יהיה קשה למצוא קבוצה שהכישלון שלה העונה ממחיש את ההצלחה של מכבי ת"א כמו ארמאני מילאנו. השקיעו שם המון כסף ובנו קבוצת גלאקטיקוס: ניקולה מירוטיץ' שהיה שחקן NBA מצוין, שבאז נאפייר שהיה אגדת מכללות וכבר הוכיח את עצמו גם באירופה, ניקולו מלי שהוא מגדולי שחקני היורוליג, קייל היינס שעונה על אותה הגדרה – בעיקר בחלק ההגנתי, מאודו לו המאוד מוכשר ויוהאנס וויגטמן הגבוה עם היד הטובה (שלשניהם מניות בזכייה של גרמניה באליפות אירופה), שאבון שילדס, אלכס פוית'רס, והרשימה נמשכת. סגל נוצץ, מנוסה, אמנם מעבר לשיאו, אבל זה לא שגיל מבוגר מפריע לריאל מדריד לקרוע את היבשת. ועל כולם מופקד מאמן שגם הוא אגדה ביבשת: אטורה מסינה.
ומה יוצא מכל זה? קבוצה לא חכמה, שמשחקת כדורסל שבלוני ומפסידה במשחק שחשוב לה (לפחות בפתיחתו) הרבה יותר מליריבתה. זאת שמשלמת הרבה פחות כסף לשחקניה ומקבלת מהם הרבה יותר.
חסין מדבר אחרי הפסד נס ציונה למכבי ת"א
(צילום: באדיבות ONE)
עכשיו, אני חלילה לא מזלזל באתגר של לבנות קבוצת כדורסל מצליחה. הרבה פעמים אתה מביא אוסף של שחקנים מוכשרים והכל פשוט לא מתחבר. קורה. למעשה, זה היופי בענף. אבל הבעיה אתמול הייתה סוג הכדורסל שמילאנו שיחקה לעומת זה של מכבי.
סדר עולמי חדש
הצהובים ניצחו כל יתרון שהיה להם על מילאנו. הקבוצה הייתה כרגיל בנחיתות גובה, אבל מצד שני לאיטלקים לא היה בחמישייה אף שומר שיכול לעצור את ג'וש ניבו, ומכבי הלכה עליו פעם אחר פעם במהלכי פיק-אנד-רול. גם לא היה אף אחד שיכול להתמודד עם המהירות של ווייד בולדווין, ובמשך דקות לא מעטות הוא ניצל את זה. אחר כך הגיע תמיר בלאט שהניע את משחק המעבר בצורה נפלאה, ניצל את הכבדות של מילאנו ושלח את חבריו לסדרה של האלי-הופים קלילים. מאודו לו התחיל להוות בעיה? מיד הגיעו שמירות כפולות כדי לגרום לו לשחרר את הכדור לשחקנים פחות מסוכנים. שום דבר פה לא היה מאוד שונה מהמשחק הרגיל של מכבי, אבל ברור שהייתה הכנה לקראת היריבה.
לעומת זאת, למרות שלמכבי יש לא מעט חסרונות, מסינה לא ניסה אפילו לנצל אותם. למשל, זה היה אחד המשחקים הכי קלים שהיו לג'ייק כהן בהגנה כי מילאנו לא עשתה חסימות על מנת שהוא יישאר מול שחקן נמוך וזריז, וגם לא בודדה עליו שחקן שיחפור מולו עם הגב לסל.
דוגמה נוספת הגיעה בתחילת המחצית השנייה. מסינה עלה עם הרכב גבוה מאוד, עם מלי, פוית'רס ומירוטיץ'. בהתחלה בונזי קולסון שמר על מירוטיץ', אחר כך אנטוניוס קליבלנד. למרות זאת, הוא לא קיבל אפילו כדור אחד בלואו-פוסט כדי לנצל את היתרון הפיזי עליהם. מילאנו המשיכה בהנעת הכדור הרגילה שלה. הבעיה היא שזה לוקסוס השמור רק לקבוצות שבאמת מסוגלות לנצח בשיטה שלהן בלי קשר ליריבה. ריאל מדריד, כבר אמרנו, כן? אבל מילאנו לא ברמה הזאת, וזה נראה קצת פתטי. זה כאילו שמסינה לא יודע לאמן קבוצה שהיא אנדרדוג וצריך להתאים אותה ליריבה. שזה למטה מכבודו. אז קטש בפלייאין והוא לא. אגב, גם ז'ליקו אוברדוביץ' בחוץ. סדר עולמי חדש!
