דפורטיבו לה קורוניה נלחמת בציפורניים על מה שנשאר מהכבוד שלה, וזה לא יותר מדי. כל מה שנותר למועדון הפאר כדי להימנע מירידה לליגה השלישית הוא מאבק משפטי קלוש, אבל נראה שאין סיכוי שהקבוצה תצא ממנו מנצחת.
ביום שני, הקבוצה שזכתה באליפות היסטורית ובודדה בליגה הספרדית בשנת 2000 הייתה אמורה לשחק במחזור האחרון מול פואנלברדה, כשהיא לא תלויה בעצמה. גם ניצחון עשוי היה שלא להספיק לה כדי לשרוד בליגה השנייה. זמן קצר לפני המשחק, ההתאחדות הספרדית קיבלה החלטה לבטל אותו ולהמשיך כרגיל בשאר משחקי המחזור, מאחר ששבעה משחקני פואנלברדה אובחנו כחיוביים לקורונה. בינתיים, שתי היריבות של לה קורונה נגד הירידה, לוגו ואלבסטה, ניצחו במשחקים שלהן – ומשמעות הדבר הייתה שניצחון באמת לא היה עוזר ללה קורוניה, אבל השתלשלות העניינים עוררה זעם בקרב אנשי המועדון.
לדבריהם, כל המשחקים היו צריכים להידחות בשם הספורטיביות כדי שייערכו בו זמנית בתנאים שווים, ולכן הגישו תלונה להתאחדות ולליגה הודיעו כי ינקטו בכל הצעדים המשפטיים האפשריים כדי לבטל את הירידה. נשיא המועדון, פרננדו וידאל, הצהיר: "הופתענו כאשר שאר המשחקים התקיימו כסדרם. זו טעות חמורה. הם עשו צחוק מהתחרות. צריך לקיים מחדש את כל המחזור".
זה לא הולך לקרות. אולי לה קורוניה תצליח למשוך קצת זמן, אבל הירידה הזו היא חותמת לקריסה של הקבוצה שפעם הייתה הסיוט של הגדולות בספרד ונלחמה על כל תואר. כינו אותה "סופר דפור", ואלמלא שלומיאליות יוצאת דופן בממדים היסטוריים, ארון הגביעים שלה היה גדוש יותר ואולי מנחם במשהו את האוהדים בזמן שקיעת הספינה. פרשן הספורט הנהדר סיד לואו כתב עליה ב-2011, אחרי הירידה מלה ליגה: "היא הייתה גדולה, ולמשך זמן מה, היא הייתה בין הגדולות ביותר".
שנות הזהב
השנים הגדולות של הקבוצה, מתחילת הניינטיז ועד מעט לתוך המילניום החדש, היו מהפנטות. הקבוצה נטולת המסורת, שמיום הקמתה ב-1906 התנדנדה בין שתי הליגות הבכירות בלי להשאיר חותם, עלתה מחדש ללה ליגה ב-1991 – והפעם כדי להישאר.
שלוש שנים קודם לכן אוגוסטו ססאר לנדוירו נבחר לנשיא המועדון, והתווה מסלול בניחוח דרום אמריקאי מעושן: מערכת הסקאוטינג שיצר איתרה כוכבים מברזיל ומארגנטינה שהקפיצו את הרמה של המועדון (בראשם הקוסם חואן ואלרון והענק ריבאלדו שנתן לקבוצה עונה נפלאה אחת לפני המעבר לברצלונה ב-1997), והוא לא היסס לשלם סכומים גבוהים עבור התקופה – למשל 700 אלף אירו עבור הסופרסטאר בבטו, ו-1.6 מיליון תמורת מאורו סילבה. אצטדיון ריאסור הפך למקום הכי שמח בספרד, לפחות עד שזה הגיע לרגעי ההכרעה.
בסוף עונת 1993/94 לה קורוניה ידעה שניצחון ביתי על ולנסיה יספיק לה לאליפות. האורחים, שקיבלו בונוס כספי משחקני ברצלונה כדי להתאמץ במיוחד ולסייע להם, החזיקו מעמד עד לתוספת הזמן – ואז לה קורוניה קיבלה פנדל ששווה אליפות. כמעט. הבלם הסרבי מירוסלב ג'וקיץ' הפך את המשחק לטרגדיה ספורטיבית עם בעיטה גרועה, ה-0:0 נשמר, ובארסה עקפה את דפור ברגע האחרון וזכתה בתואר. זו הייתה הסגנות הכואבת הראשונה מבין ארבע שרשמה לה קורוניה בין 1994 ל-2002.
הפספוסים הקטנים הפכו את האליפות ב-2000 למתוקה יותר. על הגב של החלוץ ההולנדי האדיר רוי מקאי, שנרכש עבור כ-9 מיליון אירו בתחילת העונה, לה קורוניה הייתה מרתקת מכולן, אטרקטיבית מכולן, ולמרות שספגה 11 הפסדים בגלל הסגנון ההרפתקני של המאמן חאבייר אירורטה, היא הייתה בסופו של דבר יעילה מכולן.
את האליפות הזו שום דבר לא ימחק, והקבוצה צירפה בשנים האלה להישגיה גם זכייה בשני גביעי המלך, שלושה גביעי סופר קופה וטיסה עד לחצי גמר ליגת האלופות ב-2004. היא הייתה מסחררת, והיא בעיקר ניצלה עד תום תקופת ביניים מוזרה בה ברצלונה וריאל מדריד סבלו מחוסר יציבות משווע וחיפשו את אותה הדומיננטיות העצומה ממנה הן נהנות כיום.
הבעיה הייתה שכל ההשקעה הגדולה הגיעה בלי שלה קורוניה נהנתה מגב כלכלי רציני. ההוצאות שלה היו אדירות, ההופעות באירופה וההכנסות הטבעיות ממש לא כיסו אותן, והחובות התחילו להיערם עד כדי כך שלא ניתן היה לתפעל את הקבוצה כרגיל ולהשקיע בה. ב-2013 הבור הגיע ל-153 מיליון אירו, כך שהמועדון נאלץ להיכנס להליך פירוק.
הנאמנים שקיבלו על עצמם את המועדון הודיעו בהלם: "המודל הניהולי של לה קורוניה היה חסר אחריות ושגוי. הוא היה מנותק מהמציאות". בתקופה ההיא, של תחילת העשור השני לשנות האלפיים, לה קורוניה החזיקה בקושי עם הראש מעל למים, ובפעמיים בהן ירדה ליגה חזרה מיד בעונה שלאחר מכן, אבל הירידה האחרונה לפני שנתיים, כשכוכב העבר קלרנס סיידורף מנסה ללא הצלחה להציל מהקווים, כבר הייתה הרסנית.
"הייתי צריך למכור שחקנים כשיכולתי", סיכם לנדוירו את התקופה היפה, "אבל הייתי שקוע באשליה של זכייה בתארים. כמו שהאוהדים שלנו שרים: 'איך אני יכול לשכוח שדפורטיבו זכתה באליפות כשזה הדבר הטוב ביותר שקרה בחיי?'"
בית המשפט לא יציל את לה קורוניה מהירידה לליגה השלישית. מי יודע, אולי שם היא תמצא את עצמה מחדש, תשתקם, ותוך כמה שנים תחזור. אולי אפילו משקיע רומנטיקן ייזכר באהבת הילדות וישפוך עליה מאות מיליונים. אבל נדמה שגם אם זה יקרה, אף גרסה של לה קורוניה לא תדגדג אפילו במעט את הימים היפים ביותר שלה, כשהשיא לפני 20 שנה.
