צפו בקרב בין ג'יימס באסטר דאגלס למייק טייסון
ל-63,000 הצופים שהגיעו ל"טוקיו דום" שבבירת יפן ב-11 בפברואר 1990 לא היה ספק מי עומד לנצח בקרב האיגרוף שעמד להתקיים. מייק טייסון הגיע אליו בלתי מנוצח וכאלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד.
לאף מתאגרף לא הייתה תשובה בכל 37 הקרבות הקודמים בהם פירק "איירון מייק" את כל מי שנקרה בדרכו. השערוריות בהן היה מעורב פורסמו בהרחבה, אבל מהבחינה המקצועית הוא היה בפסגת הקריירה שלו בגיל 23 והטיל אימה על כל מי שהתמודד מולו.
מולו התייצב ג'יימס באסטר דגלאס, מתאגרף מבוגר יותר בשש שנים, שעל פי הדירוג היוקרתי של המגזין "רינג" דורג במקום השביעי בעולם בלבד בקטגוריית המשקל הכבד. הוא לא הציג עד אז נחישות מספיקה ולב מספיק גדול כדי להיחשב לאחד הגדולים, ונראה כמטרה נוחה בדרכו של האלוף.
לסוכנויות ההימורים לא היה ספק בכלל והן העניקו לבאסטר דגלאס סיכוי של 1 ל-42 בלבד לניצחון. סוכנויות אחרות לא הסכימו לקיים בכלל הימורים על קרב שנראה כאילו הוכרע מראש.
באסטר דגלאס הגיע לאירוע אחרי שרשם שישה ניצחונות רצופים, אבל הפסיד ארבע שנים קודם לכן לטוני טאקר בקרב הקודם שלו על התואר העולמי, ומרבית הצופים לא ממש ספרו אותו. הם היו משוכנעים שיקבלו מ"איירון מייק" הצגה נוספת בדרך להגנה על תוארו. משום כך, האירוע לא משך תשומת לב גדולה מדי ולא מעט מושבים ריקים נראו ביציע. היפנים שהגיעו שילמו 1000 דולר לכרטיס.
ההנחה הייתה שאם אלופים ויריבים איכותיים כמו מייקל ספינקס, לארי הולמס וטרבור ברביק נפלו כמו בובות באולינג מול טייסון אין לאף אחד סיכוי, בטח לא למי שניצב מולו הפעם, ובטח לאחר שאף אחד לא הצליח למתוח אותו יותר מחמישה סיבובים בשלוש השנים שקדמו לאותו ערב.
"זו הולכת להיות השמדה ב-90 שניות", ניתחו העיתונאים המומחים לאיגרוף לארי מרצ'אנט וג'ים למפלי את יחסי הכוחות. אד שוילר מסוכנות AP אימץ את ההלצה, וכשנשאל בכניסתו ליפן כמה זמן הוא עומד לשהות במדינה ולעבוד בה השיב "90 שניות" לפקיד הנבוך.
"טייסון חוזר" נכתב בגדול בכרזה שבישרה על ההתמודדות הקרבה ובאה, תוך שדמותו של האלוף המכהן הובלטה הרבה יותר מיריבו. כמעט אף אחד לא תאר לעצמו שהוא עומד לצפות באחת ההפתעות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הענף ובמחזה מרגש מאין כמוהו.
הצטיין בכדורסל בצעירותו
ג'יימס באסטר דגלאס נולד ב-7 באפריל 1960 לאב מתאגרף, וויליאם ("דינמיט") דגלאס, וגדל בשכונת לינדן (שרובה הורכב מאוכלוסיה שחורה) בקולומבוס שבאוהיו. באופן טבעי, הוא גדל לתוך עולם האיגרוף בזכות האימונים במכון הכושר אותו ניהל אביו, וכשלמד בבית הספר התיכון המקומי "מקינלי" שיחק גם פוטבול וכדורסל. ב-1977 אף הוביל את נבחרת בית הספר לאליפות המדינה בכדורסל והמשיך לעסוק בענף כאשר שיחק במכללת קופוויל (1977-78) ואחר כך במכללת סינקלייר (1979-80).
