מעניין מאוד מדוע כולם מתפלאים על אי ההצלחה וחוסר ההתקדמות של הכדורגל הישראלי. כמובן שבניגוד לפרשנים "מטעם" אשר משדרים את המשחקים, ולרוב ההתנהלות שלהם הנה של אוהדים מהשורה - והפרשנות הבלתי מקצועית בעליל שלהם מנותקת ממה שקורה על כר הדשא - אני לא מופתע.
המשחק של הנבחרת הצעירה נגד קזחסטן הוכיח לכולנו מדוע מדובר בכרוניקה של כישלון ידוע מראש. מה שבלט מאוד הוא שכמעט בכל עימות פיזי הקזחים זכו בכדור. כמו כן, היה ניכר שרמת האתלטיות והמהירות של השחקנים הקזחים עדיפה, הפריסה של הקבוצה טובה יותר וגם הנעת הכדור התכליתית והמהירה בלטה מאוד.
זה אומר שבכל מקום באירופה שמים דגש על הנושא האתלטי/פיזי והנעת כדור תוך ניצול השטחים הפנויים (השחקנים יודעים לאן לנוע, מתי ואיך - מתרגלים זאת באימונים). אצלנו עולם כמנהגו נוהג. מתמקדים במשחקוני קטרגל באימונים. כביכול נראה שהשחקן הישראלי טוב יותר במגע העדין בכדור, אולם מדובר רק באשליה אופטית - לראיה, אנו תמיד נופלים בפס האחרון המדויק תוך כדי תנועה. מדוע? כי לא עובדים על כך באימונים (משחקוני 5 או 4 על 2 אינם מדמים את המשחק האמיתי).
עד שלא יחול שינוי בצורת בחירת השחקנים (צריך לבחור בפיזיים/אתלטיים שעובדים ומשתפרים באלמנטים אלה), שינוי דיסקט כולל שאומר לא להסתכל על הטאץ' של השחקן אלא על היבטים חשובים יותר, העסק לא יזוז ונמשיך לעמוד במקום (מה שאומר ללכת אחורה, בגלל שכל המדינות שלפני עשור היינו הרבה מעליהן עוקפות אותנו).
מומלץ לקברניטי הכדורגל בישראל לצפות בסרט "מאניבול", ולהפנים שהספורט עובר טרנספורמציה רצינית בכל הקשור להטמעת כלים סטטיסטיים מדידים לבחירת השחקנים (נגמרו הימים בהם מאמן בחר שחקן לפי ה"עין"). בכל תחומי הספורט עושים זאת, ורק בישראל כולם חושבים שספורט משוחק "מהלב". כפי ששייע פייגנבוים תמיד אומר: "הכדורגל משוחק 90% מהראש ו-10% ברגליים". תשאירו את הלב לאנשים אותם אתם אוהבים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
