צפו בנתן לוי מדבר באולפן ynet
"הייתי ילד בעייתי, קצת חמום מוח. כל הזמן הולך מכות ומסתבך. לא היה דבר כזה שמישהו יגיד לי משהו וזה לא נגמר רע", מספר נתן לוי (29) שבשבוע שעבר קיבל חוזה מובטח ב-UFC, ארגון ה-MMA היוקרתי בעולם.
הלוחם מהרצליה חיפש את הדרך, לא ויתר על החלום והלך אחריו עד שהשיג אותו אחרי אינספור קשיים ומכשולים. "לא הייתי חזק בצורה יוצאת דופן ולא היה אכפת לי לקבל מכות ממישהו הרבה יותר גדול ממני. לימודים לא היו כל כך בראש שלי. מאוד אהבתי אומנויות לחימה, אבל לא יכולתי להתמיד ולהשקיע זמן. רק בגיל 15 נכנסתי לאימונים ממש ברצינות", התייחס לוי לתחילת הדרך.
לוי החל להתאמן בקראטה בסגנון "ווייצ'י ריו" במכון בבעלותו של שי חי, שהתפרסם לימים ב"האח הגדול". "הקראטה הרגיע אותי", הוא מספר על השנים במכון במהלכן הכיר את דנה יודלביץ', כיום אשתו. "לשי חלק גדול מאוד במי שאני. הוא חינך אותי והיה בשבילי כמו אח גדול, אבל הקשר בינינו נותק מאז שעברתי לארצות הברית, בעיקר אחרי שהוא החל להשתתף בתוכניות ריאליטי".
"הקושי האמיתי מתחיל עכשיו"
ללאס וגאס הגיע לוי עם אשתו ב-2013 ועבד קשה כדי להגיע למטרה. בשבוע שעבר ניצח את שאהין סנטנה בחניקה בקרב במשקל עד 72 ק"ג במסגרת "תוכנית המועמדים של דיינה ווייט", נשיא ה-UFC, והבטיח את מקומו בליגה של הגדולים.
"זה חלק ענק מהחלום, אבל זה לא הכל. הרבה חולמים להגיע ל-UFC ולהגיד יום אחד שנלחמו שם, אבל המטרה שלי היא לנצח שם ולהיות אלוף עולם. בגלל זה העבודה הקשה רק מתחילה. מצד אחד אני שמח מאוד, ומצד שני עם הרגליים על הקרקע, כי הקושי האמיתי מתחיל עכשיו".
הגעת לקרב בהתראה של חמישה ימים. איך התכוננת בזמן כל כך קצר?
"הסוכן שלי סיפר לי על קרב נגד מישהו בקטגוריית משקל גבוהה יותר. העפתי אליו מבט קצר, ישר אמרתי 'כן' וקפצתי על זה בלי להסס. בדרך כלל אני מתחרה בקטגוריית משקל של עד 65 ק"ג וצריך 'לחתוך' משקל כדי להתמודד בה, הפעם הייתי צריך להוריד פחות כדי להיות מוכן. עקרונית זה לא הכי קל בעולם להתמודד מול מישהו שגבוה ממך בראש ויש לו אינסוף הכנעות. אני אמנם טוב גם בעמידה וגם על הקרקע, אבל עיקר ההצלחה שלי הייתה על הקרקע. בגלל זה יותר התאים לי להתמודד בקרב מול מישהו שחלש ממני על הקרקע, ואז הדרך לניצחון הייתה קלה יותר ובטוחה יותר, אבל ראיתי שהוא לא ברמה שלי ולקחתי את הקרב".
ידעת שהוא טוב בלחימה על הקרקע, ובכל זאת הכנעת אותו בנשק שלו.
"ידעתי שהוא מסוכן ויצירתי אפילו כשהוא על הגב, אבל לא חשבתי לרגע שאני לא יכול להכניע אותו. תכנית הפעולה הייתה לא להשתגע עם המכות בסיבוב הראשון, לשים עליו הרבה את המשקל, לתת לו לנסות דברים ולהתעייף, ולטחון אותו באמת רק בסיבוב השני והשלישי. רק אז חיפשתי את המכות הגדולות ואת החניקות".
הגעת לארה"ב מרקע של קראטה ובלי ניסיון ב-MMA. איך השלמת את הפערים?
"התחלתי להתאמן עם מאמן איגרוף ולשנות את העמידה שלי כדי שתהיה מתאימה יותר לקרב MMA. הייתי צריך להתרגל לתת ולחטוף מכות עם האגרופים בפנים, דבר שאין בקראטה. בנוסף הקפדתי להתאמן פעמיים ביום בג'יו ג'יטסו מלבד האימונים האחרים".
