הפועל ת"א היא הדבר הכי יציב בעולמה של מכבי ת"א. אפילו לפני משחק בית מול בני־ריינה מתגנב החשש, קטן ככל שיהיה, שמשהו אולי ישתבש. הפועל ת"א, להבדיל, היא ודאית כמו שמש שזורחת בבוקר. מכבי ת"א יכולה לבטוח בה כמו שהיא בטוחה בכך שצבעיה צהוב וכחול. השאר - נתון לשינוי. כל כך הרבה דברים השתנו בזמן שהפועל ת"א נותרה בדיוק אותו דבר. בעשר השנים האחרונות הספיקה מכבי ת"א לעלות לגדולה תחת ידיו של מיץ' גולדהאר; לצפות בהפועל באר־שבע מדיחה אותה מהפסגה וזוכה בשלוש אליפויות רצופות; להעפיל לליגת האלופות ולהיכשל בניסיון לעלות לבתים של הליגה האזורית; להשיב לעצמה את תואר האליפות תוך שהיא בקושי סופגת שער במשך שנתיים; לאבד את ההגמוניה ולהביט על הגב של מכבי חיפה במשך שלוש שנים; לחזות במושיקו לוגסי מתחלף באוסקר גלוך שמתחלף בדור תורג'מן; להחליף מאמן זר במאמן זר במאמן זר; להתרגל לג'ורדי קרויף ולשכוח מקיומו; להחתים את ערן זהבי, לראות אותו מתחיל מסע נדודים ברחבי הגלובוס ולהשיבו בחזרה לזרועותיה.
בין החיבורים - המדור של ניר צדוק
הדרבי הוא השמש שסביבה זז היקום של מכבי. הדרבי הוא קבוע, והיא בתנועה. אפילו עצמים דוממים השתנו בזמן שהדרבי התל־אביבי נותר אותו הדבר. בלומפילד שינה צורה וגם גרסתו החדשה כבר אינה נדמית חדשה אלא עובדה קיימת, כאילו היה כך מאז ומעולם. ובכל הזמן הזה, כשעונות מתחלפות, אוהדים נולדים ואחרים נפטרים, דבר אחד נותר ללא שינוי - מכבי להפועל לא מפסידה. השנה ימלאו עשר שנים לכינונם של יחסי המרות הכי קיצוניים בכדורגל הישראלי. להפועל ת"א יש עד אפריל למנוע מהרצף המביך בתולדותיה להיכנס לעשור השני שלו. למעשה, גם אם הוא ייעצר דווקא הערב אחרי כתשע שנים וחצי בקירוב, זו לא תהיה סיבה לחגיגה. זו לא תהיה התחלה של משהו חדש, לכל היותר סופו המקרי של משהו ישן. משמעותו של ניצחון, מעבר לתחושת השחרור הרגעית, תהיה גם הידיעה שהרע ביותר מאחוריה. מה שלא יקרה, אפשר כבר לחתום - רצף ארוך יותר מהרצף הזה, לכשייפסק, לא יהיה. מהרגע שהפועל תנצח, העתיד שלה אולי לא יהיה ורוד יותר, אבל הוא לבטח יהיה שחור פחות.
רחוק ממושלמת
שילוב של נחיתות מקצועית ואפקט פסיכולוגי שהולך ומתעצם עם כל הפסד טראומתי, מדמה את מכבי לבלתי ניתנת להכנעה בעיני הפועל. מכבי אמנם עדיפה בדרגה אחת אם לא שתיים, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת. ההגנה שלה פגיעה ומנדבת מתנה אחת למחצית, כמעט כל יכולות היצירה שלה מהקישור תלויות בהצלחת הדריבל של פליסיו מילסון, ולמשך דקות ארוכות נדמה שהיא משחקת בעמידה. הפועל ת"א יודעת לסגור בהגנה כפי שהוכיחה המחצית הראשונה בבאר־שבע (האסטרטגיה במחצית השנייה הייתה להחנות את האוטובוס ולהתפלל שאמיליוס זובאס יתפוס יום), אבל ספק אם היא מסוגלת להיות מספיק מסוכנת כדי להציב את ההגנה של מכבי במספר המבחנים המינימלי הדרוש כדי שתפשל. מול באר־שבע ראינו כיצד הגרסה הכי התקפית שמייקל ולקאניס מסוגל לחיות איתה בשלום - חוסה רודריגס בקישור ושני בלמים בלבד - שווה ביקורים בודדים בחצי המגרש של היריבה במשך חצי שעה. וזה עוד מול אחת פחות איכותית ונטולת אלמנט הרתעה דומה.