לאחר מכן חזר באסטר דגלאס לקולומבוס על מנת להתמקד בענף האיגרוף ועד מהרה קיבל את הכינוי "שועל המדבר" בקרב חברי הקהילה המקומית. זאת, מכיוון שחבריו סברו בטעות שהגנרל האמריקני המפורסם דגלאס מקארת'ור נודע בכינוי זה.
בקרב הראשון שלו, בגיל 21, ניצח באסטר דגלאס את דן אומאלי ולאחר שניצח בחמשת הקרבות הראשונים שלו ספג את הפסדו הראשון מול דייויד ביי, שהיה כבד ממנו ב-9 ק"ג. ב-14 הקרבות שלאחר מכן רשם 13 ניצחונות ותיקו אחד, לפני שהופל בנוק אאוט על ידי מייק ווייט בסיבוב התשיעי ב-1983.
ניצחונותיו על גרג פייג' ודייויד ג'אקו ב-1986 הציבו את דגלאס כמועמד לתואר העולמי לאחר שמייקל ספינקס סירב להגן עליו, אבל אז הגיע ההפסד לטוני טאקר בסיבוב העשירי ב-1987.
בעקבות אותו הפסד לטאקר פרץ סכסוך בין דגלאס לבין אביו, שגרם לפילוג במשפחה. ארבעה ניצחונות רצופים שרשם בהמשך היקנו לו קרב מול טרבור ברביק, עליו גבר בהחלטת שופטים פה אחד. ניצחון נוסף על אוליבר מקול קידם אותו לאתגר הגדול ביותר בקריירה שלו – קרב מול לא פחות ולא יותר מאשר מייק טייסון האגדי, האלוף העולמי הבלתי מעורער באותה תקופה.
"הקרב יסתיים עוד לפני שיתחיל, דגלאס כמו טונה שמוכרים בשוק"
דגלאס התמודד עם מספר משברים בתקופה שקדמה לקרב, בראשם מותה הפתאומי של אימו לולה פרל בגיל 46 בלבד, 23 ימים לפני הערב הגדול. גם בת זוגו לשעבר ואם ילדיו התמודדה עם מחלת כליות קשה ואם זה לה הספיק, יממה לפני העלייה לזירה הוא חלה בשפעת.
כשלארי מרצ'אנט, אותו מומחה שלא נתן לדגלאס סיכוי התבקש לתאר את יחסי הכוחות הוא אמר: "הקרב הזה יסתיים עוד לפני שיתחיל, אולי זמן קצר לאחר מכן". הוא טען שיהיה מדובר בעימות דומה בין "דוראן", כלב הפיטבול האימתני של טייסון לבין "שייקספיר", הכלב העדין מסוג ביגל בו החזיק דגלאס: "לוחם עם כלב בשם 'שייקספיר' לא יכול להיות רע מספיק, דגלאס הוא סתם עוד טונה קפואה מהסוג שמוכרים בשוק הדגים של טוקיו".
כשדגלאס סיפר שהחליט לקרוא לכלב שלו "שייקספיר" בגלל שאהב את הטרגדיה הרומנטית על רומאו ויוליה, למפלי טען בתגובה שאם היו שואלים את טייסון את אותה השאלה (בהנחה שהיה קורא את יצירותיו של שייקספיר) הוא היה בוחר בשם קשוח יותר, כמו הנרי החמישי או מקבת.
הפשלה של אנשי הפינה של טייסון
כאמור, בניגוד להערכות, הקרב התנהל בצורה שונה לגמרי וסיפק רגעים בלתי נשכחים. כבר מהסיבוב הראשון היה ברור שדגלאס אינו חושש מיריבו. הוא ניצל היטב את יתרון הגובה שלו (1.93 מטר לעומת 1.78 מטר של טייסון) וגם את מכות הג'ב המהירות על מנת למנוע ממנו כניסות. למרות שדגלאס שקל יותר מהאלוף (105 ק"ג לעומת 100) הוא נראה זריז יותר, היכה בו מספר פעמים וסיים את הסיבוב השני במכה תחתית (אפרקאט) לסנטר שלו.