חביב נורמגומדוב הוא האלוף במשקל שלך. אתה מצטער שהוא פרש?
"כרגע נראה לי שהוא היה נותן לי מכות (צוחק), אבל אני ממשיך להתחזק ולהתאמן כל הזמן והמטרה היא לנצח בקרבות, לטפס לאט לאט בדירוג ולרכוש עוד ועוד ניסיון בתחרויות ברמה גבוהה".
רבים הרימו גבה כשנסעת לארה"ב וכינו את השאיפות שלך "הזויות". איך זה השפיע עליך?
"כל מיני 'מומחים' שלא עשו כלום בחיים שאלו אותי מה יש לי לחפש בחו"ל כשאפילו לא השגתי חגורה חומה בג'יו ג'יטסו בארץ ואפילו לא זכיתי באליפות ישראל ב-MMA. אני מבין את המחשבה הזו, היא טבעית ובאמת לא ניצחתי את כל החברים שהתאמנו איתי במכון, אבל זו מחשבה מסכנה. בגדול, זה לא באמת נכון. גם אם אתה לא הכי טוב במכון שלך אתה יכול לעזוב אותו, לטוס וללמוד דברים חדשים ולהשתפר. אחר כך אתה חוזר לארץ ורואה שאתה בפער מטורף מכל מי שהיית לידו. זה שאתה לא מספר 1 בסביבה שלך לא אומר שאסור לך לגדול ולצמוח".
סיכון מחושב
לוי אכן ראה לכל אורך הדרך את ההגעה ל-UFC כמטרה. הוא השתתף תחילה בקרבות לחובבנים ומאז 2018 הספיק לרשום מאזן 0:5 במסגרת ההתאחדות LFA. זו גם הייתה הסיבה שהוא לא השתתף בקרבות שהתקיימו בתל אביב במסגרת "בלאטור", הארגון הנחשב לשני באיכותות. "הדברים האלה לא בשבילי. סירבתי לחתום על חוזים בארגונים גדולים אחרים, כי ידעתי שזה יוביל את הקריירה שלי למקום אחר".
מצד שני ב-UFC אפשר להיעלם מהר, בניגוד לבלאטור.
"ברור שהייתי מת להילחם בארץ לעיני המשפחה והחברים שלי, זה החלום שלי. מצד שני, אני פחות טיפוס שמחפש שישמרו עליי. אני מבין שה-UFC זה big risk big reward (סיכון גדול ותגמול גדול), אבל אני באמת רוצה לבדוק את עצמי בתחרות הכי טובה והכי קשה. אני מבין את הלוחמים האלה, אבל מגיע היום בו אתה כבר ילד גדול ורוצה לצאת מהקן ולעוף".
המעבר ל-UFC צפוי לשדרג את לוי גם מבחינה כלכלית. בעבר הוא נהג להגיע לארץ אחת לכמה זמן על מנת לעבוד כמאמן קראטה ולממן את שהותו בארה"ב. "מהרגע בו נהייתי מקצוען דנה תמכה בנו והיה נכנס כסף פה ושם מחסויות וקרבות, אבל זה לא היה הרבה", סיפר.
לא היה רגע בו הרגשת שאתה מרים ידיים וחוזר לארץ?
"הדבר הכי קיצוני הוא הביטולים של הקרבות והתוכניות שלא יוצאות אל הפועל. זה מאוד מתסכל והיו כבר סיטואציות בהן מצאתי את עצמי ללא רוח במפרשים. לא ידעתי איך להמשיך מאותו המקום. אני יודע שהמון אנשים היו מוותרים וחוזרים הביתה אם היו באותו מצב, וגם אני הרבה פעמים רציתי להגיד 'די, אני חוזר לארץ', אבל לא יכולתי להפסיק לרדוף אחרי מה שאני עושה".
גיל 29 זה לא מאוחר כדי להתחיל ב-UFC?
"בענף הזה הניסיון הוא מרכיב מרכזי, שהרבה פעמים מתעלה על אתלטיות, מהירות תגובה ותכונות שאופייניות לצעירים. בגלל זה רוב אלופי העולם בקטגוריות השונות הם מעל גיל 30. מצד שני, ברור שיש שנים אבודות, כי התחלתי מאוחר. למדתי ג'יו ג'יטסו רק בגיל 22, רק בגיל 24 עשיתי קרב חובבני ראשון ובגיל 26 קרב מקצועני ראשון".
