בהפועל ירושלים כבר מכירים את התחושה - בעלים עשיר מאוד שנכנס לזירה ומשנה את המועדון. לפני עשור נמכרה הקבוצה לאורי אלון ושותפיו והמהפכה הייתה כמעט מיידית, מהרמה התקציבית דרך זו הניהולית ועד לרמה המקצועית, מהלך ששינה לחלוטין את מאזן הכוחות בליגת העל. האם זה מה שצפוי למועדון הירושלמי עם כניסתו של הבעלים החדש מתן אדלסון?
תזכורת: הפועל ירושלים של אורי אלון זכתה בשתי אליפויות (2015, 2017) ואחרי עזיבתו ב־2018 הקבוצה המשיכה לרוץ על אדי התקציב הגדול, חוזים שמנים שהובטחו ושמות נוצצים שכבר היו בסגל. לאט לאט הפן הכלכלי השתנה והתקציב הפך סולידי יותר. אל תטעו, זה לא שהמועדון הסתפק בפירורים, אבל קבוצות אחרות התחזקו גם הן כלכלית ומקצועית והפער כבר לא היה משמעותי. והנה עכשיו האדומים חוזרים ובגדול לקדמת הבמה ברמה הכלכלית ומציבים רף חדש, מטרות גבוהות ויכולת להציב תקציב אסטרונומי, שיעמיד אפילו את האלופה מכבי ת"א בצל.
הקאמבק של עדי גורדון
הדבר הראשון שאדלסון בן ה־24 רצה והשיג זה להיות בעל השליטה המרכזי בהפועל ירושלים וכיום הוא מחזיק ב־90 אחוז ממניות הקבוצה אחרי שקנה את חלקם של משה גרינברג ואייל חומסקי. הרצון הזה נבע מהדיווחים שקיבל מאנשים שונים איתם התייעץ עוד לפני רכישת המועדון, ואלו סיפרו על חילוקי הדעות הרבים בין גרינברג לחומסקי שהקשו על קבלת החלטות וקידום ירושלים לרמות הגבוהות באמת. דוגמה לכך קיבלנו לאחרונה כשראשי ליגת האלופות הציעו להפועל ירושלים הזדמנות לארח את אירוע הפיינל פור בהתנייה להמשכיות שלהם במפעל, אך בשל המחשבות על מעבר ליורוקאפ הבעלים הנכנס סירב למהלך. וכל זה כשהוא טרם קנה רשמית את המניות. אגב, לגבי המפעל האירופי, הפועל ירושלים הגישה את כל הטפסים ועברה את הבירוקרטיה בשני המפעלים - יורוקאפ וליגת האלופות - והחלטה סופית תתקבל בקרוב.
אין כוונה לערוך מהפכות גדולות בהפועל ירושלים. "השינוי הוא יותר ברמה התודעתית ופחות ברמת הפרקטיקה״, הגדירו את זה במועדון. כך למשל בחרו במועדון שלא לעשות שינויים בצוות המקצועי ולהשאיר על הקווים את אלכסנדר דז׳יקיץ׳ ואת המנהל המקצועי, יונתן אלון. בפן המקצועי, מבחינת הסגל, כל בקשה של המאמן הסרבי להשאיר שחקן מהעונה שעברה קיבלה אור ירוק.
עם זאת, בשבועות הקרובים צפויים להיות שינויים ברמה הארגונית, כמו למשל האפשרות ששחקן העבר עדי גורדון יקבל תפקיד ניהולי בכיר במועדון. בירושלים מציינים שנראה כי לא יהיו מהלכים חפוזים ומדובר בתהליך סבלני של קבלת החלטות אחר בחינתן לעומק. אפילו את מכירת המינויים המועדון טרם החל, בזמן שקבוצות אחרות כבר סיימו את המכירה לאוהדים שמחדשים את המינוי מהעונה שעברה.
מחפשים שוברי שוויון
נחזור שוב לאחור. כשאורי אלון נכנס כבעלים הדבר הראשון שהוא הציב כמטרה זה להעמיד סגל ישראלי איכותי ובכיר, ומהר מאוד הוחתמו שני השמות הכי בכירים שהיו באותו זמן בשוק - ליאור אליהו ויותם הלפרין. המטרה הייתה ברורה: לבצע מהלך שיהווה שובר שוויון מול היריבה המושבעת, מכבי ת״א. גם הפעם ההתמקדות של הפועל ירושלים היא בסגל הישראלי (עוז בלייזר ונועם דוברת חתומים), מתוך הבנה שכדי להצליח בזירה המקומית צריך שרשרת ארוכה של כדורסלנים כחול־לבן, שבנוסף לפן המקצועי יוכלו לייצר יותר הזדהות עם האוהדים הירושלמים.
בזירה הזו אפשר לראות את המאמצים בצירופו של שחקן באמברג, גבי צ׳אצ׳אשוילי, שנמצא במו"מ מתקדם עם המועדון על חוזה לשנתיים עם אופציה לעונה נוספת, כמו גם יובל זוסמן מאלבה ברלין שמחזיק בהצעה של 1.2 מיליון דולר לשלוש עונות. החוזה השמן שהוצע לזוסמן מלמד את מה שידענו מזמן - כסף לא אמור להיות בעיה בעידן החדש. דוגמה נוספת אפשר לראות בהצעה שהוגשה לקאדין קרינגטון בסך של יותר מ־1.1 מיליון דולר לשנתיים, השקעה שבמועדון רואים כמושכלת לאור העובדה שהשחקן מועמד לקבל אזרחות ולשחק בנבחרת ישראל.
ומה בנוגע לגזרת הזרים? הבסיס יישאר – ליוואי רנדולף וזאק הנקינס – חתמו לשנתיים נוספות, והמאמן דז'יקיץ' רוצה מאוד שגם ספידי סמית׳ ימשיך, אבל השמות הבאים שיוחתמו אמורים להיות בפרופיל גבוה יותר. אם בשנים האחרונות בירושלים הסתפקו בזרים עם חוזים בסביבות 200 עד 250 אלף דולר לעונה, הקיץ התקציב מאפשר להם להמריא לסכומים גבוהים יותר, כשבשוק מספרים על סדרי גודל של 400 עד 500 אלף דולר לזר. הכוונה ברורה והיעד סומן: הפועל ירושלים רוצה זרים איכותיים עם ניסיון כדי להתמודד על תארים גם בליגה הישראלית וגם באירופה.