בסיבוב השלישי התחמם טייסון, דחק את דגלאס לפינה וחבט בו עם ידו השמאלית הקטלנית. "תפסיק לעמוד שם ותתחיל לעבוד", קרא לעבר האלוף ג'יי ברייט, אחד מאנשי הפינה שלו.
המתאגרף האגדי שוגר ריי לאונרד, ששימש כפרשן, קלט מה עומד לקרות ואמר בשידור: "זהו אחד מאותם הימים שבהם לטייסון אין את זה ודברים לא מתחברים לו". איירון מייק שלח בהמשך כמה אפרקאטים לפניו של באסטר דגלאס, אבל האחרון המשיך לשלוט.
לא רק טייסון הופתע, גם אנשי הפינה שלו נתפסו לא מוכנים. כשהוא דימם מעל עינו התברר שהם אפילו לא הביאו איתם שקיות קרח, ציוד בסיסי לקרב. במקום זאת, הם אילתרו כשמילאו שקית במים קרים והניחו אותה על ראשו המדמם בהפסקות בין הסיבובים. ככל שהקרב התקדם נראו היטב הבלבול והפאניקה בקרבם. הם המשיכו לתת לו את אותן ההוראות - להזיז את ראשו מצד לצד על מנת להתחמק.
לקראת סיום הסיבוב השמיני טייסון נדחק לחבלים, כשלפתע שלח אפרקאט לפניו של דגלאס והצליח להפיל אותו. דגלאס קם כשהשופט ספר 9 והצלצול הורה על סיום הסיבוב בזמן שאמרגנו של טייסון, דון קינג, מחה וטען שהשופט החל את הספירה לאחר ששופט הזמן החל בה קודם לכן, וכי איירון מייק היה ראוי לניצחון בנוק אאוט.
בסיבוב התשיעי הדרמטי הסתער טייסון על דגלאס וניסה להכריע את הקרב בנוק אאוט. דגלאס, לא רק שעמד בפני ההתקפה הזו, אלא גם הצליח לפגוע שוב בעינו של טייסון ולגרום לה להיסגר כמעט לגמרי. חילופי המהלומות נמשכו עד שקומבינציה בת ארבעה אגרופים רצופים של דגלאס העיפה את טייסון לחבלים.
דגלאס המשיך במתקפה, טייסון ניסה להשיב מלחמה, אבל לשווא. הוא בקושי שרד את הסיבוב התשיעי וכאשר ניסה להסתער בסיבוב העשירי החטיף לו דגלאס אפקאט שגרם לראשו להתרומם כלפי מעלה. ארבעה אגרופים נוספים של דגלאס הפילו את טייסון לרצפה לראשונה בקריירה שלו.
הצופים היו המומים למראה המחזה הנדיר. מעולם הם לא ראו לפני כן את האלוף הבלתי מעורער שוכב כשהוא מזיז את ידו על הרצפה ומחפש את מגן השיניים, שעף מפיו בעקבות המהלומות שספג. הוא ניסה לקום על רגליו, אבל השופט, אוקטביו מיירן, ספר עד 10 וסיים את הקרב.
"רוקי בחיים, חזק וגדול כמו הכלכלה היפנית"
"זה לא ייאמן, ג'יימס באסטר דגלאס הוא אלוף העולם הבלתי מעורער", שאגו השדרים. "הוא חזק וגדול כמו הכלכלה היפנית. לידו הסיפור של סינדרלה נראה עצוב". גם העיתונים פירסמו כותרות מפוצצות. "רוקי בחיים", נכתב ב"ספורטס אילוסטרייטד" בניסיון לתאר את התדהמה.
