בשלב הזה של העונה, ונוכח כל מה שעברה מכבי תל אביב ב-2021/22, הניצחון הוא הדבר הכי חשוב, הרבה פחות מהדרך. ה-93:94 של הצהובים בהיכל על הלפני אחרונה בטבלת היורוליג, באסקוניה, הוא בדיוק הדוגמה לכך.
מכבי לא הבריקה הגנתית זה בטוח. התקפית המספרים שלה היו מרשימים, אבל זה לא היה בזכות כדורסל גדול אלא בעיקר נוכח קצב משחק פסיכי, שהזכיר לפרקים משחק פיק אפ בשכונה (אבל לא של גברים בגיל העמידה שמתנשפים אחרי שנייה), מבחינת העובדה שסל רדף סל והגנה הייתה מילה גסה.
נוכח חוסר הוודאות בנוגע למצב עם שלוש הקבוצות הרוסיות (צסק"א, זניט וקאזאן) ביורוליג לאור הלחימה באוקראינה, ובכלל כשאנחנו מתקרבים לישורת האחרונה של העונה הסדירה, כל W הוא קריטי למכבי כדי להמשיך ולחלום על חזרה לפלייאוף היורוליג מאז 2015, ולראשונה בשיטת המשחקים הנוכחית של המפעל (ליגה).
אז מה בכל זאת כן אפשר לקחת מהניצחון? קודם כל מכבי התייצבה להתמודדות בלי הרכז הפותח שלה, קינן אוואנס, שעוד לא בקו הבריאות אחרי שהחלים מקורונה, וללא קיירי תומאס, שלא היה רשאי לשחק מאחר שהיה מדובר במשחק השלמה (נדחה בזמנו אחרי התפרצות קורונה בבאסקוניה), ובמועד המקורי של המשחק הוא לא היה שחקן מכבי ת"א.
בהיעדר שניים מתוך שלושת הגארדים המובילים של הקבוצה, ועוד שני השומרים הבולטים שלו, אבי אבן ידע שקבוצתו לא צפויה לספק משחק הגנתי מדהים, ואולי בעקבות כך בחר גם שתוכנית המשחק של הצהובים תהיה לרוץ כמה שיותר, בניגוד למה שראינו מהם עד כה העונה, ובכלל בתקופת יאניס ספרופולוס במועדון.
צריך להגיד את האמת, לצד תלישת השיערות מהאדישות וההפקרות ההגנתית, היה מרענן לראות את מכבי סוף סוף רצה בכל הזדמנות, בעיקר כי כן יש בסגל שלה איכויות רבות. לא סתם ג'יימס נאנלי נתן משחק טוב מאוד (21 נקודות), הוא שחקן שאוהב מאוד את המגרש הפתוח, וגם במשחק המעבר מצטיין. היה יפה לראות בחצי השני את השילוב בינו לבין אנטה ז'יז'יץ'.
אם דיברנו על ז'יז'יץ', אי אפשר להתעלם מהיכולת ההתקפית שלו העונה. בניגוד ל-2020/21, אז חזר לאירופה אחרי התקופה ב-NBA ונראה חסר ביטחון וכבד, הגרסה החדשה של הסנטר הקרואטי מרשימה מאוד, ומבחינת תנועות גב לסל ויכולתו להיות סקורר, הוא ללא ספק בטופ של הסנטרים ביורוליג. אתמול היו לו 21 נקודות ב-100 אחוזים מכל הטווחים (9 מ-9 ל-2 ו-3 מ-3 מהקו). נקווה בשביל מכבי שתצליח להשאיר אותו בעונה הבאה, ושהוא לא התגלח על חשבונה שנתיים ויעבור לאחת הקבוצות הגדולות ביבשת.
גם ג'ון דיברתולומאו שווה התייחסות. משום מה הוא לא פתח בחמישייה (יפתח זיו הועדף עליו), אבל עלה לפרקט באמצע הרבע הראשון אחרי שקבוצתו נקלעה לפיגור 19:10, הפך את המשחק עם האנרגיות שלו בהגנה ובהתקפה, כאשר בין השאר חטיפה גדולה ושלשה שלו במתפרצת באותו מהלך סידרו למארחת יתרון ראשון במפגש 27:28, ממש עם הירידה לסוף הרבע הראשון.
ג'ונדי נמצא בתקופה הטובה ביותר שלו העונה. בשלושת המשחקים האחרונים הוא קולע בממוצע כמעט 10 נקודות ב-23 דקות, וההשפעה שלו גדלה. זה רק מראה כמה ההחלטה של ספרופולוס לא לתת לו יותר מדי קרדיט בהרבה משחקים העונה, בטח כשרוב הגארדים של מכבי לא הבריקו בלשון המעטה, הייתה תמוהה.
מי שלא הבריק אתמול במשך רוב המשחק, אבל בסוף הוא המנהיג של מכבי לטוב ולרע, ויהיה זה שייקח את ההחלטות במאני טיים, הוא סקוטי ווילבקין. אתמול זה עבד עם חמש הנקודות האחרונות של קבוצתו, כולל שלשה ענקית שנתנה יתרון 91:92 למכבי, והכניסה את הצהובים לטירוף הגנתי בצד השני (החסימה הענקית של נאנלי על אלכס פטרס, ועצירת באסקוניה עם שעון ה-24).
למעט רגעי ההכרעה, ווילבקין לא היה ביום גדול (5 מ-18 מהשדה), מנגד רגע אחד בדקות הסיום אולי יכול לתת לאבי אבן איזושהי זווית אחרת על הכוכב שלו. 3:06 דקות לסיום ווילבקין קלע סל חשוב בצבע שצימק ל-86:85, אבל נפצע במהלך. למאמן מכבי לא הייתה ברירה והגארד ירד לקבל טיפול בספסל. ווילבקין חזר פחות מדקה וחצי אחרי, אבל עם הרבה יותר חמצן בראש והצליח לבצע את הפעולות הנכונות במאני טיים.
בתקופת יאניס ווילבקין כמעט ולא היה יורד למנוחה ברבע האחרון, גם אם הוא ממש לא היה בכיוון והזיק למשחק של קבוצתו כשלקח על עצמו יותר מדי. סביר להניח שגם אבן לא היה מוציא אותו אתמול לולא הפציעונת. אך אולי האירוע הזה יכול לתת למאמן מכבי ת"א נקודת מבט שונה על הכוכב שלו, כי גם הוא יודע שעדיף ווילבקין קצת יותר רענן מאשר ווילבקין סחוט שמנסה להציל את העולם.
