נכון לחצי השני של חודש יולי, מכבי ת"א היא קבוצה בלי ידיים ובלי רגליים. לא ברור איך היא אוכלת ואיך היא זזה ממקום למקום. יש לה רק גוף – שלישיית קישור שהיא הלב, הריאות והכליות שלה, וחלוץ אחד. כל מה שבאמצע נמצא בדיוק במקום שהוא אמור להיות. אפילו הבלמים היו אתמול בסדר גמור בהתחשב בכך שההיכרות שלהם כל כך ראשונית, שלא בטוח שהם יזהו אחד את השני על אזרחי.
הבעיה עם כל מה שנמצא מימינם ומשמאלם ואמור להעניק נפח לקבוצה. מגנים, כרגע, אין למכבי. בכנפיים המצב גרוע אפילו יותר, כפי שיעידו האילוצים ושמם אבישי כהן והנרי אדו. האחרון היה מעורב אתמול בשער הניצחון אבל הוא עבור מכבי פשרה מגונה. הוא יכול להחליף את מילסון כשהגיהנום יקפא.
זו, בוודאות, המתכונת הכי חלשה שתהיה למכבי ת"א בעונת 2024/25. מכאן אפשר רק להשתפר, אפילו אם נראה שמילסון בדרך החוצה. שגיב יחזקאל ישתלב, רוי רביבו והכדורגלנים האולימפיים ישובו, זרים נוספים יוחתמו. יכול היה להיות נחמד אם מכבי היתה מגיעה לסיבוב המוקדמות השני של ליגת האלופות כשהיא לא רחוקה כל כך מכוונת המשורר, אבל ספק אם זה אפשרי בהתחשב בנסיבות הנוכחיות. מכבי מתחממת לאט באפון מסורתי, וקיץ 2024 הוא לא הזמן ההוגן לצפות ממנה לעבוד מהר. זה מה יש.
זו לא ביקורת על הנהלת מכבי, זו טפיחה על השכם לשחקנים שעליהם הוטלה המשימה הלא פשוטה להשאיר בחיים משהו שטרם נולד – העונה של מכבי, או למצער חלום ליגת האלופות שלה. נכון, זו לא היתה הופעה א-לה ברזיל 1970, בלשון המעטה. זה היה גרוע באופן אובייקטיבי, אך מכובד באופן סובייקטיבי.
המסוגלות של מכבי לרקוח 1:1 במשחק חוץ מחומרי גלם שכאלה היא ביטוי נוסף לניסיון האירופי העשיר שרכשה בשנים האחרונות. השלם שלה אינו מושפע מסך חלקיו. תרמה לכך העובדה שגם סטיאווה היא לא מציאה גדולה ונטייתם המגונה של שחקניה להחמיץ ממצבים קורצים, אבל עוד יותר מכך היכולת של מכבי לסחוט כל טיפה מלימונים יבשים. המינימום הזה הוא המקסימום האפשרי בשלב הזה של השנה, אבל מי שחושב שהוא מובן מאליו – טועה. יכול להיות גם פחות מהמינימום הזה.
חלומות גדולים של קבוצות ישראליות כבר התרסקו בעבר לרסיסים קטנים כי אירופה באה להן מוקדם מדי. במצב הנוכחי, זה לא יכול היה להיות טוב מאוד, אבל זה בהחלט עלול היה להיות רע מאוד, ומזה מכבי נמנעה. היא חזרה הביתה בשלום, גם אם הבית שלה לא בבית, והוא בכלל בבודפשט.