מפלס ההתלהבות והאופטימיות עלה בראשון בערב, אחרי שבית"ר ירושלים הוכיחה כמה היא מחכה ומוכנה לפתיחת העונה, עם ניצחון מרשים 4-1 על מכבי פתח תקווה - מעין הצהרת כוונות לפני שמסע הליגה מתחיל. המסקנה העיקרית שלי מהמשחק היא התחושה שהשחקנים מכבדים מאוד ומחוברים לצוות המקצועי, והתחרות על ההרכב מייצרת מתח חיובי ומחויבות מצד השחקנים.
למרות החששות הטבעיים, גם בלי ירדן שועה, ה-כוכב של בית"ר בשנתיים האחרונות, בית"ר לא שוטטה אבודה במושבה, אלא התנהלה כמו בעלת הבית. הכל מתחיל ונגמר בהגנה, שהציגה משחק טוב בראשות מרסלן, וזוהר זסנו שהיה מעורב מאוד במשחק ההתקפה. מנגד, שוב נשמעו קולות של אי שביעות רצון מאורי דהן. הבלם שהיה שותף לעונה הגנתית גרועה אשתקד, יחד עם דגני וגוטליב, חייב לקחת את עצמו בידיים לפני שהאוהדים יאבדו סבלנות.
בחלק ההתקפי, סילבה קאני הראה בגרות וקור רוח מול השער וכבש בקלילות את השני. יחד עם פטריק טוומאסי (בישל ושוב נראה חד ומחויב), ומוזי (בישל את שני השערים הראשונים והיה מצוין ליד השער), בית"ר מציגה עומק ומחץ מהכנפיים. עדי יונה סוף סוף חזר מפריז, והוא נראה כמו שבית"ר רוצה שייראה העונה - חד, מהיר ותכליתי. הקשר הצעיר לא הפסיק לאיים על השער בבעיטות מרחוק. מסירת העומק שלו למוזי הובילה לשער הראשון של ג'ורג', ומסירה נוספת בישלה לו את השער השלישי. ההבנה בין השניים מצוינת ועשויה להניב עוד פירות רבים במהלך העונה.
בכל הקשור למיירון ג'ורג', בית״ר יכולה להיות מרוצה. החלוץ המוביל של בית"ר כבש צמד והגדיל את רף הציפיות ממנו. אחרי שהשיל 11 ק"ג בקיץ, בבית״ר מקווים שיוסיף לפחות 11 שערים לממוצע הקריירה העונתי הדל יחסית שלו שעומד על 7-8 שערים לעונה. החלוץ הקוסטה ריקני שיצחקי ואלמוג כהן שמו עליו את כל הז'יטונים בינתיים לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים. הדמיון שלו לפיירו גורר לא מעט השוואות, הוא כובש את רוב השערים בנגיעה - מקסימום שתיים, בראש או ברגל, בזכות מיקום טוב וסיומת קטלנית. חלוץ אמיתי.
ואחרי שדאגנו לגבי זהות המחליף, אפשר להיות קצת מעודדים מהיכולת והביטחון שמציג נהוראי דבוש הצעיר, שכבש מקרוב (אבל התרשמתי מאוד מהריצה שלו לרחבה והאבק שהשאיר לבלמי פ"ת) ומוכיח שאולי כדאי לתת לו הזדמנות, יחד עם יאן יוסופוב המוכשר שסוף סוף קיבל כמה דקות.
האופטימיות בקרב האוהדים גדלה, לבית"ר סגל מוכשר, צעיר ותוסס, עם הרבה רעב להצליח ולהוכיח, ועדיין, אני בספק גדול אם תצליח לאורך זמן להיאבק על אליפות, מילה שנזרקה לאוויר לא מעט בשיחות שלי עם אוהדים השבוע. חוסר הניסיון ישפיע לאורך זמן, וצריך גם לזכור, לאורך ההיסטוריה בית"ר תמיד הזדקקה לשנת מעבר לפני אליפות (כמו ב-2005/6, ו95/6) שבה צריכה לרוץ קבוצה ולצבור ביטחון. עצם השיח על הנושא מהווה מחמאה אדירה לאברמוב, אלמוג כהן, יצחקי וכל האחראים לקיץ שהולך ומתברר כמוצלח מאוד.
הפוטנציאל של הקהל הבית"רי והחלום למלא את טדי בכל משחק, מרחפים תמיד באוויר. זהו חלום שיכול להתממש, אם בית"ר אכן תרוץ בצמרת, תציג כדורגל יפה, ותחזיר את התשוקה לקהל שכבר שנים מחכה לחזור ולהתרגש. לטעמי, התלהבות ופוטנציאל כזה של סגל צעיר וכשרוני לא היו בבית וגן מאז ימי פניג'ל עם יצחקי, מליקסון וארבייטמן.
בהסתכלות רחבה, שנתיים אחרי שברק אברמוב רכש את בית"ר, נדמה שהדברים הולכים טוב לבעל הבית. אם תרצו, אברמוב הוא גרסה מודרנית של מאיר פניג'ל, גם הוא בעל בית שמפגין חום כלפי השחקנים ומעורב מאוד בקבלת ההחלטות היומיומית במועדון. גם הוא מחובר מאוד לקהל, וגם הוא ניחן בחוש עסקי טוב (ההימור על "יצחקי הקטן" זכורה לו יותר מכל), שמחפה לעיתים על הפערים הכלכלים מהיריבות בצמרת.
הלוואי שהעונה הזו תמשיך ותתפתח כמו העונות היפות של פניג'ל וחבריו. עד שיגיע ה"גאידמק" שיקנה את בית"ר מאברמוב, זה הטוב ביותר שאנחנו יכולים לבקש.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
