המקרטעים
מחלקת החקירות של מזרחי
ביום חמישי שעבר אירחה מכבי ת"א את בני־הרצליה למשחק הראשון בחצי גמר הפלייאוף. למחרת הופץ ברשתות החברתיות סרטון מבחיל גם למי שמורגלים בשקיות הקאה. הלוקיישן: מסדרונות היכל מנורה. התסריט: בריון חובש כיפה, חולצה צהובה וצעיף של מכבי ת"א, מסתער לעבר חבורת נערים שנראים בני מחצית מגילו, מניף אצבע מאיימת וצווח בטירוף: "אני אשבור לכם את הראש. סתום ת'פה... זה הבית שלנו... אני אז...אותך, אתה לא תצעק כאן בערבית, בן ז...". מחייה השפה העברית.
המותקפים היו בני 16־15 ממג'דל שמס שהוזמנו על ידי מפעל הפיס, נותן החסות למינהלת הליגה. בדרכם לאוטובוס בסיום המשחק, בו עודדו את המארחת, עשו הדרוזים טעות טרגית ושוחחו בשפת אימם. על זה חטף אבו־עלי ג'ננה, התנפל על הג'מעה, פתח ג'ורה ועשה על החברים שלו דאווין. יענו, שופוני יא־נאס.
כעבור יומיים התברר שהוא גם אשכרה אהבל. בפוסט שפירסם בעמוד הפייסבוק של האוהדים, הזדהה האוהד כמי שצולם בסרטון, טען כי "גם הם זרקו מילים, דחפו ועשו עוד דברים" (הנערים בסרטון דווקא לא נגררו לפרובוקציה), הוסיף ש"בכל ריב יש שתי צדידים" וסיים במילים (מעוטרות בלב צהוב ובלב כחול): "מתנצל בפני מי שפגעתי בוא". כל הטעויות במקור - וזה עוד מהבנאדם שנלחם על דיבור בשפה העברית.
במינהלת הליגה הגיבו לאט, אבל כמו שצריך. יומיים אחרי הפצת הסרטון שלח המנכ"ל שלומי פרי לראש מועצת מג'דל שמס מכתב התנצלות בפני הילדים וההורים ואף ציין כי "לשמחתנו הנערים שמרו על איפוק ולא הגיבו". מנהל מחלקת הספורט במועצה, פאיז ספדי, פירסם מצידו פוסט בפייסבוק: "אנשים כמו האדם החולה שבסרטון יש בכל רחבי העולם, נמשיך לחנך את הנוער שלנו לסובלנות ולשלום". לשמעון מזרחי יש עוד הרבה מה ללמוד.
עד אתמול, ממכבי ת"א לא פורסמה שום התנצלות רשמית בפני הנערים. בשישי שעבר, אחרי הקרנת הבכורה של "הגזען ממנורה", הם רק ניסחו תגובה אופיינית שלפיה המועדון "מגנה כל סוג של גזענות, קריאות אלימות וכמובן אלימות בכלל", והודיעו: "אנחנו בודקים את פרטי המקרה וכמו כן מה קדם להתפרצות של האוהד המצולם". מעניין, כי גם אחרי נאום "שני גוונים של שחור" מפי המאמן פיני גרשון, המועדון גינה והיו"ר הקפיד להוסיף: "אני מציע לצה"ל לבדוק איך הקלטת דלפה".
אז אחרי שהצדענו למז"פ (מזרחי ופדרמן) על הצורך בחקירה, נשאלת השאלה: מה זה בכלל משנה מה קדם להתפרצות? את מה שקדם לטיוחים מצד מכבי ת"א - מהשפעת של אולסי והפיצה של צ'ורצ'יץ' עד לבנק של פנאן והשאיפות הנסתרות של סוני ווימס - כולם כבר מכירים. על איכות החקירה - בפרק הבא.