הפועל השתפרה לעומת העונה שעברה והוסיפה כלים התקפיים, אבל היא לא השתפרה מספיק בשביל לשנות דרמטית את האופן שבו מתפתח כל דרבי בשנים האחרונות - מכבי עם הכדור והפועל נדחקת לשערה, כשאחת לרבע שעה הכדור מגיע לשחקן התקפה, במקרה האופטימלי הישאם לאיוס, שנדרש לעבור שלושה שחקנים. בעיה נוספת היא שנקודות החוזק של מכבי מתלבשות בול על החולשות הבולטות ביותר של הפועל - מילסון על אלון אזוגי בכנף שמאל, וערן זהבי על מרכז הגנה שייתכן ויחסר את אור ישראלוב בשל פציעה. במקומו, אם וכאשר, ישחק בראיין פאסי, שצבים מגחכים בינם לבין עצמם על המהירות שלו. הוא נפילה כל כך גדולה, שעוד לפני שחודש אוגוסט התחלף בספטמבר הוא כבר תפס מקום של קבע בספסל. הוא, שלא נמצא מתאים למשימות היומיומיות של הפועל, יצטרך לעזור לה להשיג אחת נצחית.
סוף ידוע מראש
גם אם איבד מתחרותיותו, כבדיחת כדורגל שסופה ידוע מראש כבר מתחילתה, הדרבי התל־אביבי לא איבד מיוקרתו. הוא נותר המשחק היחיד בליגת העל שחשיבותו אינה נגזרת מהתוצאה או מהטבלה. אם יפריד ביניהן אוקיינוס של נקודות או ייאבקו ישירות על האליפות, תחושת החשיבות תיוותר זהה. הזמנים משתנים, אבל הוא במהותו על־זמני. לכל היותר יתווספו מדי פעם נסיבות והשלכות אקטואליות שיהפכו אותו מעניין אפילו יותר, אבל אין שום תרחיש שיהפוך אותו לחסר משמעות. הדרבי התל־אביבי המשעמם והחד־צדדי ביותר על הנייר הוא מעניין יותר מכל מה שיש לליגת העל להציע.
מה שקורה בשנים האחרונות זה ניסיון של המציאות להפעיל את כל כוחה על היוקרה של הדרבי בניסיון לראות אם ייסדק; 24 משחקים ללא ניצחון של אחת הקבוצות, הפיכתו של המשחק מאירוע ספורטיבי שסופו אינו ידוע מראש לכזה משמעתי שבו דווקא ההתחלה היא שמוטלת בספק – בכמה זמן בדיוק תידחה הפתיחה בשל אבוקות וכו'; כעת עולה המערכת שלב ומפעילה את הנשק האחרון בארסנל שלה – מניעת כניסה מאוהדים.
3 צפייה בגלריה
שילוב של אטימות מצד בית הדין ועצלנות משטרתית יוביל לכך שיציעים שלמים יישארו סגורים הערב
(צילום: עוז מועלם)
לדרבי אפשר למכור בנסיבות הנכונות גם 60 אלף כרטיסים, הוא היהלום על הכתר המכוער של ליגת העל, אבל שילוב של אטימות מצד בית הדין ועצלנות משטרתית יוביל לכך שיציעים שלמים יישארו סגורים הערב. אלו השרשראות החזקות ביותר שאי פעם הונחו על המשחק הזה. זה שיאו של ניסוי מדעי שמטרתו לבדוק האם "הדרבי התל־אביבי" יישאר "הדרבי התל־אביבי" אם נעקור ממנו את המתח ונמנע את הכניסה מאלפים.
הוא נועד להיכשל. גם מול אלפי מושבי פלסטיק, וגם אם, שוב, מכבי תנצח, הדרבי הבא לא יהיה פחות מעניין – אולי רק יותר. התקווה של צד אחד ותחושת ההיסטוריה של הצד השני רק יילכו ויתעצמו, רק שהפעם יתודלק הכל ברגש נוסף – געגוע.
