בשבוע שעבר הודיעו שלושה שחקנים של שיקגו בולס המיתולוגית משנות ה-90 כי הם יוצאים לסיבוב הופעות באוסטרליה. תחת השם No Bull, מתכוונים סקוטי פיפן, הוראס גרנט ולוק לונגלי לתת את מה שהם מגדירים כגרסה שלהם לסדרה "הריקוד האחרון". "הרבה אנשים שואלים אותנו על הבולשיט הדוקומנטרי ההוא", הסביר גרנט מדוע שלושה שחקני עבר כמעט בני 60, שביחד יש להם 13 טבעות אליפות - כנראה 13 יותר מכפי שהיו להם אם לא היו משחקים עם מייקל ג'ורדן - מחליטים להעביר את זמנם במכירת כרטיסים לסיבוב של מרירות. הסבר אחר הוא שאכן יש להם הרבה זמן, כי איש מהם לא הותיר שום חותם מהרגע שבו הסתיימה קריירת המשחק שלו.
מי שאין לו זמן בגיל 58 להתבכיין על איזה חרא בן אדם היה מייקל ג'ורדן הוא סטיב קר, שלו דווקא יש מספיק סיבות לסחוב מרירות. הרי ג'ורדן ממש הכה אותו וקר מתבדח עד היום על כך שהאוזן עדיין מצלצלת לו. אין לו זמן, כי בעשור האחרון הוא היה עסוק בלזכות באליפויות גם בלי ג'ורדן. הוא היה עסוק בלבנות שושלת מהמלהיבות בהיסטוריה של ה-NBA. הוא היה עסוק בלבנות תרבות אימון ויחסים עם שחקנים שכל מאמן בליגה מנסה לחקות. וכשכן היה לו קצת זמן, הוא העביר אותו במאבק למען חוקי הגבלת שימוש בנשק במדינה שבה יותר ילדים מתים בתקריות ירי מאשר מכל סיבה אחרת.
שווה כל סנט
את הפרס על היותו מאמן גדול ואישיות יוצאת דופן קיבל קר בשבוע שעבר כשהחוזה שלו בגולדן סטייט, שמסתיים בסוף העונה, הוארך בעוד שנתיים, תמורת 35 מיליון דולר - החוזה היקר ביותר של מאמן בהיסטוריה פר עונה. החוזה הזה נמצא באותו אזור שכר עונתי של שחקנים כמו מרקוס סמארט, דרק ווייט, לאורי מרקאנן ואו-ג'י אנונובי. זה יותר כסף בעונה אחת ממה שקר עשה ב-15 שנותיו כשחקן. וכל סנט ממנו מוצדק.
"זה הרבה כסף", אמר דריימונד גרין, "ואני חושב שזה מדהים. לא הייתי רוצה לסיים את הזמן שלי כאן עם אף מאמן אחר. את המשמעות שלו למועדון הזה, עבורנו כשחקנים, התרבות שהוא הביא לכאן, אי-אפשר להחליף. הוא קיבל את מה שמגיע לו, ואני מאוד שמח שכולנו נמשיך להיות יחד בתוך הדבר הזה".
חצי עונה קשה עברה על גולדן סטייט, רצופה בדרמות, כדורסל עצוב ועייף, וטרגדיה. האלימות חסרת השליטה של גרין הובילה להשעיה ארוכה; הם כבר היו במאזן שלילי של 24:19; עוזר המאמן, דיאן מילוייביץ‘, מת במהלך ארוחת ערב קבוצתית. כולם, חוץ מסטף קרי, נראו כאילו נגמרו להם גם שאריות הרזרבות. לפני פגרת האולסטאר היו אפילו דיונים תקשורתיים רציניים לגבי פירוק שלישיית קרי-גרין-קליי (תומפסון) כבר עכשיו. מה שלא הוטל לרגע בספק הייתה הארכת החוזה של קר. הבעלים ג'ו לייקוב היה מאוד ברור בנושא, גם בפומבי וגם בשיחות פרטיות, ואמר שישלם כמה שצריך כדי לשמור על מאמן שאחוז הניצחונות שלו (65.5%) הוא החמישי בטיבו בתולדות הליגה. קר, מצידו, לא רצה ללכת לשום מקום. המו"מ בין הג'נרל מנג'ר מייק דאנליבי ג'וניור לבין נציגיו של קר נמשך חודשים. השאלה היחידה הייתה סכומי הכסף ואורך החוזה. קר קיבל את שתי הדרישות שלו: הרבה כסף וחוזה לשנתיים.
