1. ה-NBA, כמו בכל ספורט, בנויה מהמצאות וחידושים שמשתלטים על הליגה לתקופה, עד שמישהו מוצא להם פתרון. ההגנה של דטרויט פירקה את השואו טיים של הלייקרס, המהירות של באיירן מינכן פירקה את הטיקי טאקה של ברצלונה, כדורסל המסירות והתנועה בלי כדרורים של גרג פופוביץ' וסטיב קר פירק את הבידודים של לברון ג'יימס.
דנבר לא מחדשת. היא לוקחת את התרגיל הכי ישן בספר של הכדורסל, הפיק אנד רול, והופכת אותו לאמנות, ועוד אמנות פונקציונלית, אפקטיבית. זה קורה בגלל האיכות הנדירה של שני השחקנים שמריצים אותו. ג'אמל מארי וניקולה יוקיץ' שיכולים לקלוע מכל מקום במגרש, איזה סוג של זריקה שמתאימה להם, וגם למסור כל מסירה בלקסיקון. אי אפשר לעזוב אותם לשנייה, אי אפשר לעשות עליהם סוויץ', והחברים שלהם לקבוצה למדו לרווח את המשחק ולעשות חיתוכים לסל כדי שלמארי וליוקיץ' יהיו כמה שיותר אפשרויות לנצל את יכולות המסירה הפנטסטיות שלהם.
השנים הבאות יהיו שנים שבהן קבוצות הליגה ומנהליה יהיו עסוקים בפתרון הבעיה הלא פתירה הזו ובניסיון לחקות אותה. מארי ויוקיץ' נמצאים בתחילת השיא שלהם כספורטאים. דנבר יכולה להיות דומיננטית בשנים הבאות.
2. כיוון שכך, למיאמי אין ממש סיכוי נגד דנבר בכדורסל "טהור", בטח לא בסדרה של שבעה משחקים. היא חייבת להפוך את המשחק למלחמת גרילה. מה שגילינו על מיאמי בפלייאוף הזה שהיא גונבת זהויות סדרתית.
דנבר ניצחה בשני המשחקים האחרונים (הלילה השלימה ניצחון חוץ חמישי רצוף בפלייאוף) ועשתה זאת די בקלות. זה קרה, גם, בגלל גניבת הזהות של מיאמי: היא שרטה, לקחה כל כדור אבוד, השתלטה על הריבאונדים, שחקנים שאף אחד לא רצה ניצחו בשבילה את המשחק. לא רק שמיאמי הייתה צריכה להתמודד נגד הכישרון של דנבר, אלא שהיא לפתע הייתה צריכה להתכונן להתמודדות נגד עצמה.
4 צפייה בגלריה
מיאמי התמודדה נגד עצמה. באטלר
(צילום: Mike Ehrmann / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
3. זה היה המשחק הרביעי ברציפות של ג'מאל מארי עם מספר אסיסטים דו ספרתי. היחיד שמסר מספר דו ספרתי של אסיסטים בארבעת המשחקים הראשונים שלו בגמר הוא מג'יק ג'ונסון: כוכבי דנבר ממשיכים לרשום את עצמם בספרי השיאים, לבד או לצד גדולי אומת הכדורסל. אבל המספר היותר חשוב של מארי מהלילה הוא 0 איבודי כדור. ביום קליעות חלש מאוד (פחות משלושים אחוז מהשדה), מארי הראה שהוא למד לנהל משחק.
יוקיץ' לא קלע נקודה ב-18:29 דקות האחרונות על המגרש. הוא מסר רק ארבעה אסיסטים בכל המשחק. קצת יותר מתשע דקות לסיום הוא ספג עבירה חמישית. מיאמי צמצמו את ההפרש מ-10 ל-5, המשחק נעצר לטיפול בטבעת הסל ולטיפול רפואי של אוהדת, מה שנתן לבאם אדאביו וג'ימי באטלר עוד שנייה של מנוחה הכרחית עבורם. הרבע הרביעי הוא ממילא של מיאמי. דנבר בלי יוקיץ' על המגרש לאורך כל העונה נמצאת במינוס 12.5 נקודות בממוצע, בעוד שאיתו היא בפלוס 10.4. הקהל נעמד על רגליו ושאג. הכל היה מוכן, אבל כשיוקיץ' חזר למגרש אחרי 5:13 דקות, דנבר איבדה רק נקודה אחת מהיתרון שלה.
