"החלטתי לפרוש מג'ודו. התקשרתי אתמול לאנשי האיגוד הבריטי והודעתי להם שאני לא ממשיכה לאולימפיאדת טוקיו. סוף-סוף היה לי את האומץ להגיד את זה אחרי תקופה ארוכה שהבנתי שהג'ודו כבר לא אותו הדבר מבחינתי ושהוא לא יחסר לי. הפסדתי את הג'ודו, הרווחתי את החיים שלי". אליס שלזינגר, אחת משלוש הג'ודאיות הבכירות של ישראל בכל הזמנים, החליטה לתלות את החליפה בגיל 32.
שלזינגר עטורת המדליות, שהשתתפה בשלוש אולימפיאדות, ישבה אמש בביתה בנס-ציונה לראיון שבו היו גם חיוכים וגם דמעות, ששיקפו את העליות והמורדות בקריירה שלה. מההישגים והמדליות, דרך הסכסוך עם איגוד הג'ודו הישראלי, המעבר לייצג את בריטניה ועד ליום הפרישה שלה.
"ברגע שהתברר לי שהאולימפיאדה בטוקיו נדחתה לקיץ הזה התבאסתי", היא מספרת. "קיוויתי שהיא תתקיים במועדה או שיבטלו אותה לגמרי, רק לא שאצטרך לקבל החלטה על הקריירה שלי. נכנסתי לחדר ובכיתי, חשבתי לעצמי, 'מה אעשה עכשיו', והחלטתי לחשב מסלול מחדש. נרשמתי לקורסים רבים במסגרת לימודי פסיכולוגיה, כל היום רק למדתי ובאוקטובר כבר הלכתי למבחן מתאם על מנת להתחיל את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית".
מתי הבנת שנגמר סיפור הג'ודו?
"זכיתי ב-2019 במדליית כסף במשחקים האירופיים במינסק, אבל הגעתי לחדר ואני רק בוכה. לא הרגשתי שעשיתי את אחד מהישגי השיא בקריירה שלי, זה לא כיפר על מה שחוויתי. שלחתי הודעה לפסיכולוג שלי ואמרתי שזה לא עשה כלום, שמשהו בי מת. הקרב האחרון שלי היה בפברואר 2020. חודשיים לפניו סבלתי מפריצת דיסק צווארית, הייתי במצב קשה וסבלתי ברמה מטורפת. עד היום לא חזרתי לתפקוד מלא ביד, עדיין יש לי זרמים באצבעות ובכתפיים".
הדבש והעוקץ
אמש התקשרה שלזינגר למאמנת שלה ולמנהל המקצועי של האיגוד הבריטי והודיעה להם על ההחלטה לפרוש ולא לצאת למשחקים בטוקיו. "לרוב פרישה זה הדבר הכי קשה לספורטאים, אבל במקרה שלי, אחרי מה שחוויתי, זה פחות קשה. הגעתי אליה ממקום שלם. יכולתי אמנם להמשיך תוך כדי סבל, אבל הבנתי סופית שהג'ודו כבר לא יחזור להיות כל עולמי כבעבר".
שלזינגר הודיעה ב-2013 על כוונתה לעבור לייצג את בריטניה אחרי סכסוך קשה עם איגוד הג'ודו והעומד בראשו משה פונטי, שלטענתה העדיף על פניה את ירדן ג'רבי, ניסה לאלץ אותה לעלות לקטגוריית המשקל עד 70 ק"ג והתנכל לה כאשר סירבה. "אתה גדל כספורטאי על ערכים שמדובר במשהו נקי, ואז אתה מקבל את הכאפה האמיתית מאדם כמו פונטי ומגלה שכל מה שגדלת עליו זה בולשיט", היא אומרת. "רק בהליך ההחלמה הנפשי שלי בשלוש השנים האחרונות, חילחלה בי ההכרה על הפצע הנפשי שנפער בי. ניסיתי לדחוק את מה שעבר עליי וזה התבטא מאוחר יותר בהתקפי חרדה. הייתה פעם אחת לפני שנתיים שלא יכולתי לנשום יותר, כאילו האדמה בלעה אותי. אחרי האירוע הזה החלטתי כבר לפרוש, אבל דווקא אז משהו פתאום השתחרר אצלי, ואז הודעתי לבעלי פאבל (מוסין) שאני רוצה לחזור. טסתי לאוסטרליה וזכיתי במדליה, ועשיתי תחרות מדהימה ביפן".
במבט לאחור, הג'ודו עשה לך טוב או רע?
