כשרומן אברמוביץ' החליט לרכוש את צ'לסי בקיץ 2003, אף אחד לא יכול היה להעריך איזו מהפכה אדירה עומדת להתחולל בכדורגל העולמי. ועתה, כאשר האוליגרך הרוסי-ישראלי הודיע כי החליט להעמיד את צ'לסי למכירה, זה הזמן הנכון לחזור אחורה בזמן ולהבין מה קרה כאן בשני העשורים האחרונים.
כתבות נוספות של נדב יעקבי
המהלך של אברמוביץ לפני 19 שנה שינה את כללי המשחק בכדורגל בכל העולם. לא רק באנגליה, צרפת, איטליה ויתר המדינות המובילות, אלא גם במדינות כדורגל צנועות יותר, כמו ישראל למשל. כשארקדי גאידמק רכש את בית"ר ירושלים ב-2005, זה היה בהשראה ישירה של אברמוביץ'. וגם הרכישות של מכבי תל אביב, תחילה ב-2007 ע"י אלכס שניידר, הקנדי יליד רוסיה, ושנתיים לאחר מכן ע"י מיץ' גולדהאר, הגיעו כחלק מהטרנד העולמי שבו אנשי עסקים זרים רוכשים לעצמם מועדוני כדורגל במדינות שונות בעולם.
עד שהגיע רומן אברמוביץ', מועדוני הכדורגל היו בבעלות של אנשי עסקים מקומיים. כך למשל לואיס אדוארדס, בעלים של מפעל לייצור בשר, הפך לבעל המניות העיקרי של מנצ'סטר יונייטד ב-1964. אדוארדס, שהיה מיודד עם המנג'ר האגדי מאט באזבי, רכש אז 54 אחוז ממניות המועדון תמורת 40 אלף ליש"ט. הוא מונה ליו"ר המועדון ובהמשך החליף אותו בנו, מרטין אדוארדס.
כך התנהלו אז מרבית מועדוני הכדורגל במערב אירופה, עם יוצאים מן הכלל כמו ריאל מדריד וברצלונה, שהיו למעשה בבעלות האוהדים (ה"סוסיוס") או המודל הגרמני של "50+1". צריך לזכור, עד סוף שנות ה-80 הכדורגל היה לא היה ענף ספורט עשיר. בטח לא בהשוואה לענפי הספורט המובילים בארה"ב. הסכומים ששילמו ערוצי הטלוויזיה על זכויות השידור היו זעומים. שידורי משחקים בערוצי הלווין והכבלים היו אז חלום עתידני רחוק, שלא לדבר על הקמת ערוצי ספורט בתשלום. וכמובן, ליגת האלופות, זו שמבטיחה למועדונים הגדולים הכנסה קבועה של עשרות מיליונים מדי שנה, עדיין לא נולדה.
התקופה הפרה-היסטורית הזו הסתיימה ב-1992. אז, לפני 30 שנה, החליטה אופ"א להקים את ליגת האלופות, המפעל שהחליף את גביע האלופות הישן, זה שבו גם הקבוצות הגדולות ביותר היו עלולות להיות מודחות כבר בספטמבר, אחרי שני משחקים בסיבוב הראשון. באותה שנה הוקמה גם הפרמייר ליג באנגליה, כאשר 22 קבוצות הליגה הבכירה החליטו להיפרד מההתאחדות האנגלית ולהתחיל לנהל את ענייניהן בכוחות עצמן.
בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 הכדורגל האנגלי החל להיות עסק גדול מאוד, שהחל לגלגל עשרות ומאות מיליוני ליש"ט. המועדונים הגדולים הבינו שזה מצריך ניהול עסקי אמיתי.
כשרומן אברמוביץ' רכש את צ'לסי, הפרמייר ליג וליגת האלופות פעלו כבר למעלה מעשור. הכסף הגדול כבר היה שם. אבל האוליגרך הרוסי, שעשה את הונו בתקופה של התפרקות ברית המועצות הבין בחושיו העסקיים החדים, שהפוטנציאל העסקי רחוק מלהיות ממומש עד תומו. שיש עוד הרבה לאן לצמוח.
9 צפייה בגלריה
אריין רובן, דידייה דרוגבה והרנן קרספו. קבוצת הכוכבים הראשונה של צ'לסי
(צילום: גטי אימג'ס)
צריך לומר, המניעים של אברמוביץ' לא היו רק עסקיים, אלא גם פוליטיים. כמי שהיה מקורב מאוד לוולדימיר פוטין כבר בתחילת דרכו הפוליטית, הוא הבין שכדי לשרוד ולא ללכת בדרכם של אוליגרכים אחרים – שמתו בנסיבות מסתוריות (בוריס ברזובסקי) או סתם נכנסו לכלא ואיבדו את מרבית הונם (מיכאיל חודרוקובסקי) – הוא חייב שתהיה לו תעודת ביטוח. וצ'לסי הייתה עבורו תעודת ביטוח שכזו: יקרה מאוד, אבל שווה כל פאונד.
