איך אתם אוהבים את הכדורגל שלכם? חם? פושר? מבעבע? להוסיף נגיעות רומנטיקה מעל או שאתם מעדיפים את המנה הבשרית הבסיסית עם טקטיקה בצד? יש לנו גם את המנה העסקית, הולכת חזק היום.
פותחים עונה ב-ynet:
הכדורגל הישראלי חוזר ואיתו העקצוץ המוכר, געגוע מעורבב עם ציניות, התרגשות שבקצה שלה מחכה קללה שכבר מוכנה על הלשון. אלוהים איזה יחסי אהבה שנאה אנחנו מנהלים עם הדבר הזה.
הכדורגל הישראלי חוזר – אז יאללה, בואו נהנה ונתעצבן (כל אחד שיבחר את סדר הפעולות לפי טעמו).
עוד להיט
אומרים לנו שהולכת להיות עונה משוגעת. תמיד אומרים. אבל הפעם אולי יש קייס: שלוש הגדולות מתחמשות ונראות בכלל לא רע באירופה, מכבי נתניה רוצה להישאר להיט, הפועל ת"א עושה קולות, בית"ר הושארה בליגה בחסות עורכי דין ויש לנו עולה חדשה מיישוב ערבי של 20 אלף תושבים. הולך להיות שמח.
בינתיים מי שעושה הכי שמח היא מכבי חיפה. האלופה ראתה את היריבה העיקרית שלה, מכבי ת"א מחזירה דמויות מיתולוגיות מן העבר, שמרה על שקט, והמשיכה לעשות סקאוטינג על היריבות במוקדמות הצ'מפיונס. בדרך היא הנחיתה שחקני רכש במספרים שגרמו לכותבי בובה של לילה לשרבט בעיניים עצומות את הטקסטים עבור יצפאן. ברק בכר החליט לכתוב תסריט אחר והקבוצה שלו רחוקה תוצאת תיקו אחת משלב הבתים של ליגת האלופות. מכבי חיפה נראית נהדר, בכושר שיא בשלב מוקדם של העונה, עושה לחץ גבוה בתיאום מרהיב והיא מתה להשמיע שוב את המנון הצ'מפיונס באצטדיונה הביתי. תחושת הבטן שלי: המשחק בבלגרד ייגמר בשברון לב עבור בכר ולהקתו. זה יעזור לה לקחת אליפות שלישית ברציפות בליגת העל.
בחזרה לעתיד
בפרק הסיום המופתי של הסדרה הכי טובה היום בטלוויזיה, "סמוך על סול", שואל הגיבור הראשי את השותפים שלו לאן הם היו חוזרים אם הייתה להם מכונת זמן. אין לי מושג אם מיץ' גולדהאר עושה בינג' על "סמוך על סול", אבל נדמה שהקיץ מכבי ת"א משחקת קצת במכונת זמן. בהתחלה נעשה דילוג ל-2020 ואל קריית שלום הוחזר ולאדן איביץ', האיש האחרון שהביא למועדון אליפות (שנייה ברציפות) ואז נעשה עוד דילוג לאחור, אי שם ל-2016 ומי שהוחזר הוא ערן זהבי, הווינר האולטימטיבי בצהוב.
המוכנה לא חדלה מלדלג ושמות נוספים מן העבר החלו להבהב על הצג האלקטרוני: דור פרץ, אלי דסה ואפילו יונתן כהן. המהלך הזה יכול לייצר הרכב חלומי שיאיים על מכבי חיפה המחוברת, אבל גם יכול להסתיים בפיאסקו כואב. בסרטי מדע בדיוני יש לא פעם את הקטע שדמויות חזקות מנקודות זמן שונות מייצרות קונפליקטים שקשה לחזות אותם. עכשיו לכו תהמרו איך יעבוד החיבור בין איש הפיו-פיו לקרחון הסרבי.
