כשפרדריק ליין יצא ממימי נהר הסן בפריז באוגוסט 1900, הוא בעיקר היה שמח מההישג שקבע. לא היה לו מושג קלוש שזה עתה הוא הניח את אבן הפינה למורשת ספורטיבית מפוארת של מולדתו. ליין, שהחל ללמוד שחייה אחרי שבגיל ארבע ניצל מטביעה בזכות אחיו, הוכתר לאלוף האולימפי במשחים ל-200 מטר חופשי ו-200 מטר מכשולים.
124 שנים אחרי שהשחיין האוסטרלי חרך את הנהר, השחייה האוסטרלית תחזור לפריז, הפעם לבריכה, חזקה מאי פעם. שכחו מהימים בהם השחיינים האמריקאים שלטו בבריכה, אליפות העולם בשחייה שננעלה אתמול הייתה כל כולה תצוגת תכלית אוסטרלית יוצאת דופן. אם מבודדים את תחרויות השחייה בבריכה מיתר הענפים המהווים חלק מאליפות העולם (כדורמים, קפיצות למים, שחייה אמנותית, שחייה במים פתוחים) - אוסטרליה ניצבת בראש טבלת המדליות ובפער ניכר מן היתר עם 13 מדליות זהב, שבע מדליות כסף וחמש מדליות ארד. שש מדליות זהב יותר מהאמריקנים.
חלק מהזהות הלאומית
הצלחות מסחררות בבריכה אינן זרות לאוסטרליה. כפי שמעיד סיפורו של פרדריק ליין, המסורת האוסטרלית בשחייה היא ארוכת שנים. "הרבה מהאוכלוסייה האוסטרלית קרובה לים, ילדים אוסטרלים מתחילים ללמוד לשחות בגיל צעיר מאוד. שחייה היא חלק מדרך החיים שלנו", הסביר בעבר השחיין האוסטרלי ריס מיינסטון את הזיקה הטבעית של מדינתו לענף.
דבריו של מיינסטון אינם מפתיעים. אוסטרליה היא מדינה שבה רבות מהערים מהגדולות נמצאות בסמוך לחוף ים. תנאי מזג האוויר במקום הם מזמינים מאוד לשחיינים - ואפילו בריכה פרטית איננה נחשבת שם כפינוק לעשירים מופלגים בלבד. כ-10% ממשקי הבית באוסטרליה מחזיקים בבריכה. באזור הצפון המספרים מגיעים לאחד מכל ארבעה משקי בית.
בעבודה אקדמית שכתבה שיין גולד, כוכבת שחייה אוסטרלית גדולה בעברה, על תרבות השחייה באוסטרליה – היא ציינה כי שחייה היא חלק מהזהות הלאומית, וכפועל יוצא הממשלה משקיעה תקציבים גבוהים בבריכות ציבוריות ובחינוך לשחייה. היא אמנם הדגישה שלמרות ההשקעה הלאומית – חצי מהילדים באוסטרליה מסיימים בית ספר יסודי כשהם אינם מסוגלים לשחות 50 מטר, אך נראה שאת אלו שכן מסוגלים לעשות זאת, ובמהירות גבוהה, השחייה האוסטרלית יודעת לזהות ולאמץ לחיקה.
עוד תנאי הכרחי ליצירת מסורת ספורטיבית במדינה מלבד תשתיות ותקציבים הוא מודלים לחיקוי. ילדות בישראל נוהרות לחוגי התעמלות אמנותית כי הן רוצות להצליח כמו לינוי אשרם. לשחיינים האוסטרלים הצעירים יש חתיכת מודלים – השם המפורסם ביותר הוא כמובן איאן ת'ורפ, סופרסטאר עצום שמטען מדליות הזהב הכבד שלו, הכולל חמש מדליות זהב אולימפיות, לא שוקל יותר ממטען אבק הכוכבים שהוא נושא עמו. אבל זה לא מסתכם רק בת'ורפ, אוסטרליה ידעה שחייני ענק לצדו כמו גרנט האקט, בעל שלוש מדליות זהב אולימפיות ולפניו דוגמת דאון פרייזר, שלוש פעמים ברצף אלופה אולימפית ב-100 מטר חופשי, ואותה שיין גולד, כותבת המאמר האקדמי על השחייה, שזכתה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 ושמרה על מעמדה כסלבריטאית במדינה אחרי שהפכה לזוכה המבוגרת ביותר בגרסה המקומית של "הישרדות". סך הכול לאוסטרליה יש 212 מדליות אולימפיות בשחייה, 69 מתוכן מזהב – הרבה יותר מבכל ענף אחר.
