הבשורה המרה על הסתלקותו של מודי בר-און היכתה בי כמו רעם ביום בהיר באבחה חדה ולא צפויה. כן, ידעתי שהוא מתמודד עם מחלה נוראה. אבא שלי מתמודד עם אותה מחלה ממש בימים אלה. בבת אחת צפו ועלו בתוכי רגשות עזים וזיכרונות מתוקים שבכלל לא ידעתי שקיימים בי. במשך כל השנים כלל לא ידעתי שמודי נטע בי כאלה רגשות.
כל שידור שלו בליגת האלופות היה יציאה אמיתית לבילוי שאמנם הוא ליווה, אבל אני חייתי את הבילוי ונהניתי מכל רגע. ופתאום קלטתי שזה בעצם היה הוא שהפך צפייה במשחק כדורגל לחוויה ענקית של כיף גדול; שהפך צפייה בתכנית דוקו למסע חזק לתוך נבכי ההיסטוריה. כי מודי הוציא אותי מהבהיה המשמימה במסך למשהו אחר לגמרי. ובכיתי כמו רבים.
מה כבר אני יכול להוסיף שלא נאמר? בסה"כ הייתי עוד צופה שיושב בבית. אבל באמת מה שמודי עשה זה להפוך אותי לקולגה ולהיות שותף מלא אצלו. הוא לא ניסה להתאים את עצמו אליי או לשחק במשחק של מילים ופרצופים. הוא לא נכנס לנישה וניסה למלא אותה, אלא הכניס את הנישה לתוכו ועשה בה כבשלו. הוא היה השף הגדול שבישל והכין ותיבל ועיצב את ערבי הכדורגל המופלאים של ליגת האלופות ואז פשוט שלח אותי לבלות. וזה היה כיף עצום. בלעדיו הצפייה אינה אותה חוויה. הוא הרים את הצפייה והעמיד אותה על מקום חי כי הוא בעצמו היה כזה - אדם חי שמרגיש.
ואז אני קולט שבעצם היו עוד מיליונים כמוני שאהבו את מודי המון ונהנו ממנו ואכלו מכף ידו והתרגשו וציפו לאותם ערבי כדורגל שהיו הרבה מעבר לצפייה במשחק; שהיו פשוטו כמשמעו בילוי במלוא מובן המילה. מה אגיד לכם, חברים יקרים. לדעתי מודי היה יכול להפוך גם משחק דוקים משעמם לבילוי גדול שמשודרג ולו מעצם אישיותו שלו עצמו. מודי בר-און היה אלכימאי של מציאות והוא שזר לתוכה את נימי נפשו הבוערת מתשוקה ומאהבה ומסקרנות ויופי. כותב את המילים הללו ודמעות נופלות על המסך ומבקשות לומר 4 מילים: "היה שלום, איש מיוחד". נעמת לי מאוד מאוד.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
