שלומי אביסידריס עומד מאחורי דוכן פלאפל בקריית-שמונה, ויודע שזה לא היה אמור להיות ככה. בגיל 32, מי שסומן כהבטחה גדולה בכדורגל הישראלי, מטפל במסירות בכדורים מהסוג שמוכנס לטיגון עמוק, רגע לפני שהוא סוגר יום עבודה נוסף שהחל לפני 12 שעות. אביסידריס נטול אבק כוכבים, מדבר בשקט ומחייך במבוכה בתגובה לפרגון מלקוחות, על נדיבות המנה או על שער שכבש ועלה בזיכרונם. ואז, במעבר קוטבי שאין לו הכנה מוקדמת, עיניים פעורות מעלימות את ארשת הפנים המבוישת, הטונים נוסקים והתסכול שהצטבר בו בעשור האחרון פורץ בתשוקה חבולה. זה קרה לו במהלך הראיון השבוע כשהוא נזכר במה שכבר לא יהיה, בסיבות שקיעקעו את תווית ההחמצה. המרכזית והראשונה שבהן התרחשה לפני 14 שנה, מטרים ספורים מדוכן הפלאפל שבו הוא עובד היום.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"במסעדה פה ממול עבדה שוטרת סמויה שבאה להפיל סוחר סמים גדול בקריית-שמונה", הוא נזכר. "אז היא התערבבה עם המלצרים, חלקם חברים שלי, והכרתי אותה כשהגעתי לשבת איתם אחרי בית הספר. כל פעם היא ביקשה ממישהו אחר שיארגן אותה על סמים, ואז הגיע תורי. הייתי בן 18, היא ביקשה ממני לארגן אותה ורציתי להרשים, חשבתי שאולי ייצא מזה סקס לפחות, אולי אורגיה. ילד טיפש. אז דאגתי לארגן אותה שלוש פעמים".
אתה מתחיל אז את העונה הראשונה שלך בקבוצה הבוגרת של קריית-שמונה, אתה בליגת העל, הבקעת במשחק הבכורה ומייעדים אותך לגדולות. היית צעיר, אבל מספיק בוגר להבין שאתה מסכן פה קריירה.
"החיים בקריית-שמונה קשים, צריך להבין את זה. בימי שישי יוצאים למרכז העיר, שותים ומעשנים, כי זה כל מה שיש לך לעשות. ההורים היו אומרים לך, 'אל תצא, יש מחר משחק', אבל כולם יוצאים, אז אתה נגרר ומוצא את עצמך במקומות הלא-נכונים ובזמן הלא-נכון – ואתה נופל. הסמים לא היו חלק מהחיים שלי, זה רגע של התלהבות מבחורה".
איך נראה המעצר הראשון שלך?
"חצי שנה אחרי המפגשים שבהם אירגנתי את אותה סמויה, דופקים לי בדלת חמישה שוטרים שבאו לקחת אותי לחקירה. שם אני רואה את אותה סמויה במדי שוטרת. בגיל 18 אני רואה את רומן זדורוב ומיכאל מור, תא לידי גופה של בן אדם שקיבל דום לב, מה עשיתי שאני צריך לראות את זה? ואז כותרות בכל מקום: 'שחקן קריית־שמונה נעצר כי היה חלק מכנופייה של סוחרי סמים'. וכל זה על מה, על בוף?"
הורשעת וקיבלת עבודות שירות, אבל העדפת מאסר בפועל.
“לא הייתה לי ברירה. נשלחתי לעבודות שירות בבית עלמין, ובגלל שאירגנת בחורה אתה צריך לפתוח קבר ולהכניס בן אדם פנימה. הייתי עובד בבית העלמין בשיא החום, מגיע לאימונים גמור. הנפש לא יכלה יותר, סילקו אותי משם והייתי צריך לרצות 40 יום בכלא צלמון”.
אביסידריס חזר לכדורגל, אבל ההסתבכויות הפליליות המשיכו. שנתיים אחרי שפגש עבריינים מסוכנים מטווח אפס, הגיע מעצר נוסף בחשד לסחר בסמים. "עצרו חבר שלי שהיה מעשן סמים פה ושם, ראו את השם שלי בטלפון שלו ולקחו אותי לחקירה כדי להפיל אותו", הוא אומר. הפעם זה הסתיים בסגירת התיק, אבל הקרדיט שלו בליגת העל הלך ואזל.
