אולי לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, במה שעשויה להיות ההופעה האחרונה שלהם במעמד, יגנבו את ההצגה במונדיאל בקטאר עם רגעים נדירים; יכול להיות שניימאר ישאיר מאחור את כל הביקורות וההתחזויות בדרך להנפה עם ברזיל; זה יכול להיות קיליאן אמבאפה עם זכייה שנייה ברציפות, או הארי קיין שישבור את הנאחס האנגלי, והמון שחקנים אחרים. אבל חמישה חודשים לפני שריקת הפתיחה, מי שמסתמן כגיבור המוקדם של גביע העולם נקרא סעוד עבדולעזיז עבדול-גאני, שגם לו יש כינוי נהדר כמו לכוכבי הכדורגל. "ד"ר קול".
הוא לא שחקן, אלא המוח מאחורי חבל ההצלה של המשתתפים והאוהדים בטורניר הקרוב. ד"ר קול, שהוא בכלל פרופסור ממוצא סודני להנדסת מכונות מאוניברסיטת קטאר, פיתח את מערכת הקירור הייחודית שתופעל באצטדיונים ותנסה להתמודד עם החום האדיר בקטאר, שגם ב"חורף" שם לוהט הרבה יותר מהעונות החלושות שמכנות את עצמן "קיץ" במדינות רבות שישחקו בטורניר.
מערכת המיזוג היא רק דוגמה אחת למה שכסף מסוגל לקנות כאשר אין לו הגבלה. הנה מספר שיעזור להבין את גודל הטירוף: לפני 20 שנה, המונדיאל ביפן ודרום קוריאה עלה למארגנים 7 מיליארד דולר. הטורניר היקר ביותר עד היום היה בברזיל ב-2014 - 15 מיליארד דולר. אולימפיאדת החורף בסוצ'י ב-2014 היממה כל חובב ספורט שגילה כי העלות עמדה על סכום חסר תקדים של 51 מיליארד דולר. וזה כסף קטן לעומת מונדיאל 2022, שעומד על תקציב של 220 מיליארד דולר! וזה עוד לא נתון סופי. זו דרך אחת להציג את העושר המופלג של המארחת לעומת שאר העולם, הון שאיפשר לה להביא כנגד כל היגיון ספורטיבי את המונדיאל אליה ולשמור אותו אצלה למרות השערוריות והטרגדיות שמלוות אותו.
בלי ריח זיעה
בואו נחזור לד"ר קול. בכתבה שפורסמה ב"צ'אנל ניוז אסיה", הוא טוען כי עבד על הקמת המערכת במשך 13 שנים, ומבטיח שהיא לא רק מקררת את האצטדיון, אלא גם מונעת ריח זיעה חריף ביציעים. בהתאם למזג האוויר הקטארי ולרצון הבינלאומי הגובר להציג תדמית של שמירה על קיימות באירועים גדולים, חווה סולארית עצומה שהוקמה במדבר דואגת לכך שהמערכת מופעלת אך ורק על ידי כוח השמש בקטאר. ויש שם הרבה שמש.
שמונת האצטדיונים בטורניר יהיו ממוזגים, כשהשיטה תהיה "בועת קירור". המערכת תקיף את הדשא והיציעים, ואוויר קר יוזרם ללא הרף כדי לשמור על טמפרטורה של 21 מעלות (המשחקים עלולים להיערך בחום של כ-30 מעלות). מכשירים עוצמתיים ישגרו את האוויר אל הדשא, ויזרימו אותו מתחת למושבים ביציעים. ד"ר קול אף הבטיח כי לא תהיה בעיה לאף אוהד הסובל מאלרגיות, מאחר שהאוויר שיוזרם לאצטדיון יהיה מטוהר.
אוסטרליה, שעלתה למונדיאל בשני בלילה עם ניצחון בפנדלים על פרו באצטדיון באל-רייאן, כבר חוותה את החידוש על בשרה, והקשר דניס ז'נרו היה מאושר: "לא מרגישים בכלל חום על המגרש. כמה מהחבר'ה ישבו ביציע והיה להם ממש קר, הם היו צריכים ללבוש טרנינגים. הגג פתוח ועדיין קר בפנים, אני לא יודע איך הם עושים את זה". וההרגשה הזו אינה דבר של מה בכך - יוני בקטאר הוא עניין הרבה יותר קיצוני מאשר נובמבר, ואם האוסטרלים הרגישו בנוח במשחק שלהם, הנבחרות במונדיאל עצמו יוכלו להיות רגועות יותר בנוגע לחום הצפוי.
