ר הוועד האולימפי, שביקשה להעניק את המדליות במשקל של הרשקו ונענתה בחיוב. ארד, המדליסטית הישראלית הראשונה מברצלונה 1992, היא פורצת הדרך. אולימפיאדת פריז 2024 ידעה להוקיר אותה כראוי לה.
פורסם לראשונה: 09:03, 03.08.24
