"זו רמה אחרת. באיירן זה המועדון הכי טוב בעולם, טופ 3 לפחות בהיסטוריה של המשחק. תקציבי־על, כוח אדם שלא נגמר, רמת מקצוענות ודיוק בפרטים הכי קטנים. למשל, יש לנו ארבעה חדרי כושר במתחם, כל הציוד שאתה רק יכול לחלום עליו, כל מכשיר שאתה צריך יש בו. אתה מקבל יחס אישי. בכל תרגיל ובכל חזרה יש מישהו צמוד שמתקן אותך עד שתעשה את זה בצורה מושלמת. אין הנחות, אין קיצורי דרך".
הסיפור של דניאל פרץ עשוי מחומרים שכל כותב דוקו־ספורט ישראלי ישמח שייפלו לידיו. יום אחד אתה משחק שש־בש בקריית שלום, למחרת אתה מסתחבק עם מנואל נוייר ותומאס מולר על הדשא באליאנץ ארנה. והכל ארוז בעטיפה נוצצת: מטוס פרטי שמועדון הפאר הגרמני שולח לארץ, ולוקח את גיבור העלילה ואת בת זוגו, כוכבת הפופ הכי מפורסמת בישראל, ליעד שעד היום נראה בדיוני עבור כדורגלן כחול־לבן.
7 צפייה בגלריה
"ברגע שזה הפך לרשמי היה וואו גדול. צעקתי באוטו, ממש התרגשתי". פרץ
(צילום: גלעד קרני, ההתאחדות לכדורגל)
פרץ רק בן 23, כלום במושגים של שוער, וכבר הספיק להוביל במו ידיו את הנבחרת הצעירה לחצי גמר היורו ואת מכבי ת"א לשלב הבתים בקונפרנס־ליג.
חמישה מיליון יורו זה אמנם לא סכום חריג עבור באיירן מינכן, אבל אם מועדון בסדר הגודל הזה מחליט לרכוש שחקן צעיר, בטח מישראל, תהיו בטוחים שנעשתה עליו חתיכת עבודת סקאוטינג.
פרץ ידע שהוא לא הולך להיות השוער הראשון כבר בעונת הבכורה שם, והוא ניצל כל דקה כדי ליהנות מהחוויה וללמוד מהגדולים ביותר. למרות שלא ממש קיבל הזדמנויות, השוער הצעיר נמצא כיום בנקודת זינוק מצוינת תחת הטייטל "שייך לבאיירן מינכן", ככה שגם אם יושאל, זה יהיה כנראה למועדון מספיק בכיר. ושלא תבינו לא נכון, אם תשאלו אותו הוא יגיד לכם בלי למצמץ שהוא בשל לממש את ההבטחה. בבאיירן. מחר.
זה, כאמור, לא תלוי רק בו. בינתיים, לפני שיידע איפה הוא ישחק בעונה הקרובה, השוער ירשום בעוד שלושה שבועות רגע מכונן נוסף בקריירה הקצרה שלו, כשיעלה עם סרט הקפטן על הדשא בפארק דה־פראנס, למשחק הפתיחה של הנבחרת עד גיל 23 בטורניר האולימפי מול מאלי.
"התקשרתי מהר לנועה"
בראיון נרחב ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet, פרץ מדבר לראשונה על המעבר שהטריף מדינה שלמה, על החיים החדשים בגרמניה, על השוק שקיבל כשדרך לראשונה באליאנץ ארנה, על הקשר המיוחד עם אחד השוערים הגדולים בעולם, על הסיכוי שיחליף אותו מתישהו, על המשברים בדרך, על הזוגיות המתוקשרת עם נועה קירל, התמיכה המרגשת שקיבל מהמועדון אחרי 7 באוקטובר והאמונה שהנבחרת האולימפית יכולה לחזור מפריז עם מדליה ולשמח את המדינה בתקופה הזו.
נחזור עשרה חודשים אחורה. איך הרגשת כשהבנת שזה קורה באמת?
"וואו, אני זוכר פשוט הכל. סיימתי אימון, יומיים לפני משחק. ראיתי הרבה שיחות שלא נענו מהסוכן שלי. התקשרתי אליו, והוא אמר לי 'שלחתי לך מסמך, תיכנס ותראה'. זה היה החוזה החתום. כבר היו דיבורים מסביב, אבל ברגע שזה הפך לרשמי היה וואו גדול. צעקתי באוטו, ממש התרגשתי. נסעתי להורים שלי, התקשרתי מהר לנועה. אלו היו ימים לחוצים מבחינתי כי חיכיתי לזה מאוד. צמרמורות שאי־אפשר להסביר. לקח לי כמה שבועות לעכל שאני שוער בבאיירן מינכן".
