אני יכול לקבל את התיאוריה שהוצגה כאן לאחרונה, לפיה "איבוד העשתונות המבוקר" של מאמן, במיוחד של ברק בכר המבריק, הוא מכוון לצורך השפעה על השחקנים במגרש. מה שמקומם אותי זו ההשוואה בין שני המשחקים ובין שני המאמנים.
במשחק בחיפה רוני לוי, כשהבין כי חיפה עולה על קבוצתו בכמה דרגות – לקראת תבוסה – איפשר לשחקניו לנהוג בפראות. השיא היה כשחזיזה החיפאי נפגע ושכב על הקרקע, ושחקן באר שבע עלה עליו ודרך על גופו פעמיים – באופן מכוון! אני אוהד כדורגל מזה כ-65 שנה, ולא ראיתי בריונות כזאת במגרשים. עלי מוחמד, שראה זאת, רץ למקום ודחף את מבצע העבירה, והיה זה שספג את הצהוב... אם זאת טקטיקה של מאמן, כנראה שאני חי בעולם מושגים שונה לחלוטין.
באשר למשחק בטרנר: גם כאן רוני לוי ראה במהלך המחצית הראשונה את היתרון הגדול של חיפה על קבוצתו. מהרגעים הראשונים התחיל להתבכיין על הקווים על כל זכייה בכדור של חיפה , בליווי תנועות ידיים של "הקוזאק הנגזל". בעיניי זה היה מעורר גיחוך. אין לי ספק כי האירוע ההזוי במנהרה היה פרובוקציה מתוכננת, על מנת לשבור בדרך לא ספורטיבית את היתרון של חיפה. אריק בנאדו לא היה צריך לשתף פעולה עם מהלך כזה. רק בעלים דגול כיעקב שחר, למרות שאני בטוח כי הבין את הפרובוקציה, מצא לנכון להתנצל בפני בנאדו ולגרום לרז מאיר להתנצל אף הוא, למרות שהבחור נשבע בנקיטת חפץ כי לא עשה דבר ואף לא היה בקרבת בנאדו. מעניין אם בנאדו היה נענה לאתגר שהציב רז, והיו השניים עוברים בדיקת פוליגרף.
לגבי ברק בכר: אין לי ספק כי כעסו היה אמיתי – ושמתי לב אף כי הפטיר כלפי בנאדו "תתבייש לך". יחד עם זאת, הוא ידע, בחוכמתו ובמקצועיותו, לנצל את הסיטואציה על מנת להמריץ את השחקנים להילחם כאריות על מנת להגן על הניצחון הראוי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