8 צפייה בגלריה
אפילו הוא לא עמד בחזית של דור כל כך מוכשר ומצליח. ת'ורפ
(צילום: Stuart Hannagan/Getty Images)
ועדיין נדמה כי למרות ההיסטוריה המפוארת של הענף במדינה, אפילו ת'ורפ לא עמד בחזית של דור כל כך מוכשר ומצליח כמו תור הזהב הנוכחי של השחייה האוסטרלית.
הכל התחיל בשערורייה גדולה
שורשיו של העידן האוסטרלי העכשווי מתחילים דווקא בשערורייה גדולה. באולימפיאדת לונדון 2012 אוסטרליה זכתה אמנם בעשר מדליות בתחרויות השחייה, אבל רק אחת מהן מזהב – קטסטרופה בסטנדרטים הגבוהים שלה. וכמו שקורה לא פעם גם בספורט הישראלי, הכישלון חשף את הבלגן הגדול שהתחולל בענף.
בחקירה שנערכה לאחר אותה אולימפיאדה התברר כי ג'יימס מגנוסן, מהשחיינים הבכירים באוסטרליה דאז, וחבריו לנבחרת השליחים, נטלו תרופה עם אפקטים הזייתיים שהוועד האולימפי האוסטרלי אסר לשימוש. בנוסף במהלך מחנה אימונים מגנוסן ושות' ביצעו מתיחות ילדותיות כמו הקשה מכוונת על דלתות חדרים של שחיינים אחרים וכניסה בלתי מורשה לחדר של שחיינית. שחייניות בנבחרת טענו שהתלוננו על האווירה השכונתית בפני המאמן – אך זה בחר להתעלם.
8 צפייה בגלריה
החל בבלגן שהוביל למעשה לשינוי התפיסה בשחייה האוסטרלית. מגנוסן
(צילום: Vince Caligiuri/Getty Images)
ועדת החקירה שהקים איגוד השחייה המקומי לבדיקת הכישלון האולימפי סיכמה ש"המשמעת בנבחרת השחייה הייתה רופפת מדי", כינתה את האווירה בנבחרת "רעילה" ואף פירטה כי "שחיינים הפרו הסכמים, השתמשו ללא אישור בתרופות, השתכרו והטרידו שחיינים אחרים".
לאוסטרליה היה ברור כי אם היא לא רוצה לאבד את הענף האולימפי המצליח ביותר שלה – היא זקוקה לבצע רפורמה מקיפה. השינוי התחיל מראש הפירמידה – לראשות איגוד השחייה מונה ג'ון ברטרנד, אחד שמכיר היטב את עולמות המים, אבל דווקא לא אלו של הבריכה. ב-1983 הוא שימש כסקיפר של הקבוצה האוסטרלית שזכתה בתחרות השייט היוקרתית בעולם, האמריקה'ס קאפ.
ברטרנד מספר כי גילה תוהו ובוהו של ממש בענף. "איגוד השחייה אחרי לונדון היה שבור ולא מתפקד", הוא אמר. נחוש להחזיר עטרה ליושנה, ברטרנד קבע מוטו פשוט עבור נבחרת השחייה: "להצליח כשזה חשוב". שחייה הוא באופן מובהק ענף של "פיקים" – שחיינים בונים את עצמם באופן הדרגתי כדי להגיע ליכולת השיא שלהם בתחרות החשובה ביותר של השנה.
