זה סיפור נדיר, שלא תמצאו בשום מקום בעולם. בימים האלה, אולגה דוגדקו־ברונשטיין – או אולה דור, כמו שהצברים קוראים לה – מעלה הילוך. היא כבר מרגישה את המתח באוויר. פעם בשנה מגיע הרגע הגדול שלה, אליפות ישראל באתלטיקה, ואין כמו התחרות הזו כדי להראות את היכולות שלה. כן, גם בגיל 48. קשה להאמין.
סביר להניח כי רוב חובבי הספורט בארץ יודעים כי דור לא מחפשת את המדליה הראשונה, השנייה או השלישית שלה באליפות. אבל האם מישהו מאמין, או מכיר מקרה דומה במקום כלשהו על כדור הארץ, שאתלטית מתחרה באליפות ה־30 שלה?! אין דברים כאלה. רוב המתחרים באליפות אפילו לא נולדו כשהיא ערכה את הבכורה שלה ב־1993.
מאז אליפות ישראל הראשונה שבה השתתפה, דור החמיצה את האירוע רק פעמיים בגלל הריונות. במסגרת הרצף הזה, היא זכתה בלא פחות מ־32 מדליות זהב אישיות (היו נוספות בריצות שליחים), לצד מדליות כסף וארד והמון הישגים בתחרויות בינלאומיות. והיא לא משתתפת מכוח האינרציה: בכל אליפות מתחרים רק אתלטים שעומדים בקריטריון. הפעם בהדר יוסף, באליפות שתתקיים הערב ומחר, דור תסתפק בקפיצה במוט, ומחכה לה התמודדות קשה עם ירדן מנטל בת ה־17 שחזרה מפציעה ממושכת וכבר עברה ארבעה מטרים. עבור אולה, שבשיאה קפצה 4.03 (הישראלית הראשונה שעברה 4.00), כל מדליה תתקבל בברכה – כל עוד היא תעלה על הפודיום. כל תחרות משמעותית בשבילה.
"יש הרבה ללמוד ממנה"
אולה עלתה ממולדובה ב־1991 כנערה, ומאז היא אחת מאבני היסוד של האתלטיקה הישראלית. היא התמחתה לאורך השנים בקרב־7 ובריצות קצרות, מ־200 מטר ועד110 ו־400 משוכות, ובתחילת שנות ה־2000 התמקדה בקפיצה במוט. היא הספיקה להשתתף בשתי אליפויות עולם, אליפות אירופה, וגם החזיקה בשיאי ישראל במוט וב־400 משוכות – מקצוע שבו הוכתרה כאלופת ישראל 12 פעמים (במוט עוד 10 פעמים). ברוב המקצועות היא מדורגת גבוה בטבלת התוצאות הישראליות הטובות בכל הזמנים.
בגיל 48, היא ממשיכה באימונים הקרובים לרמה מקצוענית למרות עבודתה כמתכנתת, מגדלת שלושה ילדים והרוויחה את הכינוי שהודבק לה: "האמא של האתלטיקה הישראלית". דור היא הספורטאית האולטימטיבית, מוסד וסמל. "יש הרבה ממה ללמוד ממנה", אומר איתי מגידי, שיאן ישראל בריצת 3,000 מ' מכשולים.
על ילדותה בקישינב מספרת אולה: "אבא גריגורי, שהיה רץ מרתון חובב, היה לוקח בקבוק מים קרים ושופך עליי ועל אחותי סבטלנה בבוקר כדי להעיר אותנו. זה עוזר למערכת החיסונית. עסקתי באתלטיקה בבית הספר, והמאמן סרגיי אינוביץ' המליץ שאבחר באחד ממקצועות המשוכות. היה קשה להיפרד ממנו כשעליתי לארץ, הוא אמר לי: 'תבטיחי לי רק דבר אחד: שלא תפרשי מאתלטיקה, זה יאכזב אותי'".
לא רק שהיא לא פרשה, אלא שזה עדיין לא עבר לא בראש, עד היום: "מבחינתי, ספורט הוא מתנה ואהבה", היא אומרת, "למה שלא אמשיך לנצל את המתנה הזו שקיבלתי?".
