30 קילומטרים לתוך מרתון הנשים באליפות העולם באתלטיקה, כשרגעי ההכרעה הולכים ומתקרבים, חובבי האתלטיקה בישראל שלא היו מול הטלוויזיה הביטו בלחץ באתר האינטרנט של התחרות וריעננו בקדחתנות. בנקודה זו, הרצה הישראלית לונה צ'מטאי סלפטר הייתה במרחק של קצת יותר מחצי דקה מהרצות מאתיופיה ומקניה, שתפסו את המקומות 3 ו-4. בכל פעם שמסך התוצאות התעדכן, הם קיוו לראות עוד קיזוז קטן בהפרש, כזה שישאיר אותם אופטימיים ואותה בתמונת הפודיום.
מי שכלל לא ידעה באותם רגעים בכמה שניות היא מפגרת מהמוליכות היא סלפטר עצמה. "את לא באמת רואה את הרצות שאת רודפת אחריהן", היא מספרת ומספקת לנו הצצה אל נקודת המבט של רצת מרתון הנאבקת על מדליה באליפות העולם. "כל מה שהייתי עסוקה בו הוא לשמור על הקצב שלי ולא לפרוש מהריצה. אחרי 33 ק"מ ראיתי אותן וקלטתי שהן מסתכלות לאחור ורואות אותי".
באותם רגעים דרמטיים ביוג'ין, אורגון, סלפטר זכרה היטב את המנטרה של מאמנה ובעלה דן סלפטר: "מרתון מתחיל בקילומטר ה-35". ואכן, עם המון סבלנות, איפוק והתנהלות טקטית חכמה, סלפטר הצליחה ברגע הנכון לשבור את היריבות שלה. אחת מהן, אבאבל ישנה האתיופית, פרשה לגמרי מהריצה, בעוד אנג'לה טאנוי הקנייתית נחלשה והשתרכה מאחור. סלפטר תפסה את המקום השלישי, אבל המדליה עדיין לא הייתה בכיס שלה.
מי שנותרה צמודה אליה, כמעט כתף אל כתף, ממש עד לקילומטרים האחרונים, הייתה נזרט וולדו האריתריאית. סלפטר מפתיעה ומגלה כי היא דווקא נהנתה מהחברה שלה: "ביקשתי ממנה שתישאר לצידי, כי ידעתי שזה יעזור לי לא 'להירדם' בריצה. כשאת רצה לבד, קשה לך לאמוד את המהירות שלך, את חושבת שאת רצה מהר אבל בפועל את רצה לאט".
במאני טיים, היתרון האיכותי של סלפטר, אחת מרצות המרתון החזקות בעולם, נתן אותותיו. היא ניערה מעליה את המתחרה האריתריאית, באין מפריע חצתה שלישית את קו הסיום של ריצת המרתון המהירה בהיסטוריה של אליפויות העולם, והעניקה לישראל מדליה רביעית בתולדותיה באליפות העולם באתלטיקה - וראשונה במקצועות הריצה.
מה עבר לך בראש ברגע שסיימת את הריצה והבנתי שזכית במדליית ארד באליפות העולם?
"הייתי שמחה מאוד ואמרתי לעצמי שעשיתי את זה. בעיקר הייתה תחושת הקלה גדולה, אחרי הכל, בשתי אולימפיאדות ובאליפות עולם אחת בעבר לא הצלחתי. לפני האליפות הנוכחית, קיבלתי הודעות מכל מיני אנשים שייעצו לי לשנות טקטיקה, אבל זה לא השפיע עליי. החלטתי להשאיר את מה שהיה מאחור - ולהמשיך קדימה".
"הגעתי ללא ציפיות"
היכולות הנדירות של סלפטר לא התגלו ברגע שבו הונחה מדליית הארד מאליפות העולם על צווארה. כבר מספר שנים היא נחשבת לכוח משמעותי בעולם ריצות המרתון. את החותמת למעמדה הרם השיגה לפני שנתיים וארבעה חודשים במרתון טוקיו, אחד היוקרתיים בעולם. לא רק שסלפטר ניצחה, היא עשתה זאת בזמן כמעט בלתי נתפס: 2:17.45 שעות - תוצאה שהציבה אותה אז במקום השישי בכל הזמנים.