איזי שרצקי, הבעלים של הקבוצה, נתן לך גב?
"לא באמת. אבל גם מה זה גב? תרצה או לא, אתה כבר שונה מכולם מבחינתו".
"אם שחקן אומר שהוא חולה ולא מגיע לאימון, יאמינו לו. אם אני אגיד שאני חולה, יגידו 'הוא בטח עושה סמים'. זהו, זה נדבק. ואז עברתי לקבוצות אחרות, וראיתי שגם כשאני טוב אני לא משחק, אז אתה מבין לבד. לך תסביר שהכול קרה עד גיל 21, שהסמים בכלל לא חלק מהחיים שלך, שהיית ילד טיפש. זה לא מעניין. מרגע שהסטיגמה נדבקה - אין כוח בעולם שיוריד אותה"
אפשר גם להבין אותו.
"בטח, זו הייתה כאפה גם עבורו. אבל כאפה עוברת, לי זה כתם לכל החיים".
כמה חודשים חולפים, ובאפריל 2011 שוב הוא נעצר, הפעם בחשד לתקיפת כתב של מקומון בצפון. "שמעתי אותו מלכלך עליי בפני ידידה שלי, אמרתי לו, 'גבר, שהשם שלי לא יהיה בפה שלך'. מספיק הוא טינף עליי בעיתון. הוא הזמין משטרה, טען שתקפתי אותו ואמר לי, 'בוא תראה איך אני מנצל את הקשרים שלי והורס לך את החיים'. עצרו אותי בחמישי, כשבשבת יש משחק חשוב נגד מכבי תל-אביב בבלומפילד, ובשישי הקבוצה יוצאת באוטובוס לבית מלון במרכז. כולם מחכים לי באוטובוס, ואיפה שלומי? שוב עצור. לך תוכיח את עצמך שוב אחרי הכתם הזה".
אביסידריס נידון למאסר על תנאי בעקבות האירוע, אבל גזר הדין המשמעותי יותר מבחינתו היה סיום הקרדיט שקיבל מהקבוצה שבה גדל. אחרי שלוש שנים ושלושה מעצרים, אביסידריס הרגיש לראשונה שהוא הופך מנכס לנטל, ובהמשך שוחרר מעירוני קריית-שמונה. שנה לאחר שחרורו היא תזכה באליפות היסטורית ויחידה בתולדותיה, אבל הוא לא יהיה חלק מזה.
"לפני המעצר הראשון, הקבוצה הייתה מוציאה אותי מהאצטדיון בדרכי מילוט, כי ידעו שהרבה סוכנים מחכים לי ולא רצו שיחטפו אותי. ואז הכול התהפך. ההורים שלי תמיד תמכו, קיבלתי מהם הרבה חום ואהבה, אבל אני לא מאור בוזגלו שיש לו אבא שהוא גם סוכן שדוחף אותו, ירים טלפון ויסדר דברים, או ייתן את העצות הנכונות. ההורים שלי נתנו לי המון חום ואהבה, אבל לא היה מי שיכוון אותי בכדורגל".
איך נראה היחס אליך בקבוצה אחרי כל זה?
"נגמר, לא מאמינים לך יותר. אתה במינוס תמידי, צריך להוכיח יותר מאחרים כל הזמן. אם שחקן אומר שהוא חולה ולא מגיע לאימון, יאמינו לו. אם אני אגיד שאני חולה, יגידו 'הוא בטח עושה סמים'. זהו, זה נדבק. ואז עברתי לקבוצות אחרות, וראיתי שגם כשאני טוב אני לא משחק, אז אתה מבין לבד. לך תסביר שהכול קרה עד גיל 21, שהסמים בכלל לא חלק מהחיים שלך, שהיית ילד טיפש. זה לא מעניין. מרגע שהסטיגמה נדבקה – אין כוח בעולם שיוריד אותה".