הרכישה של צ'לסי הפכה את אברמוביץ, לפחות עד לא מכבר, לאדם בעל חשיבות רבה ומעמד מיוחד בבריטניה. למרות שמעולם לא היה אזרח בריטי, עד לפני כארבע שנים הייתה לו ויזה מיוחדת שאיפשרה לו לחיות ולפעול בבריטניה ללא כל הגבלה. אבל במאי 2018, אחרי המשבר שנוצר ביחסים בין בריטניה לרוסיה, בעקבות הרעלת הסוכן הכפול סרגיי סקריפאל ובתו יוליה, הוחלט שלא לחדש את הוויזה של אברמוביץ. מהר מאוד הוא קיבל אזרחות ישראלית באמצעות חוק השבות. בינתיים, אגב, אברמוביץ קיבל גם אזרחות פורטוגלית, כך שהוא בעל דרכון אירופאי.
19 תארים ב-19 שנים
בחזרה ל-2003. עד שהגיע אברמוביץ' ורכש את צ'לסי (ב-140 מיליון פאונד – פחות מסכום שבו פ.ס.ז' רכשה את קיליאן אמבאפה), כל המועדונים באנגליה היו בבעלות אנגלית. הייתה יוצאת אחת מן הכלל, פולהאם, שנרכשה ע"י איש העסקים המצרי מוחמד אל פאייד ב-1997. אולם אל פאייד חי בלונדון מאז שנות ה-60 ואי אפשר להתייחס אליו באמת כאל זר. בשונה מפולהאם, שהייתה ונשארה קבוצה קטנה חסרת הישגים, צ'לסי הפכה בתקופתו של אברמוביץ' לאחת הקבוצות הבכירות באנגליה ובאירופה.
למעשה ב-19 השנים האחרונות אין אף קבוצה באנגליה שזכתה ביותר תארים מצ'לסי: חמש אליפויות, שתי זכיות בליגת האלופות, חמש זכיות בגביע האנגלי, שלושה גביעי ליגה, שתי זכיות בליגה האירופית והשנה נוספו לרשימה המכובדת גם הסופר קאפ האירופי וגביע העולם למועדונים. בסך הכל 19 תארים ב-19 שנים. וזה יותר ממה שליברפול, ארסנל, מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד זכו בתקופה הזו.
כדי להגיע להישגים הללו אברמוביץ השקיע כסף. הרבה מאוד כסף. במהלך 19 השנים שלו במועדון הוא שילם כשני מיליארד ליש"ט על רכישת שחקנים. מיד אחרי שרכש את צ'לסי הוא החתים בקיץ 2003 לא פחות מ-16 שחקנים חדשים, ביניהם הרנן קרספו, קלוד מקללה ודמיאן דאף, בסכום כולל של 153 מיליון ליש"ט. אחרי שצ'לסי סיימה במקום השני בעונת 2003/4, אברמוביץ' לא מיצמץ כאשר הוציא עוד 150 מיליון פאונד על שחקני רכש נוצצים חדשים, ובראשם דידייה דרוגבה ואריין רובן. רובן, הכישרון ההולנדי המבריק כבר היה בדרך למנצ'סטר יונייטד, שהציעה עבורו לפ.ס.וו איינדהובן 5 מיליון ליש"ט (ב-2004 זה נחשב סכום מכובד). אבל אז הגיעה צ'לסי, שלפה צ'ק של 12 מיליון פאונד – ורובן נחת בסטמפורד ברידג'.
התחושה אז הייתה שלבעלים החדש והמסתורי של צ'לסי אין שום מגבלה כספית. ואכן, כל פעם ששחקן היה מועמד לצ'לסי, המחיר שלו קפץ פלאים. כולם ידעו שרומן מוכן לשלם, גם הרבה מעל למחיר השוק. חוץ מסכומי העברה מטורפים, אברמוביץ' גם שילם לשחקנים שכר שלא היה מקובל אז בשום מקום אחר בעולם. וחוץ משחקנים מצויינים הוא גם הביא מאמן תותח, את ז'וזה מוריניו הצעיר, שזה עתה הוליך את פורטו לזכייה בליגת האלופות.
את עונת 2004/5 כבר סיימה צ'לסי עם אליפות. השנייה שלה בהיסטוריה והראשונה מזה 50 שנה. שנה לאחר מכן הגיעה אליפות נוספת. ב-2008 צ'לסי הגיעה בפעם הראשונה לגמר ליגת האלופות, עם אברהם גרנט, המאמן הישראלי שהחליף את מוריניו. את הגמר ההוא היא הפסידה בדו קרב פנדלים, אבל כשהגיעה שוב לגמר הגדול ארבע שנים לאחר מכן, היא ניצחה את באיירן מינכן בדו קרב מהנקודה הלבנה. וכך, תשע שנים אחרי שהגיע לסטמפורד ברידג' כאיש מסתורי, רומן אברמוביץ' הפך את צ'לסי לקבוצה הטובה באירופה.