עם זאת, לצד ההתקדמות המסחררת שלה, נראה היה כי דווקא באליפויות עולם ובאולימפיאדה היא סובלת מחוסר מזל ומנסיבות שונות, המונעות ממנה לתרגם את היכולות שלה לכדי הישגים ומדליות. באולימפיאדת ריו 2016 הייתה זו פציעה בכתף הקשורה בהנקה שאילצה אותה לפרוש בקילומטר ה-33, שלוש שנים מאוחר יותר החום הקיצוני בקטאר הכריע אותה והביא לפרישתה במהלך אליפות העולם. בשנה שעברה באולימפיאדת טוקיו היא נמנתה על חבורת הרצות המובילה לאורך כמעט כל הריצה, אך כשנדמה היה שהנה היא שועטת אל עבר מדליה אולימפית - כאבי מחזור עצרו אותה ארבעה קילומטרים מקו הסיום, ובהמשך עשתה דרכה בריצה קלה עד שסיימה. בשבוע שעבר ביוג'ין הגיע סוף-סוף התיקון.
"בטוקיו היה עליי המון לחץ", היא מספרת, "הדבר הכי חשוב שלמדתי משם הוא להיות סבלנית ולהירגע. אין סיבה למהר לשום דבר".
ההכנה לאליפות העולם האחרונה הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, בעיקר בגלל מחלה שתפסה אותה לפני התחרות. "הייתי חולה במשך שבועיים", היא משתפת. "היו לי קשיי נשימה והייתי מאוד עייפה וישנונית. חשבתי שזה קורונה, אבל יצאתי שלילית בבדיקה. אני לא יודעת מה בדיוק היה לי, אבל דן כבר שקל לשנות תוכנית והציע לי להתחרות במקום זאת באליפות אירופה באוגוסט. אני התעקשתי ואמרתי לו שאני חייבת להתחרות באליפות העולם. הגעתי למרתון ללא כל ציפיות, אבל אמרתי לעצמי שבלי קשר למדליה, אני מוכרחה לעשות את המיטב שלי".
על מה חושבים בזמן ריצה ארוכה כזו?
"שום דבר. בתחרות אני לא חושבת על כלום, אך ורק מתרכזת בלהישאר סבלנית. המחשבות מתחילות רק כשאני מסיימת את הריצה וקולטת מה השגתי".
"בהתחלה הלך קשה"
את סיפור הסינדרלה הספורטיבי של סלפטר כל חובבי הספורט בישראל כבר מכירים וכמעט מדקלמים. הבחורה הקנייתית הצעירה שהגיעה לישראל בתקווה להשתלב בלימודים גבוהים, עבדה כמטפלת בילדיו של קונסול קניה בישראל - ורצה להנאתה בפארק הרצליה עד שהתגלתה במקרה על ידי מאמן הריצה מוטי מזרחי. בהמשך היא החלה להתאמן אצל דן סלפטר, לימים בעלה ואבי בנה, רוי בן ה-7 והשתלבה במועדון מכבי תל אביב.
"בהתחלה הכל הלך לי פה קשה", היא מספרת על תחילת דרכה בישראל. "עם הזמן למדתי שאני צריכה פשוט לקבל את מה שקורה סביבי ולא לשקוע באכזבות. למדתי להיות סבלנית ולדעת לחכות עד שדברים יקרו".