אביסידריס מחזיק בשיא ישראלי. הוא שיחק וכבש שערים בכל הליגות בישראל – מליגת העל הבכירה, דרך הליגה הלאומית ועד לליגה ג', זו שאפשר לסיים בה במקום האחרון מבלי לחשוש לרדת ליגה, כי אין לאן. "תמיד אומרים לי, 'מה אתה עושה בליגות האלה, זה לא מתאים לרמה שלך', בקטע טוב כאילו. אבל אני פה, מה אני אעשה? ובליגה הזו אין אלוהים, ואין מגרשים, ואין כדורגל. קשה", אומר אביסידריס, חלוצה של קבוצת בני־ממב"ע מליגה ב'.
ליוצרי הסדרה התיעודית "ליגה ג'", שעוקבת אחר קבוצות ודמויות מרכזיות בליגה החובבנית – שבה שחקנים שמדליקים בעצבים סיגריה אחרי שירדו מהמגרש הם מראה פחות מפתיע ממשכורת מסודרת – אביסידריס היה ליהוק חלומי. הוא מככב בעונה השנייה שמשודרת בימים אלה (שבת ב־21:45, בכאן 11 ובמכאן 33), שעוקבת אחר הפועל צפת, שבה שיחק אביסידריס בזמן הצילומים שנערכו לפני שנתיים.
"בחרנו את הפועל צפת בגלל שלומי", אומר רובי אלמליח, יוצר ובמאי הסדרה, שמציגה לרוב דמויות שליגה ג' היא מקומן הטבעי. במובן הזה, אביסידריס שונה לחלוטין בנוף. וזה בדיוק מה שאלמליח היה צריך מדמות ראשית. "עניין אותי בן אדם שכבר טעם מהטופ והידרדר למטה בבום. הרגשתי שיש לו רצון שיכירו את הבן אדם שהוא, ולא רק את התווית של העבריין. הוא עבר דברים, הוא נענש, הוא חווה ריקנות, אבל הוא פרח בצפת והכדורגל החזיר אותו לחיים".
מלבד רגעים עם בנו, כמעט שלא רואים אותו מחייך בסדרה. איך אתה מפרש את העגמומיות שלו גם אחרי ניצחונות על המגרש?
אלמליח: "נכון, זו הנקודה. זו הבעה של מי שירד מהטופ וחזר לפריפריה ולעבודה בשווארמה. זה בן אדם ששיחק בבית"ר ירושלים, ונאלץ להתמודד עם העבר ועם הסטיגמות. המלנכוליות הזו הייתה חלק מהחיים שלו בתקופה ההיא".
המצלמה של אלמליח תיעדה את אביסידריס גם בביתו, לצד אשתו דאז וגרושתו כיום, ליבר, והתינוק שנולד פחות מחצי שנה לפני תחילת הצילומים. "היינו יחד שמונה שנים, אבל הקשר לא היה בריא לשנינו", אומר אביסידריס. "אתה נשאר מתוך הרגל ואז נולד ילד שלא תיכננו לקשר לא בריא, אבל הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני לא מוכן שהוא ישמע צעקות וריבים, ואם המחיר הוא גירושים, זה עדיף".
הכיפה שעל הראש שלך לא הייתה בזמן הצילומים.
"את הכיפה התחלתי לשים קצת אחרי. אבל לפני שבע שנים עברתי בבני-ברק, ראיתי ציציות ארבע במאה, ומאז אני הולך עם ציצית".
זה קשור לרצון לשים לילד גבולות שאצלך אולי לא היו?
"אני חושב שכן. למדתי שאם אין לך מסגרת, הילד יכול ללכת לכיוונים לא טובים. כשהוא נולד התחלתי ללכת לשיעורי תורה, אחי בעל תשובה, התקרבתי. אבל זה גם הטראומה מהילדות והרצון להדגים לילד שלך מה הדרך".
אביסידריס יודע ששחקן ברמתו הוא אטרקציה בליגה הזו, לא רק ליוצרי דוקו, אלא גם לשחקני היריבות שמגיעים למשחקים נגדו עם מוטיבציה עודפת. וזה, בליגה ג', אומר כאבי תופת. "באים לפרק אותי, זו חד-משמעית ההוראה שהשחקנים מקבלים מהמאמנים", הוא אומר. "מבחינתם שחקן מליגת העל מגיע לשחק נגדם, ובאים עליך בטירוף".
