משה חוגג החליט לקחת את העניינים לידיים. רק לפני שנה התלהב מהתוספת של יוסי בניון לרשימת מקבלי ההחלטות, אבל עונה אחת שינתה את הכל. חוגג החליט שהוא עצמו הרבה יותר מעורב. "באף מועדון אין מנהל מקצועי וכולם מסתדרים", אמר. צודק חוגג לגבי החלק הראשון, העונה הנוכחית אכן נפתחה ללא אף מנהל מקצועי אמיתי בקבוצות ליגת העל, אבל מה עם החלק השני של המשפט? נכון, קבוצות לא מתפרקות, אבל ניהול הכדורגל לא ממש מסודר והוא דווקא נותר הרחק מאחור.
עזיבת בניון את בית"ר ירושלים היא סמל לדחיקה שמבצעים בעלי הבית בכדורגל הישראלי לתפקיד אותו, כך נראה בהמשך, הם ואחרים לא תמיד מבינים מראש. ההצלחה היחסית של ג'ורדי קרויף, שעבד שש שנים במכבי ת"א, הייתה אמורה להאיץ את תהליך התקרבות הכדורגל הישראלי למקומות מסודרים, אבל לאחר כל מיני ניסיונות, כמה מהם חלקיים בלבד, נדמה שלפחות הקבוצות הגדולות, אלה שציפו מהן לעשות צעד קדימה, ויתרו.
יש בכדורגל הישראלי כמה שחקני עבר שנמצאים בעמדה מקצועית שאינה אימון, כמו עומר גולן במכבי פ"ת או משה סיני בהפועל ת"א, אבל אם רוצים למצוא כאלה שמונו בשנים האחרונות להיות מנהלים מקצועיים אמיתיים, על כל מה שאומר התפקיד, אפשר לספור אותם על יד אחת. קרויף כמובן, לאחרונה בניון, גם שני המנהלים שהביאה מכבי חיפה מבחוץ, טור־כריסטיאן קרלסן ומו אלאך, ויש שיוסיפו את אלי גוטמן. זהו, אין יותר מדי דוגמאות.
הזיג-זג של גוטמן
סיפורו של גוטמן מסכם לבדו בצורה יפה את כל התקופה המדוברת, מאז נכנס קרויף לכדורגל הישראלי ועד עזיבת בניון. כשגוטמן מונה לתפקיד בהפועל ת"א, בזמן שגיא לוי היה המאמן, הוא עצמו הגדיר אותו "מנג'ר, כמו באנגליה", הקבלה שגויה כיוון שבאנגליה המנג'ר הוא המאמן בפועל. עם מינוי גיא לוזון למאמן בספטמבר 2016 הגדיר גוטמן את תפקידו מחדש: "כמנהל המקצועי של הפועל ת"א יתאפשר לי במקביל לעבודה היומית להתוות את המדיניות המקצועית לכל חלקי המועדון, ממחלקת הנוער ועד לקבוצה הבוגרת". באפריל 2017, שבעה חודשים מאוחר יותר וכשכבר לא היה חלק מהמערכת, נשאל גוטמן בראיון האם הפועל זקוקה למנהל מקצועי. התשובה הקצרה שלו הייתה: "לא צריכה".
יש שיגידו שהמודל נכשל, או שהוא לא מתאים לכדורגל הישראלי, אבל להם אפשר לענות שהמודל כמעט לא נוסה באמת. בישראל מאמינים שמנהל מקצועי הוא אחראי רכש, כזה שכל תפקידו להביא שחקנים זרים, למנות מאמן ולתמוך בו. מדובר בהקטנה מהותית של התפקיד. "מנהל מקצועי", כפי שמסביר הטייטל, אמור לנהל את כל מה שקשור לענייני הכדורגל המקצועיים בתוך המועדון, כלומר אחראי על לא מעט היבטים שונים, ולא פחות חשוב על חיבורם יחד. נהוג לחלק את תחומי האחריות בתפקיד לארבעה חלקים:
הקבוצה הבוגרת. האחריות הברורה ביותר. קודם כל בניית הסגל, הבנה אילו שחקנים מתאימים לשחק זה עם זה (נושא כאוב בכדורגל הישראלי), את מי כדאי לרכוש וכו'. אבל ההתעסקות של המנהל המקצועי בקבוצה הבכירה לא מסתיימת פה. מיכאל צורק, המנהל המקצועי של דורטמונד, סיפר איך הוא מגיע בכל יום לארוחת הצהריים כדי לשוחח עם שחקנים באופן אישי ולראות שכולם מרוצים.
חשוב להבין שהמאמן הוא הבוס של הקבוצה הבוגרת, אבל גם שמדובר במחלקה אחת מבין כמה. כשמאוריסיו פוצ'טינו חתם בטוטנהאם הוא אמר: "אני מנהל מחלקה, זו של השחקנים וצוות המאמנים העובד עם שחקני הפרמייר־ליג, אבל יש עוד אדם עם ראייה רחבה יותר הדואג שכל המחלקות יעבדו יחד".
האקדמיה. גם למחלקה הזו יש בוס, ושחקנים יכולים להתפתח גם ללא מישהו שמסתכל מלמעלה. אבל, וזה אבל משמעותי, אותה התפתחות יכולה ללכת לאיבוד ללא מנהל מקצועי. מאמן הקבוצה הבוגרת חושש תמיד מפיטורים ולכן המטרה שלו היא ההווה, לנצח כאן ועכשיו מבלי צורך לחשוב יותר מדי קדימה. הרבה פעמים הוא יעדיף לא לשלב שחקנים צעירים אלא לעבוד עם שחקנים מוכנים יותר, שיעזרו במשחק הנוכחי. לעומת זאת, ראש האקדמיה רוצה ששחקנים שלו ישתלבו בבוגרים, זה סימן להצלחתו. יש פה רצונות סותרים. המנהל המקצועי אמור להסתכל קדימה ולהחליט יחד עם הגורמים הנוספים מה הדבר הנכון ביותר.
