האטומים
העסקנים, הרשלן והקנגורו שבחדר
לפני קצת יותר מחודש מדינת ישראל נפעמה: "חללי מינכן הוזכרו בטקס פתיחת האולימפיאדה בטוקיו". בפועל, שמות הקורבנות לא הוזכרו, גם לא מניינם והעובדה שנרצחו על ידי טרוריסטים. אפילו דקת הדומייה הייתה לזכר "כל יקירי המשפחה האולימפית שאינם עימנו". אבל בארץ התרגשו מהמחווה הצבועה.
בתחילת השבוע חגגה "מכבי תנועה עולמית" 100 שנים להקמתה, והכריזה על פתיחת אירועי המכביה ה-21 בטקס פומפוזי שעלה כ-160 אלף שקל. המנחה מירי נבו דיקלמה דברי שבח והלל לתנועה ולראשיה (כמה שילמו לה? המארגנים העדיפו לא לגלות). זו שערורייה בפני עצמה, כי מגישת "חדשות הספורט" לא אמורה להחניף למי שמשלם לה (נחשו באיזה ערוץ שודר הטקס המשמים במלואו). ב"ראיון" שערכה עם נשיא הכבוד יאיר המבורגר והיו"ר אמיר פלד היא חלילה לא שאלה, ואיש מהחוגגים לא דיבר, על הקנגורו הגדול שבחדר.
במשך כשעתיים עלו לבמה בכירי התנועה ועסקניה וחילקו מחמאות ומדליות לחבריהם ולעצמם. צמד זמרים הופיע, למקורבים הוגשה תקרובת, הוקרנו סרטים היסטוריים, ונכבדים מחו"ל בירכו בזום. רק דבר אחד שכחו כל המי והמי של מכבי העולמי: את קורבנות אסון הגשר, שחייהם קופחו בחסות החאפרים שגייסו טייחי התנועה.
את כל בכירי מכבי, שחלקם הלך לעולמו בשיבה טובה, הם הזכירו, ואף מילה על מה שקרה ב-14 ביולי 1997, בטקס פתיחת המכביה ה-15. הגשר המאולתר שהתקינו המארגנים מעל הירקון קרס תחת רגלי המשלחת האוסטרלית. ארבעה מנציגיה - גרג סמול, יטי בנט, וורן זיינס ואליזבת סוויקי - קיפחו את חייהם, 69 נפצעו, חלקם קשה. אך הפעם לא היו אלה גויים אנטישמיים שהתעלמו מזכר הנספים, אלא אחינו היהודים מתנועת מכבי, מארגנת האירוע הקטלני.
"אחת למכביה אנחנו מציינים בטקס מרגש עם מכבי אוסטרליה את אסון הגשר, ונעשה זאת גם במכביה ביולי 2022", מסר בתגובה מנכ"ל המכביה רואי הסינג. בינתיים, למה לקלקל את חגיגות ה-100 עם ביזיון המאה?
בין חמשת המורשעים במחדל היה יו"ר הוועדה המארגנת ומזמין הגשר יורם אייל. בית המשפט גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, וציין: "גשר המכביה נבנה באווירה של רשלנות, זלזול וקלות דעת מצד כל המעורבים". בערעור שנדחה קבעו השופטים כי "למורשעים רף מוסרי נמוך, ועליהם לבקש סליחה ומחילה ממשפחות הנפגעים על חטא היהירות, רשלנות וזחיחות דעת".
אלה כנראה תכונות שעסקני מכבי מעריכים. ב-2004 נבחר הרשלן הזחוח לנציג התנועה בוועד האולימפי. "בושה למדינה", הגיב אז קולין אלתרמן, אביה של סשה שנפצעה קשה באסון. "זה כמו לתת לשודד לשמור על הבנק". אבל אצל החבר'ה מהתנועה הכל עובר ושב. ב-2013 הם כבר בחרו באייל ליו"ר מכבי ישראל, ובטקס המחפיר השבוע הוא כיכב על הבמה. זכר החללים? מבחינת האטומים והזחוחים זה כבר מים מתחת לגשר.
את הנאום הארוך מכולם נשא נשיא המדינה יצחק הרצוג, שציין כי "המנצחים האמיתיים של המכביות היו מי שמצאו חיים חדשים בישראל, והקימו כאן בית ומשפחה". את הנפגעים האמיתיים, אלה שאיבדו את חייהם בישראל ומשפחותיהם נהרסו, כבודו לא הזכיר. אחריו עלה לברך שר התרבות והספורט חילי טרופר, שאמר: "זה אירוע שבהרבה מובנים הוא גשר. בכלל, ספורט הרבה פעמים הוא גשר - בין תרבויות, בין אנשים, בין מדינות, ובהקשר של המכביה זה הגשר המיוחד בין האנשים והחיבור לארץ". רק הגשר שאינו מטאפורי, זה שמחבר בין החאפריות הישראלית לקורבנות חינם, לא עלה בראשו. 24 שנים, לך תזכור.
המסוחרר
כשגוטמן משדר את זהבי
"יופי של התחלת משחק של איינדהובן, עם הרבה מאוד ביטחון", הכריז אלי גוטמן דקה ו-50 שניות(!) מתחילת המשחק הראשון על מקום בצ'מפיונס, בין בנפיקה ליסבון לפ.ס.וו. איזו פתיחה מסחררת למופע פרשנות מגוחך, שנמשך בגומלין והסתיים בהדחה, למרות שבדקה ה-77 הודיע הפרשן לשדר: "אני אומר לך שאיינדהובן בשלב הבתים של ליגת האלופות".
