קצת נוסטלגיה: זוכרים את התקופה שיוסי אבוקסיס היה מועמד מוביל לשמש כמאמן נבחרת ישראל? בחודש דצמבר 2020 האיש עוד הוזכר כמועמד להחליף את רוטנשטיינר והנה בקושי חלפו מספר חודשים ובמרץ 2021 הוא המועמד המוביל לרדת לליגת המשנה של ישראל. זו שבה הוא צריך לפרוץ את הבונקר של נס-ציונה ועכו. רק לפני רגע אבוקסיס היה מחזיק הגביע, הווינר שיודע לנצח משחקי נוקאאוט ותפור בול על הצרכים של הנבחרת ופתאום הוא הלוזר שמפשל בקרבות תחתית, הקבוצה שלו תקועה במקום האחרון וכובשת בקושי שני שערים בשבעה משחקים.
מה אפשר ללמוד מזה? 1. הכדורגל שלנו תזזיתי, נטול היגיון וברובו נסחף עם הלך רוח ופחות עם שיטתיות. 2. אנחנו מתים על סיסמאות ותדמיות. מילא העיתונאים שצריכים לספר סיפור, אבל יש פה בוסים שמנהלים תקציבי ענק ומקבלים החלטות על סמך תחושות בטן וספינים אופנתיים. 3. דווקא ההחלטה להמשיך בנבחרת עם וילי רוטנשטיינר משדרת שיטתיות ומחשבה אחרת שמתבוננת מעבר לקצה האף. 4. עם כל הכבוד למאבק הנוצץ בצמרת, קרבות תחתית בין בני יהודה של אבוקסיס להפועל ת"א של קלינגר זה התענוג המפוקפק הכי טוב בשכונה. גילטי פלז'ר של חובבי ואן דאם, סטיבן סיגל ויבבות נגד שופטים.
העיקר שאלונה שמחה
רוצים עוד סיסמה? "כדורגל שמח". לאחרונה היא נפוצה בעיקר באזור הנגב, אבל יש לה מקדם הדבקה גבוה באזורים צפופים של משרדי יח"צ. הסיסמה השקרית שימשה כסלוגן המוביל והתירוץ המרכזי לפרידה שנכפתה על באר-שבע מיוסי אבוקסיס ומה שהוביל את אלונה ברקת לשפוך כספים, לצרף שחקנים בכירים ולהחתים את המאמן רוני לוי. כן, כי כל חובב כדורגל שעוצם עיניים וצועקים לעברו "כדורגל שמח!", הדבר הראשון שעולה לו בראש היא הבלורית המתבדרת של רוני לוי. כן, אותו רוני לוי שנזרק מבית"ר ירושלים כי למרות המקום השלישי והכרטיס לאירופה, הבוס שלו משה חוגג רצה כדורגל יותר אטרקטיבי והתקפי. נו, איך קוראים לזה... "כדורגל שמח".
ובינתיים הפועל באר-שבע העולצת עדיין לא ניצחה בקדנציית לוי, השיגה 3 נקודות מ-12 אפשריות וכבשה שלושה שערים בארבעה משחקים. לא נורא, גם אם המועדון יישאר מחוץ לפלייאוף העליון, מוכרחים להיות שמח. אלונה אמרה. מה, לא תשמחו?!
החולי שאטוולד לא יכול לו
העונה של מכבי נתניה מתעתעת. המועדון הצליח להמציא את עצמו מחדש עם תקציב מצומק, מאמן הולנדי שדילג מהלאומית ושחקנים צעירים שחלקם הגדול היו אלמוניים עבור האוהד הממוצע. ועדיין יש משהו בסיסי שגם ריימונד אטוולד - מאמן שיטתי, אבל עם שריטה לא ברורה - לא הצליח לתקן בתקופה הקצרה שלו בנתניה: היכולת לקחת משחק כשיש כסף על השולחן. מכבי נתניה מצליחה לפשל בכל פעם מחדש במשחקים קריטים. להבריק פה ולהפתיע שם, זה משהו שהיה למכבי נתניה גם בקדנציות קודמות. אבל לקחת את הקופה כשיש את הלחץ של "אנחנו כבר לא האנדרדוג החביב שכולם אוהבים לאהוב" - את החולי הזה, גם אטוולד לא הצליח לרפא. המשחק מול הפועל חדרה, שבו נתניה הייתה יכולה להבטיח מעשית את העלייה לפליאוף העליון, הוכיח שלהולנדי יש עוד הרבה עבודה. ולא, הדיבורים על "כדורגל שמח" ו"הרבה מצבים" – לא מנחמים אף אוהד. הפסקנו לאכול את הבלוף הזה.
