כמעט שנתיים אחרי שהגיע ירדן שועה למכבי חיפה ברעש גדול, הוא שוב מייצר עניין וסקרנות, עם הצטרפותו לבית״ר ירושלים. משה חוגג החליט לעשות הכל כדי לא לחוות שוב את ״טראומת יום כיפור״, כפי שחווה פעמיים בעונה שעברה: השחקן הכי יצירתי בבית״ר (10 בשפה המקצועית) - מיכאל אוחנה, נפצע כבר בתחילת העונה והשאיר חלל עצום בחלק ההתקפי. התחליף, גדי קינדה, עזב גם הוא בינואר בהתאם לסעיף היציאה לחו"ל בחוזה, וחנן ממן שהגיע במקומו לא הצליח למלא את המשבצת. חוגג נשבע כנראה שזה לא יקרה לו העונה.
מיכאל אוחנה חוזר בהדרגה לעניינים, הביאו רכש עם פוטנציאל גדול מברזיל, מתאוסיניו, ועכשיו חתם גם שועה. אם נוסיף לזה את עידן ורד, שמתקשה יותר לבוא לידי ביטוי באגפים ככל שהוא מתבגר, ואת שלום אדרי, יש פוטנציאל לעומס בעמדת הקשר ההתקפי היצירתי.
מי שחושב ששועה מגיע על המשבצת של שלומי אזולאי, טועה בגדול. שועה אינו חלוץ 9, אינו שחקן כנף, אינו מצטיין במשחק לחץ ואינו תורם הגנתית. החוזקות שלו הן דריבל בשטח קטן, ראיית משחק, יכולת מסירה משובחת והיותו שחקן בלתי צפוי.
שועה מתאים לשחק בעיקר מאחורי החלוץ. דראפיץ׳ וברדה ידועים בחיבתם למשחק לחץ גבוה, ולשיטת ה־4־4־2 יהלום. בשיטה הזו ורד, אדרי, מתאוסיניו, אוחנה, עטר ושועה מתחרים על שתי עמדות בלבד. הרבה מונח פה על כתפיו של ברדה - החצי בצמד המאמנים האמון על האינטיליגנציה הרגשית, וכדי לנהל עומס כל כך גדול על עמדה אחת או שתיים, עם שחקנים ש״חייבים לשחק״, יצטרך ברדה להתעלות.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