היה פחד מפציעה שתנפץ את החלום ברגע האחרון?
"זה היה ללא ספק אחד האתגרים המנטליים הגדולים בקריירה שלי, אם לא הכי גדול. באותה תקופה, לא היו חמש דקות בלי הודעה שקיבלתי או חבר ששלח לי כתבה מעיתונים בגרמניה, אנגליה וישראל. כולם התעניינו, רצו לדעת איך אני מתמודד עם הלחץ. מצד שני, בכל השיגעון סביבי, הייתה לי משימה להצליח עם מכבי ת"א ולעלות איתה לשלב הבתים באירופה. היה לי חשוב כלפי האוהדים, השחקנים, המאמנים וכמובן כלפי עצמי להשלים את העבודה ולהיות מקצוען עד הסוף. לתת את המאה אחוז שלי ולהרגיש טוב עם עצמי. אז כן, היה מאוד קשה להגיע לכל אימון ולנטרל את רעשי הרקע. הייתי צריך לתמרן, לחלק את האנרגיות, ואני חושב שעברתי את זה בצורה טובה מאוד".
נסעת לספר להורים, התקשרת לשתף את נועה, אבל ברגע שבו אתה יושב לבד עם עצמך אתה מצליח לעכל שאתה עובר לאחד המועדונים הגדולים בעולם?
"האמת היא שלא, לא יכולתי לעכל את זה. זו קפיצת מדרגה מטורפת. לא ידעתי מה מצפה לי מעבר לשיחות עם המאמן דאז תומאס טוכל. לא ידעתי איך זה יהיה עם השחקנים, איך אתמודד בפן הפיזי, מהי רמת האימונים וכדומה. חוסר ודאות מוחלט. רק אחרי השבועות הראשונים הצלחתי להבין איפה אני נמצא".
ואז אתה מבין שאתה נמצא בפסגת הכדורגל האירופי – תקשורת, מכונית יוקרה, דירה מפוארת. איך צעיר בן 23 שמגיע מישראל הקטנה מתמודד עם כל זה?
"יש בי משהו שהצליח לנטרל הכל, להתנתק, מעין מנגנון פנימי שמנע ממני להסתחרר. אני מאוד אוהב כדורגל, וזו המטרה העליונה שלשמה הגעתי לגרמניה. נשארתי נאמן למקצוענות נטו – לתזונה, לאיך שאני מגיע הכי מוכן לאימונים, להשתפר כל הזמן. אני לא אחד שאוהב את כל הרעש מסביב. מבין שזה חלק מהעסק, אבל ידעתי להפריד ונשארתי נאמן לדרך שלי".
ההבטחה של טוכל
אתה מגיע למועדון שהשוער הבכיר שלו פצוע, והשוער השני סוון אולרייך מקבל את המושכות בגיל 35. מה היה תיאום הציפיות שלך מול טוכל?
"הדיבור לא היה על העונה הראשונה, אלא מבט קדימה. טוכל אמר לי, 'תתאמן טוב, תיראה טוב ותוכל לשחק. נוייר פצוע, אולרייך כרגע פותח והוא משחק טוב, אבל אתה תוכל לעקוף אותו. כשנוייר יחזור נראה איך הדברים יתפתחו'. אולרייך באמת עשה משחקים טובים, ואני בינתיים התאמנתי חזק. זה הכדורגל. אתה יכול לקבל הזדמנות משום מקום, ואני מאמין שזה יקרה בסוף. העונה הזו לא הייתה לחינם – למדתי, אני מרגיש הרבה יותר בשל ושוער הרבה יותר טוב. אני אחד שמאמין בבורא עולם, כל מה שהוא מסדר זה לטובתי. מאוד קשה לי לראות משחקים מהצד, אבל בינתיים מנסה להוציא את הטוב מכל סיטואציה".
תספר על חוויית האימונים עם אגדה כמו נוייר.
