סוכנויות ההימורים הולכות השנה עם באפלו כמועמדת הראשית לזכייה בסופרבול. זה רק הופך את משחק הפתיחה של העונה הלילה (03:20) למטורף יותר – הבילס יתארחו בלוס-אנג'לס אצל הראמס האלופים. כנראה שאת קובעי היחסים לא מטרידה במיוחד הלוזריות ההיסטורית של הבילס, וההרגשה המציקה שהכול היה מוכן לכך שזה יקרה כבר בשנה שעברה וזה התפספס בהפסד בהארכה בקנזס סיטי. ג'וש אלן אדיר ועוד ישתפר כקוורטרבק מהטופ של הטופ, אבל מיאמי וניו אינגלנד יהוו אתגר גדול יותר השנה ולבאפלו עדיין אין רץ טוב מספיק שישבור את השגרה.
סוכנויות ההימורים גם אוהבות מאוד את גרין ביי של ארון רוג'רס, למרות שדבאנטה אדמס עזב ללאס וגאס והתופסים שנשארו מפוקפקים מאוד. רוג'רס אפילו שחט אותם פומבית בתקשורת בתקופת ההכנה מרוב תסכול. היחסים חמים מאוד גם כלפי קנזס סיטי למרות הוויתור מעורר המחלוקת על טייריק היל שהלך לגרוף הון במיאמי ולפי הראמס למרות הפציעה ביד של מת'יו סטאפורד. יש כאלו שמקבלות קצת פחות כבוד – כמו הפינאליסטית סינסינטי שעשתה זאת עם סגל צעיר מאוד שאמור להיראות אפילו טוב יותר השנה, או דנבר שקיבלה את הקוורטרבק שחיפשה שנים בדמות ראסל ווילסון.
אבל הימור הוא הימור, וכשאתה מהמר ומפסיד, אתה מפסיד בהימור (ד"ש לג'ואי טריביאני, הסיבה לכך שאתם לא מבינים מה נכתב כאן). ויש עוד קבוצה אחת שגם אם שם אחד בלבד היה מופיע ברשימת הסגל שלה, עדיין הייתה מתמקמת כרגיל גבוה (מדורגת שנייה ביחסים). הרי לטמפה ביי יש את טום בריידי. עדיין. למרות הפרישה. אחרי החזרה. אבל הסיפור הזה הרבה יותר מסובך מפוטבול לבדו. יש פה צלילה למעמקים הצהובים, אלו שתמיד יכולים לסחוף את הכוכבים.
בריידי בן 45. מי שמקליד לכם עכשיו צעיר במעט והפך כבר לאחד האנשים האלה שאוהבים סודה והאנחות שלהם מתחרות ב"מה יותר חזק" – כשהוא קם או כשהוא מתיישב, ובטח לא יכול להתחרות בספורט הפיזי ביותר בעולם. אבל בריידי הוא לא משהו שהאנושות ראתה. מבחינה גופנית ומחשבתית הוא יכול לעשות את זה, אבל נראה היה שמבחינת החשק זה נגמר. יכול להיות שזה עדיין נכון, אבל נגיע לשם מאוחר יותר.
4 צפייה בגלריה
רמת הפופולריות של הענף בארה"ב הפכה את זה לאירוע בקנה מידה של הכרזה משותפת על ירידה מהמגרש מצד סרינה וויליאמס ורוג'ר פדרר
(צילום: AP)
במחנה "רק לא בריידי" חגגו
אחרי ההדלפות והשמועות, ב-1 בפברואר, כשבועיים לפני הסופרבול, בריידי הכריז רשמית שהוא פורש וטילטל את העולם. רמת הפופולריות של הענף בארה"ב הפכה את זה לאירוע בקנה מידה של הכרזה משותפת על ירידה מהמגרש מצד סרינה וויליאמס ורוג'ר פדרר (זה לא קרה, אל תחפשו). הטריגר בין השורות היה הלחץ מהמשפחה, הרצון לבלות יותר זמן עם ג'יזל והילדים. הוא דיבר על התרחקות מהמחויבות להתחרות ברמה הגבוהה ביותר, ועל כך שיפנה את זמנו ומרצו לדברים אחרים הדורשים את תשומת ליבו.