מה החוויה הכי קיצונית שעברת בליגות הנמוכות?
"באבו-סנאן אוהדים לא נתנו לנו לצאת מהמגרש. עכשיו, במשחק האחרון שהיה לנו מול ג'דיידה, בכל פעם שהכדור היה אצלם – חיכו שנתקרב ובעטו את הכדור חזק עלינו. אתה רואה דברים הזויים, אתה רואה מכות על המגרש. כשהייתי בצפת היינו בפיגור 4:3 נגד שעב, השווינו בדקה ה-90, אבל היה חור ברשת אז השופט פסל את הגול. הוא לא זה שאחראי לבדוק שאין חור לפני המשחק?"
מתי התחלת לשלב עבודה נוספת, כי ההכנסה מהכדורגל לא הספיקה?
"כשהגעתי לליגה א', אתה קודם כל עובד והכדורגל זה עבודה שנייה. עבדתי בזגגות עם חמי לשעבר, ואז ניקיתי שולחנות בשווארמה של אורי פה בעיר. אבל גם בליגה הלאומית אין כסף. בשנים האחרונות היו לי הצעות מקבוצות, אבל זה לחזור לשכר של 6,500 שקל ולהתאמן כל יום. היום יש לי שניים-שלושה אימונים בשבוע ואני מקבל 6,000 שקל, ויש לי זמן לעוד עבודה ולבן שלי".
כששיחקת בבית"ר ירושלים לפני חמש שנים, מה היה השכר שלך שם?
"7,500 שקל. ובשכר הזה אתה לא יכול אפילו לשכור דירה בירושלים, אז נשארתי לגור בראשון-לציון שבה שיחקתי קודם, והייתי מגיע לאימונים עם עומר אצילי. כשחזרתי מבית"ר לשחק שוב בראשון-לציון בליגה הלאומית, כבר הרווחתי 12 אלף שקל בחודש".
היית מצפה לשכר קצת יותר גבוה מבית"ר, אחת הקבוצות הגדולות בארץ.
"הבעלים אז היה אלי טביב, זה בונקר".
כשאביסידריס החל לשחק בליגות הנמוכות, הוא הפך ללהיט: איל ברקוביץ' החתים אותו בהפועל ראשון-לציון, אייל גולן הביא אותו להפועל מרמורק, אבל אחרי שנפרד מקריית-שמונה והידרדר למחוזות החצי-חובבניים של הכדורגל הישראלי, הוא עוד הצליח לטפס בחזרה לליגת העל ושיחק בבית"ר ירושלים, לצד כוכבי כדורגל כמו איתי שכטר ועומר אצילי. "שכטר היה אומר לי באימונים, 'יא בן זונה, איזה שחקן אתה'. תפסו את הראש ממהלכים שעשיתי באימונים", הוא נזכר. כשגם הפרק הזה הסתיים בקריירה שלו, הדעיכה הייתה סופית ובלתי נמנעת.
מתי שמעת בפעם הראשונה שאתה עילוי בכדורגל?
"בגיל 11-10, עוד לפני שהגעתי לבית ספר לכדורגל והיינו משחקים בשכונה, ושם בלטתי מדי".
בשכונה הרבה בולטים.
"אבל לא ברמה שילד קטן וצנום עושה בית ספר לגורילות שגדולות ממנו בכמה שנים. ולא כי הם מוותרים לו או מפחדים עליו, פשוט כי לא יכולים עליו".
"בעונה הראשונה שלי בבוגרים של קריית-שמונה, שיחקו שני חברים טובים: גיא צרפתי – שחקן ותיק ומנוסה – ועומר פרץ. פרץ היה חלש, ואני בן 18 וטוב ממנו באימונים, אז צרפתי היה מחכה שהמאמן יעבור לידנו כדי לצעוק, 'שלומי, תתעורר. מה יש לך?'"
אחרי הפרשות הפליליות עברת מקריית-שמונה לרעננה בליגה הלאומית, הרשמת שם והוחתמת בבני-יהודה. עדיין היית על הגלגל, אז מה קרה?