כיום משפחת סלפטר מתגוררת בקיבוץ להבות הבשן בעמק החולה. בעלה ממשיך לאמן אותה, אלא שבגלל שבנם כבר הולך לבית הספר, הוא נשאר לרוב בבית בעוד לונה מתאמנת ומתחרה לבדה. "דן בונה לי תוכנית אימונים, ואני חוזרת אליו עם פידבקים. זה לא קל, אבל אנחנו לא רוצים שרוי יחמיץ בית ספר. הבעיה עם האימונים בישראל, מעבר למזג האוויר החם ולכך שאין פה תנאי גובה מספקים, היא שבגלל שאני רצה לבד, אני נמצאת באזור הנוחות שלי. אני חושבת שאני רצה מהר, אבל זה לא באמת מהר. כשאני מתאמנת בקניה, לעומת זאת, אני רואה סביבי הרבה יותר רצים. אני רואה כמה קשה הם עובדים וזה מכניס בי מוטיבציה".
בדצמבר הקרוב תחגוג 34, אבל סלפטר עצמה מרגישה צעירה בענף, ולמרות הישגיה המרשימים שומרת על צניעות. "במושגים של מרתון אני נחשבת צעירה. אני עדיין צריכה ללמוד מהטעויות שלי, ובעיקר איך להתחרות נכון. לפעמים את מוצאת את עצמך במרתון בתוך שדה קשה של רצות עם שיאים אישיים של 2:20 שעות ומטה - ואת צריכה לחשוב ולתכנן איך את מתחרה מולן".
את הימים שחלפו מאז חזרתה לארץ היא מקדישה בעיקר למנוחה, כמתבקש לאחר מאמץ פיזי שכזה. "אחרי מרתון אני זקוקה לשבועיים של מנוחה מלאה, ולאחר מכן החזרה לאימונים איטית, מה גם שאני עדיין בג'ט־לג וישנה בשעות היום. קבלת הפנים הייתה יפה מאוד, אבל מאז כמעט ולא יצאתי מהבית, אני עדיין מסתגלת. כשנסענו לבקר את אמא של דן, אישה שעברה שם ביקשה להצטלם איתי וכמובן שהסכמתי. אני חושבת שברגע שאצא יותר מהבית, התגובות ילכו ויהיו יותר אינטנסיביות".
איך הייתה הפגישה עם הבן רוי אחרי שנחתת בארץ?
"הוא התרגש מאוד ורק רצה לראות את המדליה ואת הבובה מהאליפות. לפני הריצה הוא אמר לי: 'המרוץ שלך מחר, את מוכנה?', ממש כאילו הוא עוד עוזר מאמן בצוות. בגלל שאני מסתובבת המון בעולם ונמצאת הרבה מחוץ לבית, רוי שאל אותי בעבר 'למה בחרת בעבודה הזו?', הבטחתי לו שכשאסיים עם העבודה הזו סופית, אשאר איתו בבית".
רואים את פריז באופק
כפי שקורה עם כל ספורטאי אולימפי אחרי הישג גדול, גם את סלפטר כבר התחילו לשאול על אולימפיאדת פריז 2024. היא מסומנת, ולא בכדי, כמועמדת המובילה להעניק לישראל מדליה אולימפית ראשונה באתלטיקה, ענף הספורט היוקרתי והחשוב ביותר במשחקים האולימפיים.
אבל הדרך לפריז 2024 עוד ארוכה וכוללת תחנות משמעותיות רבות. שיבושי הלו"ז שנוצרו בגלל מגפת הקורונה סידרו לסלפטר אליפות עולם נוספת כבר בשנה הבאה בבודפשט. עוד קודם לכן בסתיו הקרוב היא מתכננת לרוץ באחד מהמרתונים הגדולים. "האולימפיאדה היא בעוד שנתיים ואני מתרכזת בתהליך", היא מסבירה. "יש עוד כמה דברים שאני צריכה לעבור בדרך לשם".
מלבד מדליה אולימפית, לסלפטר יש יעד גדול נוסף - שיא העולם במרתון בו מחזיקה כיום בירגיט קוסגיי הקנייתית, 2:14.04 שעות. "אני רוצה לשבור את השיא הזה, זה החלום שלי", היא מכריזה. "כל עוד אני עושה את הדברים נכון, מתאמנת בחוכמה ונשארת מרוכזת, הכל יכול לקרות".