לא במקרה המאמן מסתפק בשנתיים. עכשיו אורך ההתחייבות שלו זהה לזה של סטף קרי, לו נותרו עוד שנתיים ו-115.3 מיליון דולר. כשהחוזה הזה יסתיים, קרי יהיה בן 38. העונה הנוכחית מראה כי אפילו למי שעובד יותר קשה מרוב השחקנים בליגה ונמצא תמיד בכושר גופני אדיר, יש גבולות של גיל ושחיקה. אחרי ההפסד לדנבר שלשום אמר קר כי הוא חושב שסטף קצת עייף. השחקן הגיב בביטול, אבל קר צודק, הוא קצת מותש. זה כמובן לא אומר שום דבר. כשיגיע הפלייאוף, סטף עדיין יהיה מישהו שכל קבוצה במערב שחולמת על אליפות תצטרך לעבור, אבל החוזה החדש של קר מסמן שגם הוא וגם קרי, שנמצאים יחד כבר עשר עונות ויש ביניהם יחסי אב ובן, נכנסים לישורת האחרונה.
שונאים, סיפור אהבה
כמו כל אדם מצליח, ובוודאי כזה שהביטחון העצמי אף פעם לא היה בעיה עבורו, גם על סטיב קר יש לכל אחד דעה. אוהדי היריבות לא סובלים אותו. יש אפילו אוהדים של הווריורס שחושבים שהוא לא כזה מאמן גדול, ושכמעט כל מאמן היה יכול לזכות בארבע אליפויות ולהגיע שש פעמים לגמר הפלייאוף עם סטף קרי. זה כמובן קשקוש מוחלט. יש מעט, אם בכלל, מאמנים אחרים שיכלו לנהל בצורה הזו את הווריורס במהלך העשור החולף.
5 צפייה בגלריה
צריך לקחת מבט רחב כדי להעריך באמת את מה שקר עשה
(צילום: EZRA SHAW / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
צריך לקחת מבט רחב כדי להעריך באמת את מה שקר עשה. תהליך הבנייה של הווריורס לא היה קל כמו שזה נראה, תהליך השמירה עליהם בפסגה קשה עוד יותר. גרין מצריך השגחה 24/7; תומפסון שביר מאוד; לשלב את קווין דוראנט בקבוצה שהייתה כל כך מגובשת וכבר היה לה כוכב-על עצום אחד, זו משימה שמעט מאמנים היו מצליחים בה. אכן היה למאמן מזל גדול שהשחקן האחד שאי-אפשר בלעדיו הוא יחסית נטול אגו וקל לאמן אותו, אבל קר התמודד בחוכמה כמעט עם כל אתגר, גם כי הוא מבין אנשים כמו שהוא מבין את המשחק.
השנה וחצי האחרונות לא היו קלות לווריורס, אבל דווקא השבועות האחרונים נראים יותר טוב. גרין של אחרי ההשעיה מצליח גם לשלוט בעצמו וגם לשחק טוב; ג'ונתן קומינגה, בעונתו השלישית בליגה, מתפתח לכוכב; ברנדין פודזימסקי מסתמן כגניבת דראפט של ממש; קליי מתרגל לתפקידו כמחליף; הם במאזן 2:8 בעשרת המשחקים האחרונים, וכניסה אוטומטית לפלייאוף, אפילו בלי לעבור בפלייאין, היא לא משימה בלתי אפשרית.
בקיץ יאמן קר בפעם האחרונה את נבחרת ארה"ב, באולימפיאדת פריז, ואחר כך יחזור למה שיהיו השנתיים האחרונות שלו ושל קרי ביחד. אם זה אכן הריקוד האחרון שלהם, אפשר להיות בטוחים בשני דברים: הם לא ילכו בשקט אל השקיעה, ואחרי שהכל ייגמר, אף אחד מהם לא יעשה סיבוב ראיונות מריר באוסטרליה.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.02.24