מעצבים גרפיים בכל מערכת ספורט שמכבדת את עצמה התחילו לעמול על פרידות מפוארות ומלאות סטטיסטיקות ושיאים, ומאמנים ושחקנים התחרו ביניהם על מציאת הסופרלטיב המושלם – בזמן שמחנה "רק לא בריידי" פתח שמפניות. 40 ימים מאוחר יותר בריידי כנראה מאס במרתון "עוגה או לא עוגה" בו צפה והודיע כבדרך אגב שהוא חוזר לפוטבול. בקטנה, השחקן הגדול בכל הזמנים החליט לבטל את הפרישה. "הבנתי שהמקום שלי הוא על המגרש ולא ביציעים", הוא כתב בהודעה. "יום אחד זה יקרה, אבל לא עכשיו. אני אוהב את הקבוצה שלי, היא הופכת הכול לאפשרי, יש לנו עסק לא גמור לטפל בו".
במסלול השני צריך לחזור לעניין החשק. בריידי עשה כבר את הסוויץ' בראש והיה שלם עם ההחלטה. זה לא שהוא שיקר בהודעת החזרה – אבל יש בו מלחמה פנימית ברורה שמתבטאת בשינוי המהיר ובדרך בה הוא מביע את רגשותיו
עצם הניסוח רומז באופן מדהים לרמת התחרותיות של בריידי. זה איש שעזב אחרי גיל 40 את ביל בליצ'ק וניו אינגלנד שהיו חקוקים לו בנשמה בגלל שהרגיש – בצדק – שלא העמידו סביבו קבוצה טובה מספיק, ושהוא עדיין מסוגל – שוב בצדק – לזכות בעוד סופרבול. הוא עשה את זה מיד בטמפה ביי, בעונתו הראשונה שם, וזה עדיין לא השביע אותו. למרות שבעונה שעברה זה לא הלך, האמת היא שהוא יכול עוד פעם. השאלה היא אם הוא רוצה כמו פעם, ואם הוא פנוי נפשית כמו פעם. יכול מאוד להיות שלא.
4 צפייה בגלריה
הטריגר להודעה על הפרישה היה הלחץ מהמשפחה והרצון לבלות יותר זמן עם ג'יזל והילדים
( צילום: AP)
כאן הסיפור מתפצל לשני מסלולים, האישי והנפשי. קו המשפחה שזור פה לאורך כל הדרך, ובשבוע האחרון נרמז שהמצב הולך ומחמיר בבית משפחת בריידי. כבר ב-40 הימים בחוץ היה ברור לחלוטין שלאשתו ג'יזל, דוגמנית העבר, יש חלק גדול בהחלטה מאחר שרצתה אותו קרוב אחרי שהקריבה עבורו שנים. בעקבות ההחלטה שלו לבטל את הפרישה, הדיווחים דיברו על כך שהיא זעמה ויצאה לבדה לחופשה בקוסטה ריקה כדי לתפוס ממנו מרחק.
עוד מצוין כי השניים נראו יחד בפומבי בפעם האחרונה לפני שלושה חודשים, ושמקורבים למשפחה טוענים כי הזוג המושלם של אמריקה עלול לסיים את המסע בגירושים. מדורי הרכילות דיברו על כך שבעבר ג'יזל כבר רתחה על בריידי ולבסוף תמיד נרגעה, אך הפעם המצב חמור מתמיד.
במסלול השני צריך לחזור לעניין החשק. בריידי עשה כבר את הסוויץ' בראש והיה שלם עם ההחלטה. זה לא שהוא שיקר בהודעת החזרה – אבל יש בו מלחמה פנימית ברורה שמתבטאת בשינוי המהיר ובדרך בה הוא מביע את רגשותיו. יש שם כוחות מנוגדים שמושכים אותו – האהבה לפוטבול, תחושת המיצוי, העמדה של משפחתו, הרצון לפרוש בשיא אחרי עוד אליפות ומה שניצח בסופו של דבר, המחויבות העמוקה שהוא מרגיש כלפי הבאקנירס, שהתנפלו עליו ברגע שהפך לזמין ונתנו לו כל מה שביקש בשנים האחרונות.
למה הכוונה? לבריידי יש עוד שנה בחוזה, השלישית בסך הכול, ובטמפה ביי בנו עליו. זה יותר מאשר לשמור על קוורטרבק מוביל, כי בריידי הוא בעצם הדבק והסיבה של שחקנים רבים לבחור בקבוצה. כפי שהסביר ביוני, הוא הודיע על החזרה שלושה ימים לפני פתיחת שוק השחקנים החופשיים גם מאחר שהרגיש לחץ מהקבוצה. בלעדיו, הבאקס היו נכנסים לסחרור – חיפוש אחרי קוורטרבק חדש, אחד מהטובים בשוק, אובדן שמות שהיו מעדיפים להיפרד מהמועדון ברגע שהאפשרות לשחק עם בריידי תרד מהפרק, וקושי אמיתי בהחתמת כוכבים אחרים ללא הפיתוי של שיתוף פעולה איתו.