"יוסי אבוקסיס שאימן את בני-יהודה עזב, ובמקומו הגיע דרור קשטן, זקן של פעם שלא מבין שחקנים צעירים. הייתי הכי טוב בקבוצה והוא לא נתן לי לשחק. הבעלים, משה דמאיו, אמר לי, 'תנשוך שפתיים. קשטן מחר לא פה ואותך אני רוצה', אבל לא יכולתי יותר".
איך הייתה הדינמיקה עם קשטן?
"חיפש אותי בכל אימון, היה עוצר אותם רק כדי להעיר לי. באמת על פארש. 'אתה, שחק בנגיעה', 'אתה, תעשה הגנה', 'אתה, בוא לפה'. אתה ואתה-ואתה".
ניסית לדבר איתו?
"זו פוליטיקה, אין לי את זה וגם ככה אשמע שקרים".
אבל למה לא לחכות עד שתהיה הצעה מקבוצה אחרת בליגת העל?
"זו הייתה טעות. היה עדיף לי להישאר שם, לסתום את הפה ולקבל את העשרת אלפים שקל בחודש. המאמן עוד יומיים הולך ולי יש קריירה לדאוג לה. מצד שני, כשאתה יושב על הספסל בזמן שאתה מרגיש שמגיע לך לשחק, אתה נשבר. אז עברתי להפועל רמת-גן, ושם אימן פרדי דוד שאמר לי, 'אני מת עליך, כמה רציתי אותך'. אתה מכיר את אלה? מדברים יפה ואז קוברים אותך על הספסל".
אז למה הוא הביא אותך מלכתחילה?
"לא יודע. באימון אחד נפצעתי ולא יכולתי לזוז. הוא צרח עליי, 'עוף הביתה. קח את הדברים שלך ואל תחזור עד להודעה חדשה'. ומה אני שמעתי? עד הודעה חדשה, אל תבוא. אז אני יושב בבית ומחכה להודעה חדשה. אחרי שלושה-ארבעה ימים מפרסמים בתקשורת ששלומי ברח מהקבוצה. והנה שוב כל הסטיגמות נדבקות אליך".
מהפועל רמת-גן הוא המשיך ב-2013 לקבוצת אסי גלבוע וירד לראשונה לשחק מתחת לשתי הליגות הבכירות. "הייתי מיואש, הבעלים שם שיכנעו אותי לחזור לצפון והסכמתי, אבל זו טעות חיי", הוא אומר. "בגיל 21 חשבתי שיצאתי מקריית-שמונה, היו לי חיים, גרתי ברעננה ואז בשכונת התקווה, ופתאום אתה חוזר לכאן ונכנס לדיכאון. התחלתי לעבוד בשווארמה כדי להשלים הכנסה, ואז שמעתי שאיל ברקוביץ' עושה מבחנים להפועל ראשון-לציון. התאהבו בי שם".
למרות שהברזת להם מהאימון שקבעו איתך.
"איחרתי לאימון הראשון, לא מצאתי את המגרש. שעה הסתובבתי בראשון-לציון, הגעתי בסוף האימון. איל אמר בקול רם ליד כולם, 'אתם יודעים מי זה? זה אביסידריס והשטויות שלו'. ברקוביץ' אמר לי, 'לך, תחזור באימון הבא'. ואז הרשמתי אותם, עברתי לגור בראשון-לציון וקיבלתי שכר של 7,000 שקל, כשכל יום יש לך אימון. לא קל".
לא קל, אבל שם כיכבת וסללת לעצמך את הדרך חזרה לליגת העל, ולבית"ר ירושלים.
"נכון, אלי טביב בא לראות את יעקב בריהון ועל הדרך ראה אותי משחק והחליט להחתים אותי בבית"ר. רן בן שמעון שאימן אותי בקריית-שמונה היה המאמן שם, וזה גרם לי להתלהב, כי הוא המאמן הכי גדול שהיה לי. כשהגעתי הוא אמר לי, 'אתה כאן בזכות עצמך', וגמלתי לו עם שער במשחק האימון הראשון בדקה ה-94".
איך היה החיבור שלך עם בית"ר?
