בשנת 1998 זכתה צרפת בגביע העולם בכדורגל לראשונה בתולדותיה. יותר ממיליון אנשים נאספו בשאנז אליזה. מראות דומים נראו ברחבי צרפת כולה, עת המונים התאספו כדי לחגוג את ניצחון נבחרתם.
הנבחרת בכיכובם של שחקנים, שחלקם בנים של מהגרים שגדלו בשכונות עוני, העניקה רעיונות של סולידירות ואחדות לאומה משוסעת ומקוטבת. השבוע נבחרת הכדורגל של ישראל ניצחה את ברזיל הגדולה ברבע גמר המונדיאליטו והעניקה תקווה שדווקא בעת זאת, של קיטוב ושיסוע של החברה הישראלית, יהיה עולם הספורט זה שישמש עמוד האש לפני המחנה.
ספורט ממלא תפקיד בעל ערך רב באינטגרציה החברתית משום שהוא מלכד ומעורר התרגשות בכל רובדי החברה, לאורכה ולעומקה. ההתרגשות הזאת אינה חד-פעמית, אלא חוזרת על עצמה – ובכך מסייעת לחיזוקה של האינטגרציה הלאומית.
כך, כאשר נבחרת ישראל משחקת מול נבחרתה של מדינה אחרת, עולה ומתעצם מדד הגאווה הלאומית בקרב ישראלים משמאל ומימין, חילוניים ודתיים, ערבים ויהודים. שיתופם של שחקנים ממוצאים שונים בנבחרת הנוער הוא עדות לאינטגרציה חברתית: רבים אחרים השייכים לאותן קטגוריות חברתיות הופכים לאוהדים של הנבחרת הלאומית ומרגישים חלק בעיצוב הנרטיב הלאומי הישראלי.
אינטגרציה וניעות (מוביליות חברתית) קשורות זו בזו בקשר אמיץ, משום שחברה המאפשרת הזדמנויות לניעות של אנשים מקיימת מכניזם של אינטגרציה (כילול) חברתית תוך כדי מסמוסם של גבולות אתניים, דתיים ומעמדיים.
ההצהרה האופרטיבית אותה ממחישה נבחרת הכדורגל של ישראל הוא שהספורט הוא "המשווה הגדול" משום שעל קו הזינוק, טרם שריקת הפתיחה או יריית הזינוק, ניתנת הזדמנות שווה לכל המתחרים. הכדורגל הוא חסר פניות: הוא פתוח לכל מי שראוי ויש לו נכונות להתמודד - לא מוצאו של הכדורגלן הוא מה שמעניין וקובע אלא יכולתו בלבד.
מסעה של הנבחרת מעודד ומטפח בקרב בני נוער רבים בישראל מערכת ערכים המעודדת הישגיות ופריצת גבולות בין קטגוריות חברתיות שונות. בצרפת ובמדינות אחרות הכדורגל נתפס כ"כור היתוך" משום שמחקרים מראים שמיעוטים ומהגרים משתלבים בחברה הצרפתית באמצעות אימוץ הענף המייצג בין השאר ילידוּת, שייכוּת וזיקה לערכי החברה המסוימת הכללית.
בנאום ההשבעה שלו כנשיא ה-44 של ארה"ב בחר ברק אובמה להודות לג'סי אואנס ולג'קי רובינסון שחקן הבייסבול השחור: "...האופן בו הם חיו את חייהם והתייצבותם בחזית המאבק בגזענות ובסגרגציה, סיתתו את האבנים הגשמיות והרוחניות עליהן צעדתי בדרך לבית הלבן"...
דרכה של נבחרת הנוער צריכה להוות אור של תקווה בעונת הכדורגל האלימה שהגיעה לסיומה בשבועות החולפים. טוב יעשו פרנסי הענף, אם יבינו את המציאות חברתית שבה יש לכדורגל תפקיד מרכזי וידעו להשתמש בו להעצמת הזיקה הלאומית.
הכותב הוא קרימינולוג ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