"מבחינתי הוא השוער הגדול בהיסטוריה. עוד כשהייתי שוער בגיל עשר הוא היה האליל שלי, אין הצלה שלו שלא ראיתי. צפיתי במאות סרטונים שכיכב בהם, מכיר כל תנועה. קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים להתאמן עם שוער ברמה הזו. הוא גם בחור מדהים, אנחנו חברים מאוד קרובים, בקשר גם כשאני בארץ. הוא קיבל אותי כל כך יפה מחוץ למגרש ובמגרש, עזר לי בכל מה שצריך. בכל שאלה שהייתה לי, על המועדון או על העיר, תמיד היה קשוב וזמין".
בנוסף לנוייר, אתה פתאום מוצא את עצמך בחדר הלבשה עם שמות כמו קיין, מולר, קימיך, סאנה ומוסיאלה.
"בהתחלה מאוד התרגשתי, כי אלו שחקנים שהכרתי רק מהמשחקים בטלוויזיה. מהשנייה הראשונה קיבלו אותי יפה מאוד. כשמולר ראה אותי הוא ישר אמר לי 'וולקאם דניאל'. אתה לא קולט איפה אתה בכלל, אבל אחרי כמה ימים אתה מבין שהם בסך הכל בני אדם. אנשים מדהימים ונחמדים, חומר אנושי זה משהו שהמועדון שם עליו דגש. ככל שעובר הזמן, ההתרגשות יורדת כי הם הופכים לחברים שלך. זה כבר לא לראות מישהו שאתה מעריץ ברחוב – אתה חלק מהם".
מי הכי קרוב אליך?
"יש הרבה. חוץ מנוייר, אני בקשר מעולה גם עם גנאברי, קיין, מוסיאלה ודיאר. כולם טובים איתי ואנחנו חברים מעבר לקבוצה. זה באמת כיף לחוות את זה עם אנשים כאלה".
"כמו דקירה בלב, היינו בחרדה"
כאמור, למרות האידיליה הזו והמסע המדהים שעבר בחודשים האחרונים, פרץ הספיק רק לטעום מהדבר האמיתי. עונת הבכורה שלו בבאיירן מסתכמת בקצת יותר מ־100 דקות בשער, ומי שפינטז לראות שידורים שלו מתעופף בליגת האלופות כבר בעונת הבכורה שלו שם, יצטרך להתאזר בסבלנות.
השוער ממש לא מודאג ומשוכנע שהעובדה שהוא לא שיחק לאורך תקופה לא תפגע בהתקדמות שלו. "זה משהו שאני שומע המון, אבל אין דרך אחת להצלחה. בכל סיטואציה, איפה שלא אהיה, אני יודע לקחת את הדברים שיכולים להקפיץ אותי", הוא מבהיר בביטחון.
"אני מבין מה אני יכול להרוויח. אני מרוויח את האימונים הכי טובים בעולם, עם הבועטים הכי טובים בעולם, עם שחקני ההגנה הכי טובים בעולם, עם שחקני ההתקפה הטובים בעולם. אני מרוויח את המקצוענות, היחס האישי מעבר לאימונים במגרש – ממקסם כל מה שאני יכול. כמובן שאין תחליף לצבירת ניסיון דרך דקות משחק, אבל הרווחתי הרבה דברים אחרים שהפכו אותי לשוער בשל יותר, טוב יותר".
כלומר, אם מחר המאמן החדש וינסנט קומפאני אומר לך "אתה השוער הבכיר", תרגיש שאתה מוכן?
"חד־משמעית, יש לי את הכלים להיות השוער הראשון בבאיירן".
ומה לגבי העונה הבאה?
"עוד אין החלטה".
איפה תפס אותך אותו בוקר נורא של 7 באוקטובר?
"היה לי חופש מהקבוצה, נועה ואני נסענו לאגם דרומית ממינכן. רצינו שקט אחרי חודש משוגע של שנינו – היא עשתה הופעות בירקון, אני את המעבר לגרמניה, והייתה לנו אפשרות ליום וחצי של מנוחה. קמנו בבוקר, לא נגענו בטלפון, ראיתי את האגם מהמרפסת. ואז אני לוקח את הנייד ומקבל שוק. אני חושב שאני בסרט רע, ההודעות מתחילות לזרום, אתה רואה סרטוני זוועות. אמרתי לנועה שאני מרגיש כמו דקירה בלב, היינו בחרדה. תהינו אם אנחנו בכלל בטוחים פה כישראלים מוכרים. חוסר ודאות נוראי, כאב עצום, ואין טיסות לארץ וממנה. לאט־לאט אתה קולט את גודל האסון. זה גמר אותנו".
איך הגיבו במועדון?
