הנפוח
השרטוטים והחרטוטים של גודס
2.2 שניות לסיום רבע גמר הגביע, כשהפועל חיפה עלתה ל-78:80, נטל גיא גודס פסק זמן. "חייבים להכניס את הכדור פנימה", אמר מאמן הפועל חולון לשחקניו, אך לפתע שינה גישה: "לא-לא, אנחנו הולכים על שלשה!" ואז הוא שירטט להם סוג של תרגיל, שנגמר בדיוק כפי שזה נראה על הלוח הטקטי: קשקוש מקושקש.
כמה דקות קודם לכן התברר שהמאמן לא ממש שולט בשחקניו גם מחוץ למגרש, כאשר ג'ו רגלנד ושון דאוסון ניהלו ויכוח על הספסל. "זה לא יקרה יותר, ולא אצלי, גם אם אצטרך לשלוח את שניהם הביתה ולהפסיד עד סוף העונה - וזה גם מה שאמרתי לשחקנים". אמר גודס הקשוח בראיון המסכם, אף על פי שבזמן אמת לא היה לו אפילו אומץ לשלוח את שניהם הביתה עד סוף המשחק.
מה אתה אומר לשחקנים אחרי משחק כזה? שאלה המראיינת. "מה שאני אומר להם אני אומר להם, לא לך", השיב המאמן בנימה פלצנית, אף שרק דקה קודם הוא בעצמו התנדב לדווח לה מה בדיוק אמר לכדורסלנים שלו שהחלו לריב.
"חוסר ריכוז" ו"אנרגיות לא טובות", הפיל מאמן חולון על השחקנים את תיק ההדחה מהגביע, נימוקים שמזכירים אחד לאחד את צמד כישלונותיו עם הנבחרת – ביורובאסקט ובמוקדמות המונדובאסקט. בשני הטורנירים נגרר המאמן הלאומי שלנו אחרי קצב המשחק של יריבות לא ממש חזקות, ואיבד שליטה על שחקניו במאני-טיים. את שיטת המשחק הייחודית ההיא היטיב לתאר אז ים מדר: "כל אחד עושה את מה שהוא טוב בו ואנחנו מנסים לאלתר".
אבל גודס הלך והתנפח. "עם הרזומה שלי אני יכול לאמן היום כל קבוצה בעולם", הכריז בשנה שעברה, ואף הזכיר את אופציית ה-NBA. ואז באה האליפות הראשונה בקריירה כמאמן ראשי, עם חולון, והוא בכלל הרגיש כמו שילוב של גרג פופוביץ' וז'ליקו אוברדוביץ'. במיוחד במץ'-אפ עם שדרי הקווים.
כבר קרוב לעשרים שנה נמשכת קריירת האימון של גודס, מרביתן כעוזר. כמאמן ראשי יש לו בסך הכל אליפות אחת (האחרונה הייתה הראשונה שלו, אחרי ניצחון בסדרת הגמר על בני-הרצליה), וגביע אחד עם מכבי ת"א. מנגד זכורות במיוחד התרסקות בהפועל ירושלים, התפרקות מביכה עם מכבי ת"א בסדרת חצי גמר הפלייאוף מול הפועל אילת, רצף נפילות ביורוליג והפיאסקו הכפול עם הנבחרת. רזומה שאיתו הוא באמת יכול לאמן כל קבוצה בעולם. השלישי.
"בכדורסל יש למאמן כ-250 החלטות במשחק, כמו טייס קרב", אמר לא מזמן גודס בהתנשאות אופיינית מהקוקפיט, והוסיף: "לא כל אחד יכול להיות מאמן, כמו שלא כל אחד יכול להיות טייס קרב". איזה מזל שלעוף על עצמו, כל אחד יכול.
הבאסטיונר
עמירם הלוי מוכר את הגביע
הבדיחה שנקראת גביע המדינה בכדורסל שברה העונה את כל השיאים. לא זו בלבד שמשתתפות בו רק קבוצות ליגת העל, לא מספיק שמתחילים היישר מרבע הגמר והעולות והמארחות נקבעות לפי המיקום בליגה, עכשיו מתברר שמבחינת איגוד הבאסטיונרים של עמירם הלוי, אין שום בעיה שגם חצאי הגמר וגם הגמר עצמו ייערכו באולמה הביתי של אחת מארבע העולות – הפועל ירושלים. למה? כי ככה אפשר לעשות יותר כסף, ולעזאזל הספורט.
הסירחון מהמסחרה מטריד במיוחד על רקע העובדה ש-48 שעות בלבד קודם לכן הודיע האיגוד עצמו שהמשחקים ייערכו בחולון, מאחר שהצעת המחיר מהארנה בירושלים "אינה עולה בקנה אחד עם מהות האירוע, גודלו, אורכו וכו'". עניינים כמו שוויוניות ונייטרליות בכלל לא הוזכרו. העמידה על המקח עשתה את שלה גם אצל תאבי הבצע בירושלים. העירייה דאגה להוריד במחיר, ומשה ליאון הכריז: "ירושלים הפכה לבירת הספורט של ישראל". אם בירת ספורט נמדדת לפי מתקניה, אז את מי מעניין מה אומר העומד בראשה? שיראו תמונה של בניין העירייה.