והמחיר? עלות הקמת שבעת האצטדיונים החדשים והשיפוץ המאסיבי שעבר אחד נוסף עמדה לפי המארגנים על 6.5 מיליארד דולר, אם כי ההערכות הן כי הסכום היה גבוה יותר. מדובר פחות או יותר ב־800 מיליון דולר לכל אצטדיון, בדיוק כמו העלות המשוערת של האצטדיון החדש שנבנה במילאנו – מגרש פאר "סטנדרטי" בלי מיזוג ופינוקים. התקנת פתחי האוורור, בועת הקירור, מערכת מחזור האוויר – ועוד בשמונה אצטדיונים – צפויה להוסיף עוד מספר מיליארדים לסכום הזה.
גמר VIP
כאמור, זו רק טיפה בים של 220 מיליארד דולר, שרבים מהם הושקעו בשיפור תשתיות התחבורה, הקמת רכבת מהירה ובניית נמל תעופה חדש, שלא לדבר על הקמת עיר חדשה מאפס, לוסייל, שפתחה ממש עכשיו את האצטדיון הנוצץ שלה שיארח את הגמר. יהיו שם 22 מלונות, 2 מסלולי גולף, לגונה מלאכותית, פארק שעשועים ואיים מלאכותיים. הכל במחיר שווה לכל נפש של 45 מיליארד דולר. אבל כמו במקרה של המיזוג, אנחנו מתעניינים בדברים המופרעים יותר.
למשל, בקטאר עובדים כרגע על פרויקט יוצא דופן לנטיעת מיליון עצים בסביבת האצטדיון בניסיון להוסיף ירוק לצבעים המדבריים. המארגנים גם רוצים להעניק חוויה מערבית לאוהדים שעלולים לספוג הלם תרבות, ועדיין עושים מאמצים להחתים אמנים מהשורה הראשונה בעולם כדי שיופיעו במהלך הטורניר ויהוו אטרקציה נוספת. השמות שעלו בעבר חתומים בחברת "יוניברסל", אחת השותפות של פיפ"א - ליידי גאגא, אירוסמית', אנדראה בוצ'לי - אבל בקטאר חולמים רחוק יותר וידוע על כך שקיימו מגעים עם חברי להקת אבבא. לא ברור אם יסכימו, אבל זה בטוח יעלה ביוקר, כי בעבר השוודים כבר סירבו להצעה לחזור לסיבוב הופעות תמורת מיליארד דולר.
ישנו כמובן גם הקידום, שחקני העבר האגדיים שקטאר שכרה כדי שישמשו "שגרירים" של הטורניר ברחבי העולם ויעזרו לדחוף ולקדם אותו ואת המדינה. דייויד בקהאם חתם על חוזה של עשר שנים בעלות כוללת של 200 מיליון דולר, וגם צ'אבי, סמואל אטו, קאפו וטים קייהיל סיכמו על עסקאות יוקרתיות מול הקטארים.
המחיר האנושי
קל לשפוך כל כך הרבה כסף כאשר הוא מתפרץ מבארות הנפט ומרפד את הכיסים. זה גם קל יותר לאור העלות הזניחה של כוח העבודה, שכלל 6,500 פועלים לפחות מהודו, בנגלדש, סרי־לנקה ופקיסטן שאיבדו את חייהם בגלל תשישות מהחום או תאונות עבודה. גם כאן יש מספרים: דולר וחצי לשעה, 13 שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע, הדרכון אצל המעסיק שמחליט אם ומתי תוכל לחזור הביתה. מאחורי כל משב רוח קר ובניין נוצץ בקטאר, ניצבים אותם אנשים אילמים שגם החשיפות המרובות על אודותיהם לא שינו את המצב.
פורסם לראשונה: 09:57, 15.06.22