"רע. כל הקונוטציות שלי היום לג'ודו כוללות דברים רעים למרות שאני יודעת שזה לא ככה. אני גם יודעת מה הוא נתן לי, את השאיפה למצוינות למשל, לא סתם סיימתי כמצטיינת את לימודי הפסיכולוגיה, אבל יש לי את הכתם, הפצע שילווה אותי".
שלזינגר ב-2013 אחרי הסכסוך המתוקשר עם משה פונטי
(עוז מועלם)
מה היה הרגע הכי קשה שחווית?
"הבוקר שבו אמרו לי שלא משחררים אותי לבריטניה. הרגשתי חוסר אונים, זה שבר אותי שאין לי שליטה על החיים שלי, ואז התחילו המחשבות למה אני צריכה להמשיך לחיות. אחרי כמה ימים אמרתי לפאבל: 'בא לי להתאבד, להשאיר מכתב שאנשים בספורט יתעוררו ויבינו מה עושים פה לספורטאי שייצג את המדינה (פורצת בבכי)'. רציתי שיהיה פה בום במדינה, שספורטאית התאבדה וכל אותם אנשים שהיו יכולים לעצור את זה, יתעוררו. לסביבה שלי היה פחד שיהיה רגע שלא אהיה מספיק חזקה ואתאבד, ולכן ביקשתי עזרה והלכתי לטיפול פסיכיאטרי".
שטיפת מוח לחברות
אחרי שעה של ראיון נכנס הביתה בעלה-מאמנה פאבל עם זר פרחים. "לא יודע אם זו שמחה או עצב, אני לא ישנתי כל הלילה", הוא מספר. "כל התקופה הייתה סיוט אחד גדול, כל אימון או נסיעה הפכו להיות משבר אחרי משבר, מצבי רוח קיצוניים, זו לא הייתה אותה אליס". שלזינגר מספרת בדמעות: "חזרנו משקילה באחת התחרויות ופאבל אמר לי, 'אני לא יודע איך נשארתי איתך בשנה וחצי עד ריו, התחתנתי עם מישהי אחרת, אבל לא הרגשתי בנוח לעזוב אותך בתקופה הזו'. הייתי אישה עצובה, עצבנית מאוד, התפרצתי הרבה והייתי בלתי נסבלת. הרגשתי שאני לא שולטת בעצמי, שהכל מציף אותי. הרגיש לי כמו חרב על הצוואר, שאם אכשל פונטי יגיד שזה היה נכון לנהוג בי כך, כל הביטחון העצמי שלי ירד".
אחרי שעברת לייצג את בריטניה, נפגשת עם חברותייך לשעבר לנבחרת ישראל?
"הן קיבלו הוראה לא לדבר איתי, הפכתי להיות המצורעת של מדינת ישראל. איפה שאפשר היו מכפישים אותי, דיברו עם המאמנים האנגלים שלי נגדי. עשו נגדי שטיפת מוח לכל הנבחרת הישראלית".
פונטי יטען שההחלטה להעדיף את ג'רבי הייתה נכונה, עובדה שהיא זכתה במדליה אולימפית.
"מהרגע שפונטי עלה לשלטון ושני הרשקו אימן את ג'רבי, היא זכתה ליחס מועדף. זו בדיוק הייתה התקופה שהייתי אמורה להיות בשיא שלי, הייתי מדורגת רביעית בעולם עם החזרה מלונדון, ובמקום זה רצחו לי את הנפש".
מה היה הרגע הגדול בקריירה שלך?
"הזכייה במדליית ארד באליפות אירופה הראשונה שלי ב-2008 בפורטוגל, שממנה הגעתי לאולימפיאדת בייג'ינג".
והפספוס הגדול?
"ההפסד בחצי גמר אליפות אירופה בת"א לסלובנית טינה טרסטניאק. פספוס ענק, הייתי ביום של פודיום".
מה עם בניית משפחה?
"היה לי ברור שכספורטאית לא אהיה אמא. עכשיו אקח לעצמי כמה חודשים של שקט עם עצמי, ואז אני ופאבל נדון בזה".
איגוד הג'ודו: "לא היו דברים מעולם"
מאיגוד הג'ודו נמסר בתגובה: "שלזינגר לא מפסיקה לנסות ולמחזר שקרים מהעבר שנלעסו אינספור פעמים, אבל שקר אינו הופך לאמת גם אם חוזרים עליו שוב ושוב. נדגיש כי לא היו דברים מעולם. שלזינגר ובעלה יצאו למתקפת שקרים מכוערת נגד האיגוד והעומד בראשו, ובשל התנהלות פסולה זו הוגשה תביעת לשון הרע בסך ארבעה מיליון שקלים נגד בני הזוג, המתבררת בבית המשפט".