חייבים לציין לזכותה של מכבי שהיא ניצחה את המשחק למרות שלא באמת התאמצה. קטש שיתף, ובצדק, כמה שחקנים שלא זכו לדקות עד אתמול על מנת להכניס אותם לכושר לקראת השלבים המכריעים. רומן סורקין שיחק הרבה והיה לא רע, ג'ו תומאסון קיבל הזדמנות וגם רפי מנקו היה לא מעט במגרש.
אחת התוצאות של המשחק הלא ממש חשוב היא שההגנה הייתה פחות טובה מבתקופה האחרונה. ראשית, זמן המשחק של תומאסון ומנקו בא על חשבון "דקות קליבלנד", שהוא שומר שמחולל לרוב שינוי חיובי. שנית, ג'ון דיברתולומאו היה חסר בהגנה. ומעבר לכל, אנשים לא התאבדו על המגרש, וזה מובן. זה עדיין נראה הרבה יותר טוב מההגנה של האיטלקים. המשחק הסתיים בתוצאה 86:92. מכבי ספגה יותר ממה שהיא אמורה, אבל אתמול זה הספיק.
הבשורה טובה היא שההתקפה עבדה טוב מאוד. הפעם זה היה יותר חשוב, כי ברור שההגנה תשתפר כשהמשחק יקבע משהו. גם לורנזו בראון הראה סימני חיים. בהתחלה נאפייר חגג מולו, אבל הרכז ניצל את יתרון הגובה שלו, קלע כמה סלים בחדירות, וזה שינה לו את כל שפת הגוף בהמשך. אם קצת חזר לו הביטחון, זה שווה יותר מכל דבר אחר שקרה אתמול.
4 צפייה בגלריה
מה שיזכרו מהעונה הזאת זה אם הקבוצה תעלה מהפלייאין או לא. קטש
(צילום: EPA/ANDREJ CUKIC)
מכבי מסיימת את העונה עם 20 ניצחונות ו-14 הפסדים. מרשים מאוד לאור התנאים. באמת, להוריד את הכובע, לא רק על המאזן אלא גם על השיפור ההדרגתי ביכולת, שהוביל לכך שכרגע היא באמת מנצלת את מלוא המשאבים שלה.
אבל בסוף, מה שיזכרו מהעונה הזאת זה אם הקבוצה תעלה מהפלייאין - ואז היא תיחשב להצלחה, או תודח - ואז יישאר טעם מריר. אם מכבי תגיע להצלבה תחכה לה שם יריבה עדיפה, בלי יתרון ביתיות (לא שבלגרד זה בית), והפסד כבר יתקבל בהבנה.
אסיים בנימה אישית: אתמול הובא למנוחת עולמים חברנו לדסק החדשות של "ידיעות אחרונות", אמיר מרום, שנפטר בפתאומיות. אמיר היה אדם נפלא, חכם, מוכשר, אהוב על כולם, שהצליח לשלב טוב לב בלתי רגיל ונדיבות רוח עם חוש הומור ציני וקורע. הוא גם היה מועמד מרכזי לתואר "האבא של המדינה" אם מישהו היה עורך תחרות כזאת, גם לילדיו, אבל במידה מסוימת גם עבור עורכי הדסק.
לצד כל אלה, הוא היה אוהד שרוף של מכבי ת"א, גם של קבוצת הכדורגל וגם של קבוצת הכדורסל, אמיר ובניו ציפו בקוצר רוח לחגוג יחד אליפות של מועדון הכדורגל לאחר כמה שנות בצורת, אך למרבה הצער הוא כבר לא יזכה לרגע הזה.
אמיר, הותרת חלל עצום בליבנו. יהיה קשה ומוזר בלעדיך. נזכור אותך תמיד בהרבה אהבה.
פורסם לראשונה: 07:46, 12.04.24
