להקה לטינית נותנת עבודה על במה בעיר אלמונית בקטאר לפני שיפן וקרואטיה משחקות בשמינית גמר המונדיאל תחת השגחתו של שופט אמריקאי שהיגר אל המדינה ממרוקו. רק באל-וכרה, גבירותיי ורבותיי. כל הבליל הזה הסתיים בניצחון קרואטי בפנדלים ופספוס יפני עצום.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
למרות שמדובר בסגנית אלופת העולם וביריבה שניצחה את ספרד וגרמניה בשלב הבתים, זו הייתה שמינית הגמר הכי פחות דרמטית מבחינת משיכה. הכוכב הכי גדול על המגרש לא היה אחד משחקני ההתקפה המדהימים שראינו עד כה, אלא לוקה מודריץ' שבטורניר הזה נראה יותר מתמיד בגילו, הפגין לאורך הדרך יכולת בינונית והפעם אפילו יצא במהלך ההארכה למרות שהיכולת שלו בבעיטות הכרעה מוכחת. אולי זו הייתה העובדה שקרואטיה השיגה פעמיים 0:0 בשלב הבתים שצבעה את ההכנות למשחק באפרוריות, או שאוהד ממוצע לא מכיר את רוב השחקנים היפנים.
השורה התחתונה היא שאכן לא ראינו כדורגל גדול. על המשחק הזה היה כתוב 0:0 באותיות ענק, בתרגום לערבית ובכתב קירילי, אבל מצב נייח אחד וביצוע מצוין אחד דאגו שהתיקו המתבקש אחרי 90 דקות יהיה 1:1. דאיזן מאדה הרים את הרשת מקרוב אחרי שתי קרנות רצופות שקרואטיה נתנה במתנה, נגיחה פנטסטית של איבן פרישיץ' איזנה, ופרט לכך ראינו את אותן הנבחרות משלב הבתים – קרואטיה כבדה יותר מעבר וחסרת מחץ, יפן שלא יודעת להיות דומיננטית ומעדיפה משחקים בהם יש לה אפשרות לעקוץ במקבצים קצרים.
זה לא ינחם אותם, אבל זה היה ניצחון גדול של הקהל היפני, במיוחד לאור ההתמודדות הקשה שחיכתה לו. אוהדי קרואטיה היו הניצוץ האנרגטי של המונדיאל הקודם, ואחד מרגעי השיא אחרי ההפסד בגמר לצרפת היה בהופעה שלהם, כשהם נשארו שעות אחרי המשחק באזור האצטדיון בהמוניהם ושרו מזמורי אהבה למולדת. אי אפשר היה לדעת מי זכתה. הפעם המסע הארוך והיקר הקטין את מספרם, אבל עדיין היו לא מעטים – וכבויים יותר מכפי שזכרתי אותם. היפנים, לעומתם, קיבלו מכפיל כוח של המון אוהדים נטולי נבחרת שחיפשו את מי לדחוף, והיציע שלהם היה מסיבה בלתי נגמרת.
הרקע היה כאמור אל-וכרה, שמכל המקומות בהם כבר ביקרנו בקטאר הכי מזכירה את הערים הערביות בישראל. המסגדים הפזורים בצפיפות, הצניעות היחסית בבנייה הנמוכה (בטח לעומת ההשתחצנות האדריכלית של דוחא), משהו בקו האופק המדברי בגווני חום שנראה מהטבעת שהקיפה את האצטדיון. תושבי העיר לא האמינו למזלם הטוב ונטמעו בין האורחים, חלק בוחרים משבצות, חלק את השמש העולה, וחלק פשוט נצבעים בצבעי קטאר כדי להפגין גאווה מקומית גם אחרי ההדחה המוקדמת.
אבל זו הנאה רגעית עבורם. אולי חוויה נצחית, אבל בסיום האצטדיונים האלה, המרוחקים מהמרכז השוקק של דוחא, יפורקו, יינטשו או יצומצמו. הם ייזכרו בפעם הזו בה הלכו ברגל למשחק מונדיאל, אבל הנוף ישתנה מחדש. הפיל הלבן העצום שבחצר האחורית ייעלם או יישאר לדיראון עולם.