4. אפשר להסתכל על זה רק בצורה מספרית: פה שלשה של ג'ף גרין, ברוס בראון במשחק של 8 מ-11 (כולל חצי מהנקודות של דנבר ברבע הרביעי), ארון גורדון קלע יותר נקודות מבאטלר (27 לעומת 25), ובאטלר ניסה באופן עקבי להתחמק מאחד על אחד נגד גורדון שהיה מצוין בהגנה.
אבל זו לא סטטיסטיקה. מי שמסתכל על יוקיץ' יכול לטבוע בכל היופי הספורטיבי של קליעות, ריבאונדים, כל סוג של מסירה שקיים. אבל כדי להבין את הגדולה של יוקיץ' צריך להסתכל מעבר לכדורסל. הכדורסל וסוג המנהיגות של יוקיץ' הם כלים רוחניים. הוא משאבה של אמון בין שחקנים ובין שחקנים למאמנים, של אמונה (באחר ועצמית), ושל סבלנות.
רק בתוך סביבה כזו, בראון וגורדון, שחקנים שאף אחד לא האמין בהם אף פעם או שהפסיקו להאמין בהם, שמו את הקבוצה על הכתפיים ולקחו אותה מרחק ניצחון אחד מאליפות היסטורית. הם היו חייבים ליוקיץ'. הוא החזיר אותם לרלבנטיות. גורדון, בנוסף לתפוקה שלו משני הצדדים, גם נבחר להחליף את יוקיץ' כסנטר בדקות העבירות.
5. זה יהיה הקושי הגדול בניסיון לחקות או לפתור את דנבר בשנים הבאות. זה לא רק שיש כישרון ענק אצל שני הכוכבים שלה, ולא רק שהמנהיג של דנבר הוא שחקן כדורסל אינטליגנטי בטירוף, אחד שזכה בתואר השחקן היעיל של הליגה פעמיים, פעם אחת כשמארי לא על המגרש לאורך כל השנה, אלא שהאינטליגנציה הספורטיבית של יוקיץ' מחווירה לעומת האינטליגנציה הרגשית שלו.
6. הכימיה של יוקיץ' עם מארי מפעימה. קצת כמו לחשוב על לארי בירד ומג'יק ג'ונסון משחקים באותה קבוצה ועורכים ביניהם פיק אנד רול פעם אחרי פעם אחרי פעם. אריק ספולסטרה, אולי מאמן ההגנה הכי טוב בליגה, ניסה הכל. מתישהו אתה מתיישב על הספסל ומבין שאם אתה שולח שני שחקנים לסגור את מארי, אתה בעצם מחליט לשים את הכדור בידיים של השחקן הכי טוב בעולם. זו האופציה הכי טובה. מדובר בהתאבדות, לא משנה מה תעשה.
יוקיץ' ומארי משלימים אחד את השני. הם משחקים כדורסל אינטלקטואלי, אבל לא מהסוג של בוא נעשה מה שהמאמן כותב על הלוח, אלא אינטלקט אינטואיטיבי, של הבנת משחק, לדעת מה הדבר הכי נכון לעשות בכל שניה, כדורסל שמייצר אפשרויות בלי נגמרות. שניהם יכולים לשים חמישים נקודות בכל משחק. יוקיץ' הוא מכונת טריפל דאבל מהרגע שהוא רשום בטופס המשחק, והוא הבן אדם האידיאלי לפנות אליו כשהתסריט תקוע.
מה שאנחנו מקבלים ממיאמי כרגע הוא נואשות וייאוש. הם החזירו לנו תשובה לכל שאלה שהצבנו מולה. אבל עכשיו, דנבר שואלת יותר מדי שאלות, ולמיאמי נגמרו התשובות. מיאמי היא קבוצה שטוחנת את היריב שלה, פיזית ופסיכולוגית, הם תמיד חוזרים, בכל משחק ובכל סדרה, ואתה לא יודע אף פעם מאיפה זה יבוא לך. אבל שני המשחקים האחרונים משדרים דגל לבן. מיאמי תעשה הכל לנצח את שלושת המשחקים הבאים, אבל היא נראית כמו קבוצה שהבינה את המציאות, ונכנעה. היא יודעת שאפילו אם תשחק משחק מושלם היא עדיין עלולה להפסיד. דנבר פירקה ורמסה את התחרותיות של מיאמי, את הצורך שלה לשרוט את הלוח עם הציפורניים. היא פירקה אותה מה-DNA של עצמה.