"קודם כל שאלו אותי אם המשפחה והחברים הקרובים בסדר. הייתי ביום מאוד אמוציונלי, אאוט לגמרי, רציתי להיות עם עצמי. כולם התעניינו, הבינו את הסיטואציה ולא חפרו. המועדון יצר מהר קשר, ואין דבר שלא הציעו כדי לעזור לי. הסבירו לי שהעיר מאוד בטוחה ושידאגו לכל מה שאצטרך".
לוזון:מתרגשים לייצג את המדינה בתקופה הזו
(באדיבות ONE)
הוצמדו לך מאבטחים?
"הם שאלו אותי. מערך האבטחה של המועדון בדק את הסביבה שלי, אבל לא היה צורך. בכל מקרה, אני לא אחד שמסתובב יותר מדי בעיר. אימון־בית, מקסימום ארוחת ערב. לא היה לי מצב רוח לכלום".
הסולידריות שהפגינו קבוצות הבונדסליגה עם ישראל הייתה מרגשת – די יוצאת דופן בהשוואה לליגות אחרות באירופה.
"זה פשוט מדהים. מעבר להיותי ישראלי דאגו לי כבן אדם. נתנו לי את המעטפת, תחושה של בית אמיתי. גאווה עצומה להיות במועדון כזה. גם בעיר הייתה תמיכה אדירה. עודדו אותי ברחוב, ויש הרבה ישראלים שמגיעים למשחקים. תבין שבכיכר המרכזית במינכן תלוי דגל ישראל ענק. הכי התרגשתי כשנפגשתי עם משפחות חטופים שבאו לביקור, חיילים ושוטרים. אנשים מסתכלים עלינו ומעריצים אותנו כשחקני כדורגל, אבל הם הגיבורים האמיתיים – הם מגינים עלינו, נותנים לנו את תחושת הביטחון. אני מעריץ כל אחד מהם על ההקרבה למען המדינה".
פעם ב־50 שנה
בעוד שלושה ימים תמריא הנבחרת האולימפית למחנה אימונים בפולין, שם תערוך הכנות אחרונות לקראת היציאה לפריז בעוד שבועיים. פרץ נבחר על ידי המאמן גיא לוזון כאחד משלושת חריגי הגיל, יחד עם שון גולדברג ועומרי גאנדלמן, והוא יהיה השוער שמגיע מהמועדון הבכיר ביותר לטורניר.
"להשתתף באולימפיאדה זו גאווה גדולה", מדגיש פרץ. "אנשים חולמים על הרגע הזה שלא קרה לנו 50 שנה. להיות חלק מהטורניר המרשים הזה זו זכות ענקית. ראינו בגיבוש האולימפי סרטונים מרגשים של ספורטאים שחזרו עם מדליה והביאו שמחה לעם. זה ממש בוער בי להצליח עם הנבחרת הזו, לעשות טוב למדינה שלנו בתקופה הקשה".
"קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים להתאמן עם שוער ברמה הזו. הוא גם בחור מדהים, אנחנו חברים מאוד קרובים, בקשר גם כשאני בארץ. הוא קיבל אותי כל כך יפה מחוץ למגרש ובמגרש, עזר לי בכל מה שצריך"
כגיבור יורו הצעירות, הרווחת ביושר את המקום שלך בנבחרת כחריג גיל.
"הנבחרת כולה היא זו שהייתה הגיבורה. הקבוצתיות, הביחד. ברבע הגמר נגד גיאורגיה נבחרתי לאיש המשחק, אבל עד לפנדלים בכלל לא בעטו לי למסגרת, אולי בעיטה אחת. גיא העמיד אותנו מדהים על המגרש. נתנו את הלב והנשמה, זה הישג קבוצתי אדיר. קיבלנו הזדמנות להרים את המורל הלאומי. אנחנו רוצים להצליח כספורטאים, אבל הפעם, כשאתה רואה את הסבל בישראל ושומע כל הזמן בשורות קשות, הדרייב הוא פי כמה וכמה. אנחנו חייבים להביא לעם האדיר שלנו את המדליה. רוצים שאנשים ישמחו פה".
באיזה כושר אתה מגיע בכלל?
"מצחיק לחשוב שיש ביקורות על כך שהלכתי לבאיירן ואני לא משחק. אבל זה שלהם, לי יש את הדרך שלי ולא מעניין אותי מה אומרים. אהיה השוער הבכיר של באיירן, לא סתם חתמתי לחמש שנים, זו הייתה הבחירה הכי נכונה שלי. יש לנו שישה משחקי הכנה, אגיע לטורניר האולימפי טוב יותר ממה שהייתי לפני שנה".
