קטש: "אחד הניצחונות המרשימים שלנו"
(באדיבות ONE)
העובדה שמועדון שחקני החיזוק ביורוליג הפך די סגור, גרמה לכך שבעונות האחרונות הגיעו להיכל מנורה מבטחים שלל שחקנים שהיו פעם חלק ממכבי, דבר שמעורר בכל פעם תחושה נוסטלגית.
בחלק מהמקרים היו אלה שחקנים שעברו פציעות ולקבוצה לא הייתה סבלנות לחכות להם, וחבל, כמו נייט וולטרס וטאריק בלאק. במקרים אחרים היו אלה שחקנים שלא ממש הרשימו במכבי, וזוהרים במקומות אחרים, דוגמת כריס ג'ונס וקינן אוונס, מה שמעלה את השאלה האם יש באמת בעיה במערך הסקאוטינג המושמץ, שזיהה את הפוטנציאל שלהם, או שמא הבעיה היא בניהול משאבי האנוש בקבוצה בעבר, לפני עידן דייויד בלאט ועודד קטש. והיו גם "מבקרים" שהפכו יקרים מדי ושוחררו בלית ברירה, תהליך טבעי בקבוצה שלא נמנית על צמרת העשירות בליגה.
אולם ביקור של שחקן זר שהיה הפנים של הקבוצה במשך שנים, מעמד ששמור לאגדות כמו ארל וויליאמס ואולסי פרי, קווין מגי ולי ג'ונסון, שאראס ואנתוני פארקר ואולי עוד מתי מעט, זו תמיד סיבה להתרגשות. ולכן אי אפשר להתייחס למפגש עם סקוטי ווילבקין כאל סתם עוד משחק. ובאירוע כזה תמיד עולות השאלות: האם הוא אוהב אותם יותר או פחות מאשר אותנו? האם הוא תורם להם יותר או פחות? האם ויתרנו עליו בצדק?
המשחק הזה, כמו גם ההישגים הדי דלים בעונות החולפות, הוכיח שהאבידה לא גדולה. זה בלט אתמול בעיקר כי ג'ון דיברתולומאו, שיש לו כיום בעלות על משבצת הנמוך-מהיר-קלעי, עלה מהספסל די מוקדם, שיחק נהדר והוכיח שהוא גם תחליף לא רע לסקוטי וגם פרטנר יותר טוב ללורנזו בראון מאשר וויד בולדווין, למרות שהוא פחות מוכשר. ואם זה עוד לא היה ברור למישהו: בראון פשוט טוב בהרבה מווילבקין, כשזה נוגע ליכולת לבנות סביבו קבוצה.
מכבי שוב עלתה עם ג'וש ניבו בחמישייה, ושוב הייתה לה פתיחה מזעזעת. עד שהוא יצא הטורקים כבר הובילו 3:15. מחליפו, רומן סורקין, היה כרגיל נהדר. ניבו פחות טוב כנראה גם מסולימאן בריימו, וגם ג'ייק כהן תורם יותר ממנו כשהוא מקבל הזדמנות, כמו שהיה גם אתמול. אז למה? לא חבל להתחיל כל משחק בפיגור נוראי?
ברוב דקות המשחק מכבי שמרה נפלא (מחמאות לקטש על השימוש באזוריות שהביכו את הטורקים, ובכלל על ניהול משחק טוב משל איטודיס), אבל הייתה מזעזעת בריבאונד ההגנה, כולל בדקות שבהן שיחקה בהרכבים גבוהים במיוחד, למשל עם ג'רל מרטין בעמדה מספר שלוש. זה הבליט את הרכיב שהכי חסר לקבוצה: אתלט אדיר שגם יודע כדורסל כמו ג'ונתן מוטלי או דיישון פייר של פנרבחצ'ה.
ואז סורקין נפצע והפרש של עשר נקודות נמחק בדקותיים באדיבות נמניה בייליצה (כמה כיף שיש על הספסל שחקן NBA מנוסה). בסוף מכבי שרדה את המותחן מורט העצבים. חלום שמונה הגדולות נותר בחיים. עכשיו הקבוצה צריכה להוכיח שהיא גם יכולה להיות עקבית ובעיקר להפסיק עם ההפסדים לקבוצות "הקטנות", כי אחרת לא תהיה משמעות לניצחונות היוקרתיים, כמו זה של אתמול.