הנה תקציר המשחק בליסבון: "אנחנו מקבלים את איינדהובן בכדורגל מעורר השראה... קבוצה כל כך התקפית ורבגונית... כל כך מאוזנת... כדורגל מתואם בצורה מעוררת השראה של פ.ס.וו". נגמר 1:2 לפורטוגלים, עוברים לגומלין בהולנד.
"ערן זהבי לא נסגר בין הבלמים, עוזר בהנעת הכדור, יורד למרכז המגרש, יש הרבה חילופי מקומות במשחק של איינדהובן", הוא איבחן בדקה השישית... "תראה את משחק הלחץ... כמה שחקנים קרובים, אגרסיביים. נכון לדקה ה-10 פ.ס.וו קבוצה טובה יותר".
בדקה ה-32 נותרה האורחת בעשרה שחקנים, וגוטמן המשיך, באגרסיביות: "קשה לבנפיקה תחת משחק הלחץ של איינדהובן... איזו הנעת כדור של ההולנדים... איזו אגרסיביות, תראה כמה מקבץ של שחקנים בשטח של אולי 15 מטר מרובע... איזה מכבש של פ.ס.וו, קשה לראות את בנפיקה עומדת בלחץ הזה... מריו גצה צריך להיות יותר קרוב לזהבי, גצה בורח יותר מדי לצדדים". ברור, אם כובש שער הניצחון בגמר המונדיאל רוצה להצליח, שייצמד לגיבור ישראל.
"הקבוצה הזו כל כך התקפית, פשוט תענוג", המשיך גוטמן. "קבוצה של שלב בתים בליגת האלופות, לא יעזור כלום... כל כך איכותית במשחק ההתקפה... איזה יופי של כדור נתן זהבי למדואקה" (פס סתמי במרכז המגרש)... איזה יופי זהבי בא לקבל כדורים"... ואז, בדקה ה-57, הגיעה הפרשנות לשיאה: "שמע, השחקנים האלה צריכים לנצח בהפרש של שני שערים. יעשו חכם אם קודם כל יחפשו את ה-0:1". גאוני!
כשדקות הסיום קרבו, הסתמנה מגמת ביקורת, פרט כמובן לשגרירנו (שתפס יום חלש והדהים בהחמצה מול שער חשוף): "מדואקה לא השפיע על המשחק... ורטסן וברומה לא ברמה... גצה צריך לבוא עם הפנים למשחק ולא עם הגב למשחק... ברומה לא מביא מאומה"... נגמר 0:0. בנפיקה בצ'מפיונס, איינדהובן תעורר השראה בליגה האירופית, ו"גוטי"? יישאר פאתטי.
היחצן
קושמרו ודנילוביץ' שכחו מטרנר
בערב שבת, במסגרת הסדרה "דני קושמרו מאדיר את אושיות העיר", יצא הגיבור לכתבת תדמית עם ידידו, ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ'. זה היה, לגמרי במקרה, עם צאת ספרו האוטוביוגרפי, והשניים אפילו שיחזרו את הצילום שמופיע על הכריכה.
אחרי שהפליגו באגם המלאכותי לצד סירות בצורת ברבורים (רק צ'ייקובסקי היה חסר) הם סיירו בעיר ובלשכה, וכשנעמדו ליד חולצה ממוסגרת של הפועל באר-שבע, דנילוביץ' סיפר על עברו בקבוצת הנוער והניפוי מהבוגרים. רק עניין אחד לא הוזכר: אצטדיון טרנר, מחדל הגג וההבטחות חסרות הבסיס. מה לשאלה הזו, שמטרידה רבבות אוהדים, ולקושמרו? הוא הרי יושב ביציע המקורבים.
עזבו אתכם מטרנר, הרבה יותר כיף לתפוס ראש בפאב מקומי, ולשתות בצוותא את בירת הנגב. כשהמצלמה התמקדה בטיפ שהותיר דנילוביץ', המראיין התמוגג: "זה בירה קטנה, זה לא שלקחת סוויטה במלון דן"... אז הנה טיפ חשוב גם לראש העירייה: ראיון אמיתי ורציני לא נותנים לסחבק דביק. למרות ששניכם נראיתם מבסוטים, עד הגג.
האדמו"ר
עוד ציוץ אינפנטילי של אוואט
שוער העבר דודו אוואט הסיר את הכפפות כבר מזמן ומתמקד כיום בציוצים פוליטיים, בקצב שלא היה מבייש את התוכי של יעקב ברדוגו.
עמדה מדינית נוקבת זה חשוב, אבל כשהיא לוקה בבורות זה מביך לא פחות מלחטוף דרדל'ה בין הרגליים. "ילדים, יש גם אנשים טובים שמניחים תפילין, אל תפסיקו בגלל בנט", הוא דרש בשבוע שעבר, ציוץ קדוש אך בעייתי. לא רק משום שלפי התורה הנחת תפילין אינה מיועדת רק למעריצי נתניהו ונרו יאיר.
חז"ל אפילו קבעו כי אדם ימני יניחם על יד שמאל, ואדם שמאלי על יד ימין. ומכיוון שההלכה מחייבת לשמור על ניקיון הגוף בעת ההנחה, לפי הנוהג, התפילין אינם מיועדים לילדים. מבוגרים ילדותיים זה כבר עניין אחר.
מילה זו מילה
"בכדורגל אין דבר חשוב יותר מהכדור"
שלמה שרף. ובכדורגל הישראלי, אין דבר מיותר יותר מהפרשן