בראיון שלאחר הקרב בכה דגלאס והסביר: "זה בגלל אמא שלי, שאלוהים יברך את הלב שלה. זה חלום. כל החיים חיכיתי לרגע בו יראיינו אותי כאלוף והנה זה הגיע. ידעתי שאני צריך להמשיך להיות קשוח כדי שבסוף אשיג את זה, ובאמת בסוף מייק נפל על התחת שלו".
מרצ'אנט, הפרשן הנבוך, אכל את הכובע וכשניסה להסביר את הנפילה שלו בתחזית טען שטייסון הפסיד בגלל שפיטר את מאמנו הקודם, קווין רוני (בהשפעתו של דון קינג). לטענתו, עם רוני בפינה טייסון יכול היה לסיים את הקרב על רגליו ולהכריע אותו לטובתו.
באסטר דגלאס אמר למרצ'אנט: "אני לא מאשים אותך שהטלתי בי ספק, אתם הולכים עם מה שאתם רואים, אבל אני והאנשים שאיתי ידענו מה אני שווה. הופלתי בסיבוב השמיני כי נעשיתי רגוע יותר ונהגתי בחוסר זהירות, אבל הצלחתי לחזור כי ידעתי שהוא בידיים שלי. לא פחדתי ממנו כי אני לא פוחד מאף אחד, רק מאלוהים".
כמי שהיה פייבוריט ברור הרוויח טייסון 6 מיליון דולר מהההשתתפות בקרב. דגלאס הרוויח "רק" 1.3 מיליון, אבל השמחה אצלו לא ידעה גבול כשבנו למאר, אז בן 11, קפץ עליו וחגג את היום הגדול.
דון קינג הזועם הגיש ערעור על ההחלטה וטען כאמור שלטייסון הגיע לנצח בעקבות ההתרחשות בסיום הסיבוב השמיני. התאחדויות WBA ו-WBC קיבלו תחילה את הערעור והשעו את ההכרה בדגלאס כאלוף, בעוד התאחדות IBF הודיעה מיד שהוא מכירה בתוצאות הרשמיות.
מחאה פרצה בשל כך בעולם האיגרוף, בעיקר לאור השליטה של דגלאס, ואנשיו של טייסון החליטו לוותר על הערעור כעבור ארבעה ימים. דגלאס הודה כעבור ימים אחדים שחוסר הוודאות והסערה התקשורתית פגעו בשמחה הגדולה בימים שאמורים היו להיות הגדולים ביותר בחייו.
כמובן שלאחר ניצחונו הפך באסטר דגלאס לסלבריטי והוזמן בין השאר לשמש כשופט בקרב היאבקות בידורית בכיכובם של האלק הוגן ורנדי סאבג'. טייסון עשה הכל כדי להשיב לעצמו את התואר וניסה לארגן קרב חוזר, אבל דגלאס סירב להתעסק איתו ועם דון קינג פעם נוספת, למרות שהוצעו לו סכומים גבוהים יותר מאשר הרוויח בלילה הגדול שלו ביפן.
בסופו של דבר, שמונה חודשים לאחר ניצחונו, התמודד באסטר דגלאס בקרב הראשון להגנה על תוארו והפסיד לאיבאנדר הוליפילד בנבדה בנוק אאוט בסיבוב השלישי. הוא כמעט מצא את מותו לאחר שעלה במשקל (הגיע כמעט ל-180 ק"ג), חזר לזירה ב-1996, רשם 8 ניצחונות והפסד אחד בתשעת הקרבות הנוספים בהם השתתף, בטרם פרש מהזירה ב-1999.
המשך לאותו ניצחון משכנע מול אלופים בסדר הגודל של טייסון דגלאס לא ממש סיפק עד לסיום הקריירה, אבל אותו לילה בטוקיו חקק את שמו בהיסטוריה כמי שרשם את אחד הרגעים הגדולים באמת.