הוא מדבר בכנות, בריידי. הדרך בה הציג את הדברים הראתה שהיה חצוי מאוד, ולא הגיע להחלטה בהתלהבות אדירה ועם רצון מחודש לשרוף את המגרש. לפי עולם הערכים שלו, הוא חייב את זה לטמפה ביי, לפחות את השנה הנוספת. ברגע שיתחיל לשחק יזרום לו בדם אותו האדרנלין, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהפעם זה שונה, שהוא לא מוטרף וחסר מנוחה כמו בעבר, אלא בא למילואים.
4 צפייה בגלריה
זה איש שעזב אחרי גיל 40 את ביל בליצ'ק וניו אינגלנד שהיו חקוקים לו בנשמה בגלל שהרגיש – בצדק – שלא העמידו סביבו קבוצה טובה מספיק. בריידי עם בליצ'ק
(צילום: AP)
מאמן ההגנה והאיש עם יד הנפץ
גם ההכנה לא הייתה אידיאלית. הוא הפסיד 11 ימים של אימונים ומשחקים מ"סיבות אישיות", חופשה שבקבוצה הודיעו שסיכם עליה מראש. זה קרה במהלך אוגוסט, בשיא של הכניסה לכושר והחיבור הקבוצתי. יש סיכוי טוב שהיה לריב עם אשתו קשר לכך. בנוסף, לא היה לו קל עם הפרישה השנייה של רוב גרונקובסקי, הטייט-אנד שזכה איתו בארבע אליפויות. היה להם תיאום קוסמי וטלפתי, ועוזר כשיש חבר כזה בקבוצה.
האיש השלישי בטמפה ביי שהכריז על פרישה הוא המאמן ברוס אריאנס, גם הוא בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה ב-2017, אחרי שהפך למאמן המצליח בתולדות אריזונה, וכעת הוא עשה זאת עם האליפות שהייתה חסרה לו והרגשה שהשיג מה שחיפש. האיש שהיה לו חיבור מעולה עם בריידי עבר לתפקיד יועץ בכיר במועדון, אבל זה לא אותו דבר. בקיצור – בריידי הוא היחיד מבין הפורשים שגם חזר. תחושת המחויבות, אתם יודעים.
מאמן ההגנה טוד בולס, אולי האיש עם הפנים שמביעות הכי פחות רגש כלשהו בליגה, קודם לתפקיד המאמן הראשי. ההערכה כלפיו בליגה כאיש צוות ואיש מקצוע היא עצומה, הוא נכס לכל קבוצה. הבעיה היא שכל זה היה נכון גם לפני שקיבל את ההזדמנות הגדולה והיחידה להיות המנהל של כל העסק, ארבע עונות בג'טס בעשור שעבר. בניו יורק צפו לאט לאט בקטסטרופה מתפתחת. העונה הראשונה הייתה מצוינת, שלוש הבאות מחפירות, והמוניטין של בולס כמומחה הגנה תפס גם צד אפל בזכות העובדה שהג'טס הציגו בעקביות התקפה חסרת כיוון. עכשיו הוא שוב מאמן ראשי, בקבוצה בה ההתקפה היא זו שמושכת את העין בזכות בריידי. לא בטוח שזה חיבור טוב.
אבל כפי שאפשר לנתח תהליכים אפשריים ונטיות מנטליות שעלולים לפגוע בבריידי ובקבוצה, חשוב גם לדבר על הסיבות בעטיין טמפה ביי עדיין מועמדת בכירה לאליפות העונה. בריידי תמיד ייקח את הקבוצה שלו רחוק, ובעונה שעברה הוא נהנה עד השמיים בזכות התזוזה של הליגה לעבר הגנה וחופש לקוורטרבקים כאשר קבע שיא קריירה ביארדים במסירה, 5,316, והוביל בכך את הליגה. 485 מסירות מדויקות מתוך 719? שיא NFL. והיו גם 43 טאצ'דאונים לעומת 12 חטיפות בלבד. הוא לא נחלש, רק משתפר. במקביל, החזרה שלו אכן סייעה בשוק השחקנים, כאשר כריס גודווין ולנארד פורנט בחרו להישאר, והבאקס צירפו שמות חזקים כמו התופס הוותיק חוליו ג'ונס והגארד המעולה שאק מייסון ששיחק עם בריידי בניו אינגלנד.
בריידי לא הגיע מעולם לעונה חדשה במצב כ"כ מוזר. רעש בבית, כאב בלב, לחץ בראש, ציפיות בקבוצה. האיש שתמיד מנצח יודע להפוך קשיים לתארים. אלו קשיים שמעולם לא חווה כמותם, אז אולי זה גם יסתיים בסופרבול שעוד לא ראינו כמותו?