לא רק את המאכערים מהאיגוד חשף השוק סביב מיקום המשחק, אלא גם את החוצפה של מחלקת הגבייה בעירייה ושל בעלי האולם, שהגישו מלכתחילה הצעה כספית מופרזת. אז עכשיו, אם העתירות של עיריית חולון (שההסכם עימה הופר) ושל הפועל חיפה (היריבה של ירושלים בחצי הגמר שאף אחד לא סופר) נגד ההחלטה השערורייתית לא יעזרו, אפשר יהיה לארגן טקס לפני חצי הגמר, שבו תתכבד עינת קליש רותם, ראש העיר המקופחת – שרבים מתושביה רואים בה את בירת החזירים – להעניק לעמיתה מהבירה את פסלון החזירות.
המגלגל
טום בן-זקן בלונה פארק
באתר החדשות "אשדוד 10" פורסמה בשבוע שעבר ידיעה מסחררת: הזוכים במכרז להקמת גלגל ענק בגובה 40 מטר בחוף לידו, ובהשקעה של כעשרה מיליון שקל, הם... טום בן-זקן וחברת ג.ו כנען נכסים והשקעות בע"מ. איזו הפתעה מרעישה.
ג.ו הם האחים ג'ס ו-וויסאם כנען, בעלי חברה שעוסקת בצעצועים ובמוצרים לתינוקות ומפעילה פארק שעשועים בירכא. טום בן-זקן הוא מגן ימני בן 28 במ.ס אשדוד, בנו של מי ששולט במועדון, שאף משח אותו לקפטן. את מסע העסקים של אבא, מקורבו הוותיק של ראש העירייה יחיאל לסרי, הציבור פחות או יותר מכיר. תחקיר שנערך לפני למעלה מעשור חשף שהעירייה ויתרה על מיליוני שקלים לטובת חברה של בן-זקן – שסייע לראש העירייה בבחירות – וקידמה תוכנית לתוספת עצומה של דירות בפרויקט יוקרה בבעלותו. את מתקן הכדורגל הכי עלוב בליגת העל הם צבעו בסיד לבן.
לגבי הגלגל הענק, חובה להדגיש, אין כל פסול בהליך המכרז, אבל להרים גבה בהחלט אפשר. מה למגן הימני, שהוא גם בנו של הנציב העליון, ולגלגלים ענקיים? מתי היה לו זמן ללמוד ולהכין את הרישום למכרז? האם למאמן רן בן-שמעון לא מפריע שאחד משחקניו המקצוענים מתעסק במקביל בפרויקטים מורכבים שכאלה, ואם כן, האם יהיה לו אומץ לומר לילד: אבאל'ה תחליט, כדורגל או לונה פארק.
על עמדתו בנושא של יורש העצר עצמו, ניתן ללמוד מראיון שקיים לפני קצת יותר משנתיים. "אתה מתכנן להיות איש עסקים כמו אביך?" שאל אותו כתב מקומי. "כמובן שהתחום העסקי מושך ומעניין אותי", השיב המגן והוסיף: "אני מנסה להתעניין ולומד מאבא שלי תמיד, אבל כרגע אני מתרכז רק בכדורגל"... כלומר היום, לידיעת בן-שמעון, המגן שלו כבר לא מתרכז רק בכדורגל. אלא מגלגל גם אנשים ומיליונים.
וזה עוד לפני שדיברנו על הפוטנציאל המסחרי של המקום, שיכלול פוד-טראקס ובטח עוד כמה אטרקציות לילדים ולהוריהם. מי יודע, אולי הם יוכלו אפילו לרכוש מרצ'נדייז עם הדמויות הציוריות הכי מפורסמות באשדוד – טום וג'קי.
קרב המוחות
האב, הבן ורוח הלחמן
בזמן שמדינה שלמה עסוקה בזוטות כמו הרס הדמוקרטיה וריסוק מערכת המשפט, מתנהל מאבק אקדמי עקרוני הרבה יותר, שעלולות להיות לו השלכות על זהותנו הלאומית. שייע פייגנבוים הורד לפרשן בליגה א', כשאת מקומו בטראסט המוחות של הליגה הלאומית - לצד אלון מזרחי - ממלא אייל לחמן.
מי שלא נותר אדיש למהפך ההיסטורי היה פייגנבוים הבן, רונן, שכתב בפייסבוק (היעדר המעצורים וסימני הפיסוק במקור): "בארץ כבר מזמן שדרנים הפכו לפרשנים לקקנים מקבלים תוכניות ומי שלומד באינטרנט שמות של קבוצות הופך למומחה. אנשים שלא עשו כלום בכדורגל נותנים פרשנות על מאמנים ועל שחקנים שהם עצמם היו בדיחה"... והיה גם משהו בנימה אישית על אבא: "נכון, ששלחו אותו לליגה א', לא יודע למה. אולי כי הוא לא חופר מספיק, אולי כי הוא לא הוריד מספיק קבוצות ליגה או אולי כי הוא לא מספיק דפר".
מכיוון שאת ליגות ב' עדיין לא משדרים, יש גם בשורה טובה לכל הצדדים: יותר נמוך מזה, באמת אי-אפשר לרדת.
מילה זו מילה
"אנחנו צריכים לפנס מותניים, להשפיל שרוולים, ולצאת מהמצב הזה"
מאמן הפועל ר"ג דור לוי לא ממיר ידיים ולא מפשיל מבט למרות הקילשונות