מי שמונה למאמן הנבחרת כדי ליישם את רוח המפקד הוא המאמן ההונלדי ג'אקו ורהארן, מי שהדריך בעבר שחיינים אגדיים כמו פיטר ואן דן הוגנבנד ואינגה דה ברוין. השינוי לא קרה ברגע. אולימפיאדת ריו 2016 הייתה מוצלחת יותר עבור האוסטרלים ביחס ללונדון עם שלוש מדליות זהב בשחייה, אבל עדיין לא הגשימה את השאיפות הגבוהות של המדינה.
כשוורהארן ניתח את התוצאות בריו – הוא התאכזב לראות שפחות משליש מהשחיינים קבעו באולימפיאדה זמן זהה או מהיר יותר מזה שהעפילו איתו לאולימפיאדה. ורהארן זיהה את הסיבה לכך: מרחק גדול מדי של ארבעה חודשים בין המבחנים האולימפיים לאולימפיאדה עצמה. בזמן כל כך ממושך ספורטאי שקבע את הקריטריון לאולימפיאדה יכול להיפצע, לחלות או לסבול מירידה כללית בכושר. ורהארן עמד על כך שבטוקיו המבחנים יהיו סמוכים לאולימפיאדה ככל האפשר.
עוד שינוי שוורהארן החליט לבצע הוא ליטול סמכויות בלעדיות דווקא מעצמו, המאמן הראשי. הוא היה מעוניין בתרבות שבה למאמנים האישיים ישנו חופש לאמן את השחיינים שלהם כראות עיניהם – וגם לשמוע את קולם של השחיינים עצמם בכל הנוגע לאווירה בנבחרת.
8 צפייה בגלריה
מחקה את שיא העולם ב-200 של פלגריני - והיא רק בת 19. אוקלהאן
( צילום: EPA/FRANCK ROBICHON)
גם שיטות האימונים השתנו והפכו מגוונות יותר. לא עוד סיבובים אינסופיים בבריכה ותרגילי משקולות בחדר הכושר, בנבחרת אוסטרליה משלבים כיום באימונים גם טיפוס על סלעים ואימוני קליסטניקס, שיטת אימונים ללא משקולות.
ורהארן אמנם כבר אינו מאמן את נבחרת אוסטרליה, אבל מחליפו רוהאן טיילור ששימש קודם לכן כעוזרו, אימץ את השינויים שההולנדי הוביל. "לקראת אולימפיאדת טוקיו שמנו דגש מיוחד על התנהגות ואיך אתה מתייחס לחברים שלך לקבוצה, זה משהו שהשחיינים עצמם ביקשו", סיפר טיילור, "נוצרה פה חבורה של שחיינים צעירים שנחושים להרים אחד את השני".
כמובן שכל האווירה החיובית, הרצון הטוב והעבודה הנכונה לא היו מספיקים – אלמלא היו לאוסטרליה גם שחיינים מצוינים, אך לשמחתה יש לה כיום כאלו בשפע. באולימפיאדת טוקיו, הגיעה ההתפוצצות שהשחייה האוסטרלית חיכתה לה כל כך הרבה שנים – תשע מדליות זהב, יותר מאולימפיאדת השיא ב-1956 שנערכה אצלה במלבורן.
האוסטרלים הציגו לעולם דור חדש של שחיינים ובעיקר של שחייניות על. אמה מקאון ואריארן טיטמוס זכו במדליות הזהב במשחי החופשי מ-50 ועד 400 מטר, מקאון רשמה דאבל ב-50 ו-100 חופשי, טיטמוס כבשה את ה-200 ו-400 חופשי, משחים שבעבר היו בשליטתה של קייטי לדקי האמריקנית, אולי גדולת השחייניות בהיסטוריה, אך כיום דגל אוסטרלי בולט מתנוסס עליהם. דאבל אוסטרלי רשמה גם קיילי מקיואן במשחי הגב לנשים 100 ו-200 מטר – ונבחרות הנשים האוסטרליות זכו בשתיים מתוך שלוש מדליות זהב שהוענקו במשחי השליחות.