"מדהים. היינו חדר הלבשה מגובש מאוד, עם שחקנים כמו אצילי, שכטר, עידן ורד, דן איינבינדר. הרבה כישרון, אבל יש לך מעט הזדמנויות להוכיח את עצמך. אתה עולה לשחק עשר דקות מול אצטדיון טדי מלא באוהדים, וכולך אש, ובמשחק הבא אתה אפילו לא בסגל".
אתה אומר שבן שמעון המאמן הכי גדול שהיה לך, אבל הוא לא נתן לך הרבה הזדמנויות.
"הוא לא יכול היה, כולם ידעו שטביב מחלק הוראות מהיציע וקובע הכול. זה לא באמת היה תלוי בנו, מישהו מלמעלה החליט מי ישחק. זו הפרנסה של רן, ומאמנים מפחדים להושיב שחקנים זרים יקרים על הספסל. אני אשב בחוץ אם לא מגיע לי לשחק, אבל אם אני טוב והשחקנים תופסים את הראש מהביצועים שלי באימונים, אז למה?"
כי מאמן יודע שאם הוא שם זר על הספסל הוא מודה שהוא נכשל איתו?
"בדיוק. אתה יכול לשים על הספסל שחקן שמרוויח 180 אלף יורו בעונה? גם אם הוא על הפנים, הוא ישחק".
על מי אתה מדבר?
"אריק סאבו, מרסל הייסטר, הזרים שהיו באותה תקופה בבית"ר. גם אם אתה כמאמן רוצה למכור שחקן זר, אתה חייב לתת לו לשחק כדי שקבוצות אחרות יתרשמו ממנו. אז אני הייתי קבור בספסל, עם סיכוי לשחק רק אם מישהו מקבל כרטיס אדום או נפצע".
בהמשך הגעת להפועל מרמורק. איך נוצר החיבור עם אייל גולן?
"דרך ירון אילן, שדוד שלי יוצא עם גרושתו. כבר גרתי בראשון-לציון וחיפשתי משהו קרוב, ומרמורק עלו אז לליגה הלאומית. הגעתי לבית של אייל גולן ברחובות כדי לחתום, והוא אוהד שרוף של בית"ר, אז הוא אמר לי, 'עוד מהימים שלך שם קיוויתי שתבוא אלינו'. ובמרמורק אימן אז ניסן יחזקאל, ושוב נפלתי על פוליטיקה וחוסר חיבור".
זה מוטיב חוזר בקריירה שלך. איך נראית פוליטיקה של שחקני כדורגל, זו שאתה מדבר עליה בסלידה?
"קח דוגמה. בעונה הראשונה שלי בבוגרים של קריית-שמונה, שיחקו שני חברים טובים: גיא צרפתי – שחקן ותיק ומנוסה – ועומר פרץ. פרץ היה חלש, ואני בן 18 וטוב ממנו באימונים, אז צרפתי היה מחכה שהמאמן יעבור לידנו כדי לצעוק, 'שלומי, תתעורר. מה יש לך?'"
ניסה להקטין אותך כדי להעצים את חבר שלו.
"אלה האנשים. תפרק את המקרה הזה ותקבל המחשה של הטיפוסים שאתה פוגש בענף ושל שחקנים שעסוקים בליקוקים למאמן. אחרי כל מה שעברתי, אני לא רוצה להיות חלק מזה, רק לשחק כדורגל".
גם כשאתה משחק כדורגל ומצליח, לפחות בסדרה, אתה לא נראה מאושר.
"אולי כי כלום לא יכול לרגש אותי בליגות הנמוכות, אחרי ששיחקתי בטדי ובבלומפילד".
אם איזי שרצקי מרים טלפון כדי שתסיים את הקריירה בקריית-שמונה?
"עכשיו אני חוזר, זה הבית שלי. אבל אני לא מתכוון לעזוב יותר את הצפון, קשה לעשות את זה עם ילד. אולי אם ישלמו בהתאם".
כבר היית למטה וטיפסת חזרה לצמרת, אתה יודע שאתה מסוגל.
"מסוגל, אבל כבר אין לי את הכוחות שהיו בי. אני אלוף העולם בלמלא את הדלי עד הסוף, רק כדי לתת לו בעיטה". ×
פורסם לראשונה: 07:01, 25.03.22