מבחן התקליט השני
אם במכבי ת"א השתמשו במכונת הזמן כדי ללכת שנים ספורות אחורה, במכבי נתניה לחצו כל כך חזק על הכפתורים והחזירו אותה עד לאייטיז. בני לם, בלי תלתלים, אבל עם אותה תשוקה מהימים שהוא הסתכל הצידה וקלט שם את גריאני, נתן פאלש קדימה וזה הגיע לעודד מכנס. את הדילוג הזה הם עשו כבר בתחילת העונה שעברה ועכשיו מחכה לו מבחן העונה השנייה. זה הולך להיות הרבה יותר קשה, הקבוצות למדו את הקונספט הנתנייתי ועכשיו כשלם מסתכל הצידה וקדימה, לא רק שגריאני ומכנס לא על הדשא, גם פארפה גויאגון ועדן קארצב כבר לא שם.
גם עבור אליניב ברדה והפועל באר-שבע מחכה אתגר דומה של מבחן העונה השנייה. המנהל המקצועי בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה להיות מאמן, הלב של ברדה אותת לו שבמצבו הבריאותי מוטב להישאר במשרדים, אבל אותו לב גם גרם לו להתגייס לעזרה ולרדת עם אימונית אל הדשא. זה הלך יופי, נגמר עם גביע המדינה והעיר באר-שבע צהלה ושמחה. עכשיו מתחילה השגרה והעבודה הקשה של לשמור על המומנטום ולהישאר הישגי. אלונה ברקת קלטה שיענקל'ה ומיץ' מתפרעים עם הארנק, החליטה שהיא לא נשארת מאחור והנחיתה שמות כמו תומר חמד, אסטריט סלמאני ושאפי סוליימאנוב.
וכאמור, כמו אצל הלהקה של לם, ככה גם אצל הלהקה של ברדה - מבחן התקליט השני הולך להיות לא פשוט בכלל. הקהל כבר רקד עם כל הלהיטים ושר בעל פה את כל הפזמונים, הוא לא יסתפק בפחות מזה. רק אל תנסו למכור לו אלבום קונספט אמנותי (שזה בכדורגלנית: משחק טקטי ודקלומים מונוטונים של "שלטנו במרכז השדה, הגענו להמון מצבים ואני גאה מאוד בבחורים")
טריק מסריח אחד יותר מדי
עונת הכדורגל הזו נפתחת אחרי קיץ בסימן "אנשי עסקים, עסקנים, פוליטיקאים ועורכי דן מזיעים כדי להשאיר את בית"ר ירושלים בליגת העל". קיץ של העלאת גירה קולקטיבית של כותרות שבסיומה כולנו נדרשים לעכל את העובדה שיש מועדונים שווים ושווים פחות. כל כך הרבה פעמים שמענו את הביטוי "בית"ר חשובה לליגה" עד שהמילים התרוקנו מתוכן, הפכו למאוסות ולא הצליחו להסוות את הקומבינה הגדולה.
ואחרי כל הרעש המנהלתי יש בסוף גם קבוצת כדורגל ומעניין לבחון איך הוא ישפיע עליה ועל איך שהיא נתפסת בציבור שהוא לא אוהד בית"ר. כן, יש גם מחוץ לטדי אנשים שבאמת חושבים שבית"ר חשובה לליגה, אבל התחושה שלי היא שהקיץ משהו נשבר, לאנשים נמאס. זה היה טריק מסריח אחד יותר מדי. לא אתפלא אם העונה יהיו יותר אנשים שישמחו לאדה של בית"ר בהפסדים ויחכו לה בפינה אחרי כל מעידה. מן זרם תודעה תת קרקעי של "יאללה שיירדו כבר ליגה וישלמו את המחיר על הטעויות שלהם". לאנשים נמאס מהקומבינות. הם לא ייצאו להילחם בהן, אבל אם אפשר שפעם אחת הנוכלים יאכלו אותה - אז יאללה, בית"ר.