סגירת מעגל
המגמה מטוקיו רק הועצמה באליפות העולם הנוכחית. מקיואן המשיכה מהמקום בו עצרה עם טרבל במשחי הגב – 50, 100 ו-200. טיטמוס שמה חותמת על ה-400 מטר חופשי עם שיא עולם חדש, 3:55.83 דקות, אבל אולי המרשימה מכולן היא דווקא שם חדש וכוכבת עולה בשמי השחייה העולמית: מולי אוקלהאן, שחיינית בת 19 שהדהימה עם דאבל ראשון בהיסטוריה אצל הנשים ב-100 ו-200 מטר חופשי ועל הדרך גם מחקה את שיא העולם ב-200 של פדריקה פלגריני מ-2009, ימי חליפות השחייה הביוניות, 1:52.85 דקות.
"לא היה לי מושג שאף אישה לא עשתה זאת", אמרה אוקלהאן הנרגשת, "זה כל כך מוזר, אני לא אשקר, זו ממש תחושה מוזרה. הגעתי לאליפות עם רצון ליהנות וללמוד – ועצם זה שאני גם משיגה תוצאות זה פשוט מדהים. ההנאה היא הדבר הכי חשוב מבחינתי. בתחרויות הקודמות הייתי לחוצה מדי, זו הפעם הראשונה שאני רגועה ופשוט נהנית".
ושימו לב, לשיפור אצל הגברים. אם בטוקיו הם הסתפקו במדליית זהב אחד במשחי הגברים, באליפות העולם בפוקואוקה, הם חגגו ארבע כאלו. כולל השתלטות על משחי החתירה – עם שלוש מדליות זהב מתוך שש אפשריות במשחים האישיים ועוד מדליית זהב בשליחים. קמרון מקווי, שחיין לא צעיר (29) ועתיר ניסיון, קטף לראשונה את התואר העולמי בספרינט הקצר ביותר – 50 מטר חופשי, סמואל שורט בן ה-19 ביסס את מעמדו כאחד משחייני המרחקים הטובים בעולם עם מדליות בכל המשחים מ-400 ועד ל-1,500 מטר.
ואפילו מחוץ לתחרויות השחייה בבריכה, האוסטרלים נחלו הצלחה וכבשו מעוז סיני מובהק – עם מדליית זהב מפתיעה של קייסיאל רוסו בקפיצה למים מ-10 מטר.
עבור האוסטרלים האליפות הזו הייתה סגירת מעגל יפה – לפני 22 שנים, הם סיימו גם כן ראשונים בטבלת המדליות של אליפות העולם גם אז עם 13 מדליות זהב – וגם אז האליפות נערכה בפוקואוקה.
וכשהכול כל כך מוצלח ושמח – נשאר גם זמן, איך לא, לעקוץ את היריבה הגדולה מארצות הברית של אמריקה. אולי בצעד נואש כדי להציל את הגאווה הלאומית, רשת NBC האמריקנית הציגה במהלך התחרות את טבלת המדליות לפי כמות המדליות – ולא כפי שנהוג להציג אותה לפי כמות מדליות הזהב. באופן המוטה הזה, ארה"ב ניצבה לפני אוסטרליה עם 38 מדליות בסך הכול לעומת 25 של האוסטרלים. את אוסטרליה כמובן זה לא שיכנע. "האמריקנים תמיד יחפשו דרך לגרום לעצמם להיראות כאילו הם הנבחרת הטובה יותר, אבל אני חושב שהשנה הוכחנו שאנחנו הכי טובים, ואני מקווה שהם ייתנו לנו ליהנות מהרגע הזה", אמר השחיין האוסטרלי ואלוף העולם הטרי ב-100 מטר חופשי, קייל צ'למרס.
פורסם לראשונה: 09:33, 31.07.23