הכוונה היא לדבר הנכון עבור המועדון. המאמן רוצה את מה שטוב עבורו, כך גם אנשי האקדמיה. היכן שאין מנהל מקצועי רואים הנחיות מגורמים אחרים, למשל הבעלים שמכריח את המאמן לשתף שחקנים. בנוסף, החיבור בין המחלקות הצעירות לקבוצה הבכירה חשוב גם אם רוצים ששחקנים יגדלו ויתאמנו לפי עקרונות משחק דומים.
המערך הרפואי־מדעי. המנהל המקצועי הוא איש כדורגל, לא רופא, אבל כיום המחלקות האלה הן הרבה יותר מרופא ופיזיותרפיסט אלא מתעסקות בשילוב המדע וטכנולוגיה במשחק. הדבר נשמע כשייך רק לקבוצות הענק, אבל המציאות אחרת. לכל קבוצה בישראל יש, למשל, צ'יפים בחזיית המשחק או בנעל. יש מצלמות במתחם האימונים שיכולות לדווח על עומס אצל שחקן מסוים, יש כלים אחרים לשיפור ברמה המקצועית, גם בבוגרים וגם בנוער.
המנהל המקצועי יכול להחליט מה חשוב, מה כדאי לרכוש, מי אחראי על תפעול הדברים ולבקר את עבודת המערך. גם בניון הזכיר את האחריות הזו קצת אחרי שמונה לתפקידו. "נרחיב את צוות האנליזה וניגע בכל מקום שחושבים לשפר, כולל הצוות הרפואי", אמר. "ננסה להוביל לכך שלשחקנים יהיו כל התנאים להתמקד רק במגרש".
ניתוח ביצועים. קבוצות בכל העולם מבצעות היום סקאוטינג בצורה הרבה יותר רחבה מאשר בעבר. הכוונה גם למעקב אחרי שחקנים, אבל לא רק. הקבוצות, כולל בישראל, מחזיקות אנליסטים שתפקידם לנתח את הקבוצה שלהם עצמה, את השחקנים כבודדים וכמובן את היריבות. בראש המחלקה הזאת עומד הסקאוט הראשי, אבל מי שמתווה את הדרך, ומחבר הכל לצורכי המחלקות האחרות, בעיקר של המאמן, הוא המנהל המקצועי.
לחשוב על העתיד
אם רוצים לקבל המחשה לכך שמנהל מקצועי אמיתי לא מתעסק רק ברכש, אפשר למצוא אותה אצל אלאך, אחד שיש לו ניסיון בתפקיד בהולנד.
כשאלאך הגיע למכבי חיפה הוא החליט להשקיע את רוב זמנו במחלקת הסקאוטינג ובאקדמיה, במטרה ליצור בסיס לעתיד. חלק מכך, אגב, נותר עד היום, לפחות דברים הקשורים לנוהלי עבודה וחלוקת זמן. אבל שימו לב מה קרה בקבוצה הקיץ. כשברק בכר הצטרף הוא הביא איתו צוות שלם, ולגל אלברמן, שהיה עוזר המאמן, לא נותר תפקיד. במועדון החליטו להזיז אותו לתפקיד הסקאוט הראשי ואת קודמו, אלון חרזי, שלחו לאקדמיה. שינוי בעמדת המאמן לא אמור להביא למהפכה בקרב אנשי המקצוע האחרים. המעטפת צריכה להישאר חזקה והמאמן נכנס לתוכה. את המעטפת שבנה קרויף במכבי ת"א מרגישים גם היום (אם כי היא נסדקת כל עוד לא מגיע איש מקצוע חדש).
כדי לבנות את המעטפת הזאת צריך זמן. התפישה לפיה מנהלים מקצועיים זרים בישראל לא הצליחו הביאה למחשבה שאין בהם צורך, אבל חשוב לומר שאנשים כמו אלאך או קרלסן ציינו אחרי עזיבתם את הקושי להיטמע בתרבות הישראלית ובהבנת דרכי העבודה. עונה אחת לא מספיקה לקלוט זאת.
אז למה אף מנהל מקצועי, למעט קרויף, לא שרד באף קבוצה גדולה בישראל? בעיקר משום שמנסים ליצור בתפקיד יצור כלאיים במקום הדבר האמיתי. מסתכלים על המנהל המקצועי כ"עוד זוג עיניים", מישהו שאמור לתמוך במאמן ותו לא, מבלי להבין את גודל התפקיד. מקרים כאלה דווקא פוגעים לרוב בקבוצה במקום לעזור לה. לתופעה הזו יש אפילו שם בקהילה המקצועית, לאו דווקא בכדורגל אלא בספורט בכלל – "המיתוס של המנהל המקצועי", מכנים זאת.
"כולם מסתדרים גם בלי", אמר חוגג, ואכן המועדונים בישראל מסתדרים, כשהם משחקים אחד מול השני. חוסר ההבנה לגבי תפקיד המנהל המקצועי (וכתוצאה מכך גם אי־הצלחה של קודמים בתפקיד) ובעיקר התעלמות ממנו, מרחיקים את הכדורגל הישראלי ממדינות אחרות. גם בניהול הכדורגל, לא רק במשחק עצמו, אין צמצום פערים.