ההצלחה הפנומנלית של צ'לסי, כשהיא בבעלות של איש עסקים זר, יצרה טרנד. מיליארדרים מכל העולם החלו לרכוש מועדונים באנגליה, ולאחר מכן גם במדינות אחרות. לכל אחד היו את הסיבות שלו: כלכליות, פוליטיות, אישיות, תדמיתיות. ולפעמים שילוב של כל הסיבות הללו גם יחד. נכון להיום רק ארבעה מ-20 המועדונים של הפרמייר ליג - טוטנהאם, ברייטון, ברנטפורד ונוריץ' – נמצאים בשליטה בריטית מלאה. ומבין הארבעה רק אחד (טוטנהאם) נחשב למועדון צמרת.
כל יתר 16 המועדונים שייכים, באופן מלא או חלקי, לבעלים שאינם בריטים. יש שם לא מעט אמריקאים (משפחת גלייזר במנצ'סטר יונייטד, סטן קרונקי בארסנל, ג'ון הנרי בליברפול), יש סרבים ושווייצרים (סאות'המפטון), איטלקים (ווטפורד ולידס) וסינים (לידס). זה לא מסתיים שם. אפילו בליגה האנגלית השנייה יש הרבה יותר בעלים זרים (16) מאשר אנגלים (8). והסיבה ברורה: המשקיעים הזרים מקווים שהמועדון הצנוע שרכשו בכסף קטן יחסית יעפיל לפרמייר ליג ויזכה להכנסות עתק.
המהפכה של רומן אברמוביץ' החלה עם אוליגרכים ומיליארדרים, אבל לא נעצרה שם. התחרות המטורפת של המועדונים שחיפשו בעלים עשירים, שישקיעו עוד ועוד ברכישת שחקנים, הכניסה למשחק גם מדינות. ממשלת אבו דאבי רכשה את מנצ'סטר סיטי, קטאר רכשה את פריז סן ז'רמן וממש לא מכבר ניוקאסל נרכשה ע"י ממשלת סעודיה. מול המדינות הללו, שחולשות על תקציבים של מאות מיליארדים, אפילו רומן אברמוביץ' לא יכול להתמודד. אבל דבר אחד בטוח: אם לא הצעד שהוא עשה ב-2003, הן לא היו במשחק הזה.
במילים אחרות: אברמוביץ' הוא האיש שהעביר את הכדורגל מעידן המיליונרים לעידן המיליארדרים. הוא האיש שבגללו נוצר הפייר פליי הפיננסי (ולא משנה שהמנגנון הזה די נשחק בשנים האחרונות). הוא היה האיש שהוכיח שכדי להצליח אין הכרח לדבוק במאמן אחד במשך שנים, כמו שעשו מנצ'סטר יונייטד עם אלכס פרגוסון וארסנל עם ארסן ונגר. אברמוביץ היה מפטר מאמנים סדרתי, וזה לא מנע מהקבוצה שלו להצליח.
איש העסקים הרוסי הוכיח שעם הרבה כסף, עם ניהול נכון (ורק עם שני האלמנטים האלה גם יחד), אפשר להגיע להישגים, גם עם קבוצה שאין לה מסורת מפוארת. ולראייה, ההצלחות של מנצ'סטר סיטי בעשור האחרון. מה שנותן תקווה למועדון כמו ניוקאסל למשל.
תם עידן
רומן אברמוביץ' הודיע השבוע כי הוא מעמיד את צ'לסי למכירה. הסיבות ברורות: החשש מהסנקציות שתטיל ממשלת בריטניה שעלולות לפגוע בעתיד המועדון. בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והתגובה העולמית לכך, הוא מבין שהמשחק הסתיים. אבל הוא לא רוצה להכתים את המורשת שלו. ולכן הודיע שהוא מוותר על החוב של המועדון כלפיו ומתכוון לתרום את ההכנסות מהמכירה (אחרי כיסוי ההוצאות) לנפגעי המלחמה באוקראינה.
אף אחד לא יודע מתי זה יקרה, אבל ההערכות מדברות על שבועות ספורים. אולי אפילו פחות. כשזה יקרה לצ'לסי יהיה בעלים אחר. אולי שווייצרי, אולי אמריקני, ומי יודע, אולי אפילו אנגלי. אבל אף אחד מהם לא יהיה משמעותי עבור צ'לסי ובעצם עבור הכדורגל העולמי כולו, כמו רומן אברמוביץ'.
יש שיגידו שמה שהוא עשה ב-2003 הביא בעיקר דברים שליליים לכדורגל: שחקנים וסוכנים שמרוויחים סכומי עתק חסרי כל היגיון, כספים שמגיעים מאנשים מפוקפקים וממדינות מושחתות. ואחרי כל אלו חייבים לומר: רומן אברמוביץ', היהודי-רוסי שאף אחד מחוץ לרוסיה לא הכיר עד 2003, שינה את הכדורגל העולמי מן הקצה אל הקצה. מקומו בהיסטוריה של הספורט מובטח.
פורסם לראשונה: 14:43, 04.03.22
