בזמן שמאמנים כמו מנחם קורצקי וזיו אריה מקבלים ביקורות קשות מהתקשורת הישראלית, ורוני לוי שהפסיד משחק 1 מתוך 16 חוטף על הראש בעקבות צורת המשחק שלו, אלישע לוי זוכה לחסינות. קורצקי מפיק את המקסימום מחדרה הלוחמנית, קבוצה בלי מגרש ביתי שעומדת ונלחמת בצורה מדהימה, ורחוקה מהקו האדום. אריה מצליח להחזיק את ירושלים מעל קו האדום עם הסגל חד משמעית הכי חלש בליגה.
רק מאמן אחד שנכשל ומתרסק בכל מועדון שבו הוא מקבל הזדמנות זוכה לטיפול בצמר גפן. אלישע לוי הוא בעיני המאמן הכי חלש בכל הליגות המקצועניות בישראל. בשנה שעברה פוטר גם ממכבי פ"ת וגם מכפר סבא וכעת כושל בגדול בהפועל חיפה. שיא השפל היה ההפסד הביתי לקבוצת הנוער המחוזקת של הפועל ת"א.
לאלישע יש סגל מצוין עם שחקנים מהדרג הראשון, כמו אלון תורג'מן, חנן ממן, לירן סרדל ונס זמיר, וזרים דוגמת קווין טאפוקו – והרשימה עוד ארוכה. ומה הוא עושה עם כל השחקנים האלה? כלום ושום דבר. אז למה התקשורת הישראלית כל כך סלחנית כלפיו? נכון, הוא איש נחמד מאוד, ג'נטלמן אמיתי, אבל האם חביבות מקנה חסינות מביקורת? בראיונות אחרי משחקים הוא נשמע כמו פרשן שצופה מהצד ולא מאמן של אחת הקבוצות, עם התבטאויות לקוניות כמו "במשחקים כאלה אסור להפסיד". הקבוצות שלו לא מאומנות, חסרות אופי, שום טקטיקה, לא נלחמות ולא אגרסיביות. הגיע הזמן ליישר קו – בהצלחות מותר לפרגן, בכישלונות חובה לבקר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