3 צפייה בגלריה
מאז אליפות ישראל הראשונה שבה השתתפה, דור החמיצה את האירוע רק פעמיים בגלל הריונות
(צילום: יוסי רוט)
את זוכרת את אליפות ישראל הראשונה שלך?
"זה היה קצת יותר משנה אחרי שעלינו ארצה. בזכות ההמלצה של המאמן שלי במולדובה, התחריתי בהתחלה ב־400 משוכות. אני זוכרת במעומעם את הדר יוסף ב־1993, ושהייתה רצה אחת מעל כל היתר. קראו לה פועה נייגר. אף אחת לא יכלה להתחרות ברמה שלה, שכבר אז הייתה שווה צמרת של עכשיו. בכל זאת, אני זוכרת איזה כבוד היא נתנה לי כמתחרה שלה, התעניינה בי למרות שהייתי ילדה, אפילו עזרה לי. סיימתי אז במקום השני, אחריה".
חבל שיש רק 24 שעות
סליחה על השאלה, אבל תוכלי להסביר את התגלגלות שמך?
"אחרי שעליתי, רציתי להיות כמו כולם, עם שם עברי. בחרתי באולה דור, ואנשים קיבלו את זה יפה. רק מה? אבא שלי, שחי היום בקנדה, לא ראה את זה בעין יפה. הוא אולי אפילו נעלב קצת. לא יכולתי לאכזב אותו, וחזרתי לשם המקורי דוגדקו. אחרי שהתחתנתי זה הפך לדוגדקו־ברונשטיין".
אגב, את בעלה יבגני היא הכירה בזכות האתלטיקה: "הוא שיחק הרבה טניס שולחן עם אבא שלי. יבגני לא השתמש מספיק ברגליים, אז הוא החליט לחזק אותן באימוני אתלטיקה תחת פבל קוגן, המאמן שלי. בסופו של דבר, מהאימונים יצאו חתונה ושמחה. הוא עובד בהייטק, ברמות יותר גבוהות ממני, ומאוד מעודד אותי להמשיך בספורט. גם הילדים שלנו נדבקו".
"אבא גריגורי, שהיה רץ מרתון חובב, היה לוקח בקבוק מים קרים ושופך עליי ועל אחותי סבטלנה בבוקר כדי להעיר אותנו. זה עוזר למערכת החיסונית. עסקתי באתלטיקה בבית הספר, והמאמן סרגיי אינוביץ' המליץ שאבחר באחד ממקצועות המשוכות. היה קשה להיפרד ממנו כשעליתי לארץ, הוא אמר לי: 'תבטיחי לי רק דבר אחד: שלא תפרשי מאתלטיקה, זה יאכזב אותי'"
הגענו לנקודה חשובה – הדור הבא של דור הולך ומתקרב להבשלה. התאומים בני ה־15, מייק וטים, פעילים מאוד: "מייק הוא הכי צעיר בנבחרת הנוער בהתעמלות מכשירים והשתתף לאחרונה באליפות אירופה. טים מנסה את כוחו בטיפוס, למרות שרוב הזמן הוא על המחשב". וישנה דניאל בת ה־11, שנחשבת כפוטנציאל גדול בהתעמלות מכשירים, וצריכה להצדיק את שמה – תאמינו או לא, אולה כל כך התלהבה מהקופצת לגובה דניאל פרנקל, שיאנית ישראל, עד שהחליטה שגם לבתה יקראו כך: "אני פשוט רוצה שהיא תהיה ווינרית כמו שהייתה ועדיין פרנקל. אני מאמינה שמהילדים שלנו יצאו ספורטאים". בינתיים מייק ודניאל ימשיכו את השרשרת בשבוע הבא כשישתתפו בעצמם באליפות ישראל.
המטרה הבאה שדור סימנה לעצמה היא אליפות העולם למאסטרס, שאליה היא רוצה לצאת כדי לזכות בתארים לצד מאמנה קוגן, שעדיין נהנה לקפוץ במוט בגיל 76. יש לה עדיין שאיפות להשתפר ולהצליח, ומבחינה פיזית, אין סיבה שלא: היא עדיין שומרת על אותם נתונים מהעבר, 51 ק"ג על 1.66 מ' גובה. אם היו ביממה יותר מ־24 שעות, היא כנראה הייתה דוחסת עוד כמה מקצועות לאימונים.
פורסם לראשונה: 01:30, 26.06.24