החפיפניק
ג'מצ'י והאמא של ההתנצלויות
שלשום בערב, ארבע יממות אחרי התפרצות השטנה והגועל ואחרי שהחשוך יצא בעצמו לאור, נזכרה הנהלת מכבי ת"א לבשר לתקשורת שאותר הבריון מהסרטון וכי מנכ"ל הקבוצה עדלי מרכוס זימן אותו לבירור והודיע לו שכרטיסו למשחק השלישי בסדרה בוטל. במקביל שיגר מנכ"ל המינהלת מסרון למחלקת הספורט במג'דל שמס, בו הודיע כי מכבי ת"א מזמינה את הנערים למשחק השלישי בסדרה, "אם אתם רוצים/יכולים". בהתחשב ב־500 הקילומטרים, ההצעה נדחתה בנימוס. בקשה של המועצה לקבל מהמועדון את שם התוקף, כדי להגיש נגדו תלונה במשטרה, לא זכתה למענה.
במדינה עם תרבות ספורט, גזען כזה היה מורחק מיד לשנה לפחות ונציג הקבוצה היה מגיע לביתם של הנערים עם התנצלות, פוסטר וצלם שיתעד את המפגש מפאת חשיבותו החינוכית והציבורית. מה עשתה מכבי ת"א? הנה תגובתם: "המועדון יצא מיד וללא דיחוי בהודעת גינוי כשהופץ הסרטון. הנושא לקח 4 ימים מכיוון שרצינו לצאת בהודעה מסודרת וכוללת לאחר השימוע, ולאחר שנקבל החלטה מה הסנקציות שנפעיל נגד אותו אדם. האחראי על הקשר עם הקהילה, דורון ג'מצ'י, יצר קשר עם אימו של הנער מיד לאחר שהסרטון הופץ באותו יום שישי. הוא התנצל בפניה עמוקות בשמו ובשם המועדון והשניים שוחחו ארוכות. התנצלות פומבית בפני הנערים תצא לאחר השימוע, ולאחר ההחלטה על הסנקציות שיוטלו כנגד אותו אדם".
נמתין בסבלנות, העיקר שג'מצ'י "שוחח עם אימו של הנער", רק חבל שהבן של אותה אם - היבא אסעד אבו־סעדה - בכלל לא נכח בהיכל. "לא, הבן שלי לא היה במשחק", אמרה אתמול אבו־סעדה. "אחרי שכעסתי וכתבתי פוסט, ג'מצ'י דיבר איתי והתנצל, זה יפה מאוד, אבל העונש שנתנו לו לא מספיק. מה יחשוב נער שהיה שם בעוד שלוש שנים, כשיהיה בן 18? שכל היהודים גזענים. עכשיו איך תוציא את זה מהראש שלו?"
כלומר, לא דובים ולא נער. מישהי אחרת מהיישוב העלתה פוסט זועם בפייסבוק, אז האחראי לקשרי קהילה התנצל בפניה עמוקות, שוחח עימה ארוכות, ולא טרח כלל לברר מה הקשר שלה למקרה. העיקר שסגרנו עניין עם אמא דרוזית כלשהי.
הבוס
זהבי לא סופר את בניון
דגלי ישראל ופלסטין נתלו אתמול זה לצד על גורד שחקים בר"ג, ומי שחשב שחלוץ מריח פופוליזם כמו ערן זהבי יחמיץ את ההזדמנות בגלל הפציעה בברך, חי באשליות.
"נגיד שאני מנסה לחשוב ואומר שאהבתי את התמונה כי זה ניסיון לדו־קיום וכל מני כאלה", שיתף זהבי מהרהורי ליבו. "מהר מאוד מתעורר על עצמי וחושב לרגע מה היה קורה לאותו בניין שהיה ממותג בדגל ישראל בצד השני? זה יכול לקרות? זה קרה פעם? לא! פה שורש הבעיה". דברים נכוחים, אלא שיש משהו שכן קרה פעם, בשנת 2010. גם זה היה בצד שלנו, אפילו במעונו הרשמי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, שם התקבל בחמימות ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. מאחוריהם נשקו זה לזה דגלי שתי המדינות.
