לא צריך לחפש באנטרקטיקה כדי לדעת שאין רוכבי סוסים שמדברים עברית. כלומר, באולימפיאדה. כלומר, לא שוטפת. קבלו את נבחרת הרכיבה של ישראל לפריז 2024: אשלי בונד גדלה בלוס־אנג׳לס, איזבלה רוסקוף מגיעה מארה"ב, רובין מוהר בא מפרובאנס שבצרפת ודניאל בלומן שנשוי לישראלית מתגורר בניו־יורק וייצג את קולומביה, לא פחות, באולימפיאדות לונדון 2012 וריו 2016. אנחנו העולם, גרסת 2024.
לארבעת הרוכבים יש ארבעה פרטנרים צמודים. אשלי בונד עם דונטלו 141, איזבלה רוסקוף עם סי.פיר 2, רובין מוהר עם גלקסי HM (אין קשר משפחתי לרשת האופנה השוודית) ודניאל בלומן ישים מבטחו בלדריאנו Z. כולם יתחרו בקטגוריית קפיצות ראווה וינסו לעשות היסטוריה ולזכות את ישראל בהישג משמעותי בענף, אחרי ציון דרך בטוקיו, האולימפיאדה שבה חברו כוחותינו הבינלאומיים לראשונה לכוחות סוס. הענף קפץ לדרך במשחקים כבר באולימפיאדת פריז בשנת 1900, אז סוסים היו גם כלי תחבורה פופולרי יותר ופחות לשימושי אבירים. לאחר מכן נאלצו הסוסים לנטוש את אורוות האולימפיאדה עד 1912, ומאז ועד היום הענף שורד בעושר כפריט אספנים אייקוני שהאולימפיאדה לא יכולה בלעדיו. על האושר יש סימן שאלה גדול.
באולימפיאדות האחרונות צצים יותר ויותר קולות נגד קיום תחרויות הסוסים, בטענה להתעללות בבעלי החיים, אם בפגיעות פיזיות שהסוסים סופגים באימונים ובתחרויות - אף סוס או בעל חיים אחר לא נולד לקרקס - ובמקרה הרע יותר בפגיעות שהם סופגים מהרוכבים עצמם או מאנשי הצוות, שלא תמיד מרוצים מהביצועים של הסוסים. זה גם כמובן ספורט מאוד מסוכן לרוכבים עצמם.
אחרי תחרויות הסוסים עוקבים באדיקות גם ארגוני זכויות בעלי חיים ברחבי העולם, והנושא זוכה למודעות בזכות הרשתות החברתיות, שמציפות מקרים של חבטות בסוסים יחד עם שיימינג למכים. במהלך השנים האחרונות פורסמו גם תחקירים המלמדים על אופן גידולם של סוסים המיועדים למרוצים, המערבב לפעמים סמים ותוספים שגורמים גם למוות.
למקרה מטוקיו 2021 לא היה צריך שום מצלמה מקרית. המאמנת הגרמנייה קים רייזנר הלמה בסוס אחרי שהרוכבת אניקה שלו לא ממש השתלטה עליו בתחרות קרב 5 מודרני. הזעזוע הכה גלים ואיש לא נפל מהאוכף מההחלטה לבטל רכיבה על סוסים בתחרות הפעם. הלאה. רק בשבוע שעבר רעד הענף מתדהמה אחרי שהתברר שהרוכבת שארלוט דוז'רדן, אגדה בריטית, הכתה שוב ושוב את הסוס שלה במהלך אימונים. המקרה אירע לפני ארבע שנים, נחקר ולא נחשף לציבור, אבל דוז׳רדן הודיעה על פרישה מפריז לפני שספגה השעיה של חצי שנה לפחות ונראה שסיימה את הקריירה. "מתביישת בעצמי", הודתה.
"הסוס הוא טיפוס חרדתי"
זה לא נפסק שם. לפני ארבעה ימים ספג הרוכב הברזילאי קרלוס פארו אזהרה מפדרציית תחרויות הסוסים, לאחר שתלונה שהגיעה לאחר בדיקה של ארגון בעלי חיים PETA העלתה חשש שהוא גורם אי־נוחות לסוסתו סאפירה. תמונה אחת שבה נקלט פארו הראתה כי הוא כופף יתר על המידה את צווארו של הסוסה בתנועה העלולה להקשות על נשימתו. "הכאב שסובלת הסוסה במקרה כזה הוא בלתי נתפס", טענו בארגון.
פארו עצמו, שכבר מתחרה בדרסאז' בפריז, הסביר כי ״הסוס הוא טיפוס חרדתי ובאופן טבעי יכול לזוז בצורה זו כאשר המושכות מתרופפות. אנשי התחרות היו שם. הם היו יכולים לראות אם עשיתי משהו. אני חושב שזה לא בסדר שהגוף המנהל מקבל את זה ונותן להם עצים למדורה. אנחנו אוהבים את הסוסים. כשהיינו ילדים רכבנו כל יום כי רצינו להיות לידם, לא כדי להתייחס אליהם רע". לשרשרת הידיעות העגומות הצטרפה ההודעה על כך שאמיליאנו פורטלה האיטלקי וסוסו פיוצ'ר הודחו במהלך הדרסאז' לאחר שנמצא דם בפיו של הסוס.
הלוקיישן רק מעצים את הדיסוננס. בהתאם לקונספט של האולימפיאדה, נבחר ארמון ורסאי לארח את תחרויות הסוסים, מה שמשווה לכל העניין שוב ניחוח של המאה ה־19. הארמון העצום של ורסאי והמדשאות הרחבות והמטופחות מעניקות לתחרויות מראה עוצר נשימה, מובן שגם הסוסים היפהפיים בעצמם משלימים את התמונה באופן הרמוני יחד עם בגדי הרכיבה המהודרים. אבל העולם אט־אט מסרב להתרגל לניצול המתמשך של בעלי החיים האצילים. ייתכן שפריז 2024 תהיה תחנה מאוד משמעותית בדרך לשינוי.
גילי שריר מדברת אחרי ההפסד בקרב הראשון בפריז
(צילום: עוז מועלם)
