אם אתם מתחת לגיל 60, לא ראיתם או אתם לא זוכרים את הפעם האחרונה בה הניו יורק ניקס היו אלופי NBA. הם כן זוכרים שנים על שנים של כישלונות ואכזבות וניהול נוראי ואובדן ערך קטסטרופלי לאחד המותגים היוקרתיים בספורט האמריקאי. והנה, פתאום, בינואר קר במיוחד, יוצאים מהבית במינוס 15 מעלות, נוסעים לברוקלין למשחק חוץ נגד הנטס והופכים אותו למשחק ביתי, עד ששחקני ברוקלין היו צריכים להתחנן לאוהדים שלהם לנסות לתת פייט. לא עזר. ניו יורק תמיד תהיה העיר של הניקס, גם כשהניקס לא שווים כלום, והשנה הם שווים הרבה.
ממש רגע לפני פגרת האולסטאר, צמרת שני האזורים נראית גם מוכרת וגם מפתיעה. אף אחד - אף אחד! - לא חשב שמינסוטה טימברוולבס תשב בראש המערב באמצע הדרך. אף אחד - אף אחד! - לא ראה את אוקלהומה סיטי ת'אנדר במקום השני במערב. ואף אחד - אף אחד! - לא חשב שהניקס יהיו במקום השלישי במזרח, משחק אחד מאחורי מילווקי באקס, וישחקו בינואר את הכדורסל הטוב ביותר בליגה. כל זה כמובן לא אמור להגיד כלום לגבי החלק השני של הליגה או הפלייאוף, אבל יש הרגשה שלפחות במקרה של הניקס, זה דווקא כן אומר משהו. או כך לפחות מרגישים מוכרי הנקניקיות מחוץ לגארדן שבכל משחק מעלים את המחיר עוד קצת.
4 צפייה בגלריה
משחקים את הכדורסל הטוב ב-NBA. ברנסון ושחקני הניקס בפוזה אופיינית בחודש האחרון
(צילום: AP Photo/Mary Altaffer)
שובו של הגארדן
יותר מ-50 שנה עברו מאז שהעיר ניו יורק ראתה אליפות NBA - הבצורת החמישית באורכה בליגה. הניקס עלו לגמר ה-NBA ב-1999 - ועשו זאת מהמקום השמיני במזרח - ושנה אחר כך היו בגמר המזרח. מאז, ב-23 שנים, ניצחו הניקס רק שתי סדרות פלייאוף.
חמור אפילו יותר מהכישלונות במגרש, היה אובדן הרלוונטיות. לא משנה איך הופכים את זה, ניו יורק הייתה, היא עדיין וכנראה תמיד תהיה העיר האחת בעולם שאין לה תחליף. המקום שלהצלחה בו יש גם טעם אחר וגם משמעות אחרת. היא לא בשביל כולם, ניו יורק, היא קשה ומתישה ותובענית. מדי יום היא מזכירה למי שגר בה שהוא צריך להגיד תודה על שהיא מאפשרת לו את זה, ושאם קשה לו מדי הוא יכול ללכת ומקומו יתמלא תוך שניות. לכן הכישלון ארוך השנים של הניקס היה רע לא רק לעיר, הוא היה רע ל-NBA. אפשר לראות עכשיו למה. מדיסון סקוור גארדן שמח הוא עדיין אולם בלי מתחרים. כשהניקס טובים, ה-NBA טובה יותר בדרגה. לא צריך להיות אוהד של הניקס כדי להכיר בכך. זו פשוט עובדת חיים.
4 צפייה בגלריה
הכוכב הגדול הראשון של הניקס מאז ימי כרמלו אנתוני. ברנסון
(צילום: AP Photo/Mary Altaffer)
הניקס של העונה הזו החלו להיבנות בשנה שעברה. הנשיא הרעיל ביותר בליגה, ג'יימס דולאן, החליט, מרצון או לא, לזוז קצת הצידה. ליאון רוז, סוכן שחקנים במקור, הגיע כדי לנהל כדורסל נטו. הוא ידע שצריך להחזיר את הגארדן להיות מקום בו שחקנים רוצים לשחק. להחזיר את הניקס להיות קבוצה שקווין דוראנט לא היה מדלג עליה לטובת ברוקלין נטס, ישמור השם. רוז הלך באגרסיביות אחרי דונובן מיצ'ל. זה לא הצליח, אבל המסר הועבר: הניקס סיימו להיאחז בבינוניות.
את ג'יילן ברנסון לקחו הניקס כמעט בלית ברירה. ברנסון הראה בדאלאס שהוא שחקן מצוין, אבל אף אחד - שוב, אף אחד! - לא חשב שהוא יהפוך לסופרסטאר אמיתי, כזה שהיה צריך להיבחר לחמישייה הראשונה באולסטאר הקרוב. ברנסון הוא הכוכב הגדול הראשון של הניקס לפחות מאז ימי כרמלו אנתוני, וסביבו נבנתה קבוצת החלומות של המאמן טום ת'יבודו: כולם שומרים, כולם מזנקים על הפרקט, כולם עושים מה שאומרים להם, מי שמעקם פרצוף הולך לסוף הספסל. רוז ות'יבודו שמו דגש על אופי וכימיה, ובנו קבוצה של שחקנים שהם גם חברים טובים. ובעיקר, קבוצה שאחרי התוספת של או.ג'יי אוננובי - שעוד לא פגש שחקן התקפה שהוא לא יכול להוציא לו את החשק לחיות - יש לה הכל. או כמעט הכל.
את ינואר סיימו הניקס במאזן 2:14. זה כלל ניצחונות על דנבר, מיאמי, מינסוטה ופילדלפיה בהפרש ממוצע של 24 נקודות, כשההגנה סופגת 97.8 בלבד. הם מתייצבים לכל משחק, וגם בהפסדים לא תראו אותם נותנים פחות מבאמת מאה אחוז. פרשן אמריקאי הגדיר את זה השבוע מצוין: "They give a shit in a league with a lot of unserious teams".
ובליגה בה משחקים מסתיימים בתוצאות של 130:140, הניקס האלה גם מזכירים קצת את ה-NBA של סוף שנות ה-90 ותחילת המאה ה-21. אבל בניגוד לכדורסל הבלתי נסבל ששיחקו הקבוצות ההגנתיות אז - הניקס הנוכחיים מצליחים להיות מלהיבים ולרוץ ולשחק בשמחה. והם הפכו את הגארדן שוב למקום שקבוצות יריבות פוחדות לבוא לשחק בו.
אף אחד - אף אחד! - לא יטען שהניקס הפכו פתאום מועמדים לאליפות, אבל הם לא רחוקים מזה. עוד טרייד אחד, עוד הברקה אחת, וספייק לי יוכל להתחיל לפנטז באמת. חוץ מהסלטיקס - קבוצה עצומה אבל תמיד רחוקה פציעה אחת מקטסטרופה - הניקס טובים כמו כל אחת אחרת בצמרת המזרח. יתרה מכך, הם יגיעו לפלייאוף מוכנים כי כבר עכשיו הם משחקים כדורסל פלייאוף. אף קבוצה לא תרצה לפגוש את הניקס בשלבים המכריעים של העונה, אף קבוצה לא תרצה לשחק נגדם בגארדן. לא עכשיו, אחרי שהג'ונגל של מדרכות בטון ממנו עשויים חלומות התעורר.
פורסם לראשונה: 18:14, 02.02.24
