הכדורגל הישראלי סובל משכונתיות וסופג חבטות ולעג מושחז בצדק. לפעמים נדמה שכולו מתנהל בין קצה אחד שבו מקשקש בצרפתית מלול תעלול לקצה שני שבו כדורגלן פצוע מפונה מהאצטדיון עם עגלת סופרמרקט. שכונת חיים פינת קופה ראשית.
במצב הזה יש משהו מעודד בהתבוננות בעבודה של מאמן כמו ברק בכר. רציני, ענייני, שיטתי ומצליח. כל מה שמעולם לא קפץ לנו כאסוציאציה כשנזרק לאוויר המושג כדורגל ישראלי. בכר מעולם לא סבל מכריזמטיות יתר. כשחקן הוא היה מגן בינוני ואפור וכמאמן הוא מתנהל על הקווים כמו טכנאי שיניים מרצין. לא הפוסטר הכי מסעיר בסביבה. אבל זה בדיוק מה שמרשים אצל בכר, שבתוך כל הרעש הגדול, הדמויות המוחצנות והקולניות, אלה עם הפה הגדול וההם עם העבר המפואר, הוא מסתובב על הדשא כמו טכנאי יעיל וקר רוח שמרכיב קבוצות מנצחות שלפרקים משחקות כדורגל נפלא. נכון, הוא נהנה מתקציבי ענק – בעבר של אלונה ברקת ועכשיו של יעקב שחר – אבל כבר ראינו מאמנים ששופכים כסף גדול על כישלונות מפוארים. בנוסף, בכר דואג שחלק מהתקציב יופנה לבניית צוות רחב ומקיף את עצמו באנשי מקצוע שהוא לא חושש להיעזר בידע שלהם. המעמד שבנה לעצמו פלוס ההבנה שהוא לעולם לא יהיה הכי חכם בכל התחומים מאפשרת לו להאציל סמכויות וליהנות מהפירות. דומני שהוא לא חושש לקרדיט של עצמו, הוא מקבל אותו ובצדק כראש המערכת המקצועית.
אז נכון, היינו שמחים לקבל מאמן שהוא גם סופר-מקצוען וגם כריזמטי ומדליק, כמו נניח יורגן קלופ, אבל במציאות שלנו גם טכנאי שיניים שיודע להרכיב כתר שיישב חזק ויציב אנחנו לוקחים בשתי ידיים.
סינדרום ירושלים קלאסי
מי שקרא כמה כותרות ("רוצה להפוך את בית"ר לאחת מחמש הגדולות באירופה") או שזכה לצפות בראיון הזום של סטפן מלול בתוכנית סיכום השבת בטלוויזיה, מבין שלא משנה כמה גולים יכבוש אופיר קריאף בתוספת הזמן, בית"ר ירושלים בצרות גדולות.
אני לא מכיר את מלול ומעבר לדיווחים על ממכר בשר אין לי מושג מהם עסקיו (לאנשי בית"ר שמנהלים מולו מו"מ יש?), אבל ברור לכולם שההתנהלות שלו משדרת חוסר רצינות וסימני שאלה רבים. העובדה שיש מי שממשיכים לאחוז בענף השברירי הזה ולקוות שאולי איכשהו ייכנסו לקופה כמה שקלים רק מעידה על חומרת המצב. עליבות שמועדון בסדר גודל של בית"ר ירושלים לא יכול להרשות לעצמו, ואיכשהו מגיע אליה בכל פעם מחדש. סינדרום ירושלים קלאסי.
בובה, צרפתי ותינוקות רפואה
ועוד כמה קטנות לסיום:
1. ואפרופו ראיון הזום עם מלול: תוכנית הסיכום כבר מזמן הפכה לגרסה מדכדכת של "בובה של לילה". לא מצחיק.
2. מי יקבל הערב צהוב ראשון: חאתם אל חמיד ("הוא בטירוף לקראת המשחק" מדווחות הכותרות") או גיא צרפתי אחרי עוד התפרצות אובר-דרמטית בעקבות שריקה לזריקת חוץ. די גיא.
3. מישהו יכול לעדכן מה קורה עם "תינוקות רפואה" או שהפסטיבל המסורתי נדחה?