אז נכון, מוזר שדווקא סקורר כזהבי לא מבחין בין כובש לנכבש ובחר לבחוש בסכסוך ערב משחק חשוב של הנבחרת בליגת האומות. אויב האומה מונס דאבור, לעומתו, כינס אתמול את חבריו לנבחרת ואמר להם: "לא מעניין אותי מה שקורה בתקשורת וכמה הם מנסים לדבר ולסכסך, בואו נשאיר את כל מה שהיה בעבר מאחור, וניכנס לקמפיין ברגל ימין". כולל השמאלנים.
ומה חושב על העניין המנהל המקצועי של הנבחרת, יוסי בניון? הוא הכריז לפני פחות משבועיים על עידן חדש: "פה לא יתעסקו בפוליטיקה ויהיה חדר הלבשה בריא. שהפוליטיקאים לא יתערבו לנו בכדורגל, ולהפך, אלא אם כן יש שחקן שרוצה להיות פוליטיקאי, ואז מקומו לא פה. הייתי באנגליה, ושם אף אחד לא צייץ, וגם בספרד אף אחד לא נתקל בפוליטיקה"... זהבי, אולי בגלל שהוא בא מהולנד, מצייץ חופשי ולא סופר את הקודקוד. עכשיו נראה מי הבוס.
הסטייק
הגישה הגמישה של לוין
חצי גמר היורו עד גיל 17, דקה 71, סרביה מוליכה 1:2 על הולנד, והפרשן ניר לוין יודע בדיוק למה. "תקשיב", הוא אומר לשדר, "הסרבים זה הרבה אופי, זה רגש, זה מוטיבציה, זה פטריוטיות, והם מביאים את הכוחות מאיפה שצריך. הרבה פעמים יכולת אירובית של שחקנים זה אופי ונחישות, ולדעת לסבול ולתת את האקסטרות והרזרבות אחרי שאתה גמור, ואת זה לסרבים יש בשפע".
ומה עם היריבה בכתום? "ההולנדים לא מרוכזים, לא מפוקסים, מפספסים שוב ושוב, ככל שעובר הזמן הם ייכנסו ללחץ", פוסק לוין. לא חולפת דקה, הולנד משווה, והפרשן שוב יודע למה: "זה שילוב של הכדורגל האישי עם הקבוצתי. 2:2 מוצדק!... זה ב־DNA של האימון והפיתוח של שחקנים צעירים בכל האקדמיות בהולנד ובנבחרות, היכולות האישיות. שחקני כנף, לרווח את המשחק, צירוף של יכולות אישיות ועבודת צוות, והנה התוצאות".
ברור. כשסרביה הובילה 19 דקות לסיום, זה היה משחק בין מלאי מוטיבציה, רגש ונחישות לבין הלא מרוכזים, הבלתי מפוקסים והלחוצים. כשהולנד השוותה, ה־DNA מהאקדמיות עשה בית־ספר לפטריוטים.
דקה 88. פרופ' לוין, שבתפקידו הקודם כמאמן הנבחרת הצעירה הפסיד 3:1 לאיי פארו, מסכם את הרצאתו: "ההבדלי גישה בין הנבחרות בעבודה עם שחקנים צעירים, זה גם בכמות המלל על הקווים. שים לב כמה המאמן הסרבי מדבר. הוא לא שותק לשנייה אחת. המאמן ההולנדי לא מדבר"... באמת תופעה מעניינת, כמעט כמו ההבדל העצום בכמות המלל, בין הגישה האירופית לישראלית. רק אצלנו, מאמן שנפל הופך לפרשן, ולא שותק לשנייה אחת.
מילה זו מילה
"איטליה ז... איטליה ז... אטליה מו... לכל השכונה"
טורניר היורו עד גיל 17 בנס ציונה, ישראל נגד איטליה, האוהדים הצעירים של הנבחרת מוכיחים שיש עתיד גם ביציעים