נסה להסביר את הדור הצעיר הזה שבקיץ אחד כבש את הטופ העולמי בשני טורנירים: מקום שלישי במונדיאליטו וחצי גמר ביורו.
"מבחינת כישרון תמיד היה את זה לשחקן הישראלי. אני רואה שחקנים מבוגרים ממני שלא היה להם המזל לצאת לחו"ל. ההצלחה בנבחרות הצעירות והאמונה שהייתה לנו כנבחרת משכו אותנו למעלה. העובדה שעשינו טורנירים גדולים פתחה עבורנו את הדלת לחו"ל. היו נבחרות צעירות איכותיות מאיתנו, אבל לנו הייתה את הדרך שלנו. גיא גרם לנו להאמין מהשנייה הראשונה. הבנו שהיריבות פוחדות מאיתנו, שהן סובלות מולנו. הכדורגל האירופי גילה את השחקן הישראלי. הוכחנו שיש לנו מה למכור מול שחקנים מהבונדסליגה או מהפרמייר־ליג. פתאום משלמים עלינו סכומים גבוהים כי מבינים שהרמה של השחקן הישראלי לא שונה בהרבה מהכדורגל האירופי".
חושב שאפשר לשחזר את ההצלחה בבמה האולימפית?
"אנחנו נוסעים להביא מדליה. זה רחוק, אבל חייבים לחלום. נסתכל על כל משחק כגמר. בכלל, לשחק בפארק דה־פראנס זה חלום ילדות. זה המון בראש שלנו. יש לי מאמן מנטלי, איתן עזריה, שעוזר לי מאוד. אם אתה לא מאמין ואין לך מטרה, אתה מפסיד עוד לפני שהתחיל המשחק. נבוא להסתכל לכל היריבים בלבן של העיניים. זה שהם מגיעים ממדינה בעלת שם לא אומר שהם מנצחים אוטומטית. כל אחד מאיתנו יוכיח מה הוא שווה".
כנראה שגם תיאלצו להתמודד עם מחאות פרו־פלסטיניות. איך נערכים לזה?
"יש גל נגדנו בכל העולם, אז ברור שזה יגיע גם לאולימפיאדה. שום מחאה אנטי־ישראלית לא מפחידה אותנו, זה רק ידרבן אותנו. אתה רוצה לבוא ולהראות שאתה פה – אנחנו הכי גאים בישראליות שלנו".
"החלטה קשה ביני לבין גלזר"
אנחנו רואים מה שווייץ ורומניה עושות ביורו. יכול להיות שהביקורת כלפי נבחרת ישראל על כך שסיימה רק במקום השלישי בבית "נוח" הייתה מוגזמת?
"הן נבחרות מצוינות כמו שאנחנו רואים, אבל אם לא נצפה מעצמנו ולא נחלום אז לא נגיע לשום מקום. כרגע שווייץ ורומניה טובות מאיתנו במבחן התוצאה כי הן ביורו ואנחנו לא, אבל אנחנו יכולים להיות במקומות האלה, אין לי ספק בכלל".
בבאיירן הופתעו שאתה לא השוער הבכיר בנבחרת?
"ברור שזה מפתיע אותם, והם שאלו שאלות. אני ועומרי גלזר חברים קרובים מאוד ובקשר טוב המון שנים, שנינו גדלנו במכבי צפון, והוא שוער מצוין. לפעמים זה עניין של עיתוי, הוא קיבל הזדמנות ולקח אותה. מגיעות לי יותר הזדמנויות להראות את עצמי, אבל אני מאמין שהזמן שלי יגיע ותהיה תחרות בריאה. יש לנו דור מצוין של שוערים. עוד לא קיבלתי הזדמנות ראויה להוכיח מה אני שווה בנבחרת. יש עכשיו מאמן חדש, אנסה להראות לו את הטוב ביותר שלי באימונים, ומה שהוא יחליט יהיה מקובל עליי. מה שבטוח זה שתהיה לו החלטה קשה ביני לבין גלזר".
לסיום, ספר קצת על הזוגיות עם נועה קירל.
"אני הכי אוהב אותה בעולם. היא קרובה אליי מאוד, יש לה משמעות אדירה על החיים שלי, על ההתמודדות עם כל דבר אפשרי במסע הזה".
פורסם לראשונה: 01:30, 30.06.24
