ישנן שתי גישות לראות את המעבר של לאו מסי לפ.ס.ז'. אחת - דרך העיניים של הטייקונים החמדנים וחברות הענק יחד עם חברות הפרסום, המיתוג, הסוכנים ושאר מקבצי הנדבות. השנייה - דרך עיניו של חובב הכדורגל מהרחוב שגדל עם המשחק מהילדות ועד לבגרות, ויודע שבסוף זה תמיד המשחק, אף פעם לא השחקן.
ולאחר ההקדמה הזו ניתן להבין שאני עם הגישה השנייה, גישה שבה המשחק עצמו מרגש, גישה שבה גם המשחק בשכונה מרגש ומשאיר רגעי זיכרון גם לאותם 20 חבר'ה שמשחקים אותו – מי שהיה בולט בשכונה כילד היה מצטרף לקבוצת הנערים של העיר שלו והופך לגיבור שלנו. הגישה הנאיבית של הכדורגל של פעם, לפני שכל העולם המסחרי קלט שזה מכרה זהב של מזומנים וכבוד בינלאומי.
בשנת 2000, כאשר מסי הוחתם בברצלונה כהימור רפואי עם פחות מ־50% סיכויי הצלחה, הכנסות אופ"א מהצ'מפיונס עמדו על סביבות 200 מיליון יורו בלבד. בארסה עדיין הייתה ממוקדת בלעשות כדורגל ולייצר את המשך הדרך של יוהאן קרויף,ו אביו ומשפחתו של מסי היו ארגנטינאים פשוטים שרק הודו על המזל שנפל בחלקם בעצם ההסכמה של מועדון הפאר להחתים אותו. הצ'מפיונס היה הבונוס היוקרתי של העונה הסדירה של הליגה המקומית, לא העיקר שלה שמאפיל עליה וכיום גם הופך את המקומית לשנייה בחשיבותה.
21 שנים אחרי והכל התהפך, הצ'מפיונס מכניס 2.5 מיליארד דולר (לא מעט בזכות מסי). והנה החמדנים התעוררו וראש הפירמידה רוצה להשתלט גם על הבסיס שלה. יש מצב שהראש יצליח, הקרב כרגע בשיאו ולא מעט בהצלחתו תלוי גם בנו הצופים. מסי הוא המייצג המושלם לתמונת הקרב העתידית, אני מאמין שדמעותיו אמיתיות ואינני יודע באמת כמה הוא עצמו יכול היה לשנות את המצב. אם לדוגמה היה מתעקש להישאר בחוזה מינימום, האם זה היה אפשרי מצד בארסה בכלל?
במצבו הנוכחי מסי הוא מותג של מיליארד דולר עם השלכות חתומות חוזית לכל צעד שלו, כך שנתונה לו חזקת הספק מול מעריציו שאכן המעבר היה לא בשליטתו.
וכאן אני חוזר לגישה הראשונה, של הטייקונים וחברות הענק, שפרצו בלי שליטה וגנבו לנו את הכדורגל. מאיטליה ועד ירושלים – בכל מקום אנו תלויים ברצונם הטוב של רוכשי המועדונים שלנו, והאשמה כמובן נתונה במלואה על פיפ"א ולאופ"א. זרם המזומנים סינוור אותם עד כדי עיוות כל רגולציה אפשרית שאמורה לשמור על פייר פליי אמיתי. מספיק רק לשמוע את בעלי פ.ס.ז', אל-חליפי, מדבר על איך הם יכולים להכניס את מסי תחת חוקי הפייר-פליי כדי להבין עד כמה מעוותים הם החוקים הקיימים. בעידן הכפר הגלובלי שני ארגוני הכדורגל הענקיים האלו, רק צריכים להביט על ניהול הספורט המקצועני בארה"ב, שם הקבוצות הן ארגוני ענק של טייקונים חמדניים לא פחות, אך מנוהלים ביד רמה על ידי מינהלות ששומרות על איזון.
יש כוכבי ענק במיתוג של מיליארד דולר, מיליארדים של הכנסות מזכויות שידור – ועדיין כל קבוצה בליגה יכולה לזכות באליפות בכל ענפי הספורט המרכזיים. בכדורגל העולמי, כאשר בעלי המועדונים חותרים עדיין במרץ כדי להפריד את עצמם למעין מותג על השמור לעשירים, פיפ"א ואופ"א עדיין מחזיקות את רוב הכוח, את ההתאחדויות ואת המפעלים השונים, כאשר השוט החזק ביותר באופן אבסורדי הוא מונדיאל השחיתות בקטאר. השחקנים עדיין חוששים מהשוט הנ"ל ובלעדיהם לטייקונים אין מהלך. אם פיפ"א ואופ"א לא יפעלו בנחרצות, לא לשימור הקיים, אלא לשינוי יסודי והפיכת המבנה הקיים, הרי שבעוד כמה שנים ימצאו הטייקונים את הפירצה והזמן המתאים להתנתק לבועה משלהם.
מונדיאל 22 הגיע לקטאר בחטא החמדנות, זה כבר הוכח. זהו שיא חגיגת הצביעות, הוא גם משבש את כל לוח השנה של השנה כי הוא מתקיים בנובמבר-דצמבר – זמן מעולה עבור פיפ"א להציג אותו כטעות האחרונה שנעשתה בעידן הטייקונים
ולהראות שהארגונים הללו הפנימו משהו בעידן הקורונה וההתחממות הגלובלית, אך אינני אופטימי. רק אם הקהל יראה את מורת רוחו מהם, הם יקשיבו באמת. ולאו מסי, הוא כאמור נחת בפריז וכרגע מסתנוור מהאורות. ההיסטוריה של הכדורגל מראה שכל פרויקט גלקטיקוס שלא נבנה בהיתוך של שנים יחד, נכשל. ריאל מדריד, מילאן, אינטר, צ'לסי בתחילת דרכה ואפילו מכבי ת"א שלנו, כולן כשלו. להערכתי אין סיכוי שפ.ס.ז' תיקח את הצ'מפיונס, אני בספק אם היא תקח אליפות בצרפת. הלוואי שאמבאפה יעזוב רק כי הייתי רוצה לראות אותו מוביל מועדון לבד ולא את אחת האימפריות, אך גם הוא כבר לא שולט בעתידו. בעידן הרשתות, אנא המשיכו להשמיע את קולכם למען כדורגל הוגן.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
פורסם לראשונה: 05:56, 29.08.21
