אופיר נצר היא דוגמה ישראלית לנחישות והתמדה. אחרי שנים של פציעות ואכזבות, היא הגיעה לאליפות העולם האחרונה ביפן וסיימה עם הישג שיא למתעמלת ישראלית: מקום שישי בגמר הקפיצות. בגיל 25 ואחרי לא מעט קשיים שהיו יכולים לגרום לה להרים ידיים ולפרוש, היא הגיעה לשיא.
תחילת הדרך של נצר הייתה מבטיחה. ב-2013, כשהיא בת 17, סיימה במקום הרביעי באליפות אירופה, גם כן בקפיצות. ההישגים שלה זיכו אותה בשירות צבאי של ספורטאית מצטיינת, אבל אז התחילו הפציעות. היא קרעה את הרצועה הצולבת וכן את המניסקוס, דבר שהשבית אותה לתקופה ארוכה. ב-2015 היא נפצעה שוב, הפעם במהלך אליפות אירופה.
הפציעות המשיכו לרדוף אותה לאורך כל הקריירה, היא החמיצה את אולימפיאדת טוקיו בעקבות קרע נוסף בצולבת. אבל כאמור, מדובר בספורטאית מיוחדת ששום דבר לא שובר אותה. במקום לפרוש, כמו שמתעמלות רבות היו עושות, היא מסמנת יעד חדש: פריז 2024.
עברת פציעות רבות בקריירה ובכל זאת המשכת, איך עשית את זה?
"בפעם השלישית שנפצעתי זה כבר היה קשוח מדי. ידעתי מה מצפה לי וכמה זה קשה, הייתי צריכה הרבה כוח מנטלי כדי לסיים את השיקום בצורה הכי טובה שיש. פציעה ברצועה הצולבת עלולה לגמור קריירה, כי השיקום הוא סיזיפי ומורכב. גם הייתה את הקורונה, שעשתה את זה יותר קשה".
לא חששת להתייצב שוב מול שולחן הקפיצות ולהיפצע?
"יש פחד והוא עדיין קיים, אבל זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בעולם. הרצון להתאמן ולהתחרות היה חזק מהפחד, התמודדתי מולו. המטרה שלי הייתה לעמוד שוב אחרי קפיצה מוצלחת מול השופטות, זה עזר לי להילחם. לא האמנתי שאחזור להתחרות ברמות הגבוהות ביותר, זה הפתיע אותי. עשיתי הישג מטורף, הפתעתי את עצמי".
"סימון ביילס? אני חושבת שהיא סופר אמיצה. מה שקרה לה קורה לכל מתעמלת. פשוט לה זה קרה ברגע הכי לא מתאים. היא עשתה את הבחירה הנכונה"
"בהתחלה לא רציתי להיכנס לאולם"
באליפות ישראל האחרונה, נפצעת והחמצת את טוקיו 2020. איך הרגשת?
"מהרגע של הנחיתה ידעתי שהנזק גדול והפציעה קשה. הייתי מתוסכלת וכעסתי. החלום שלי התנפץ לי מול העיניים, ולקח לי הרבה זמן להתאושש, הייתי שבורה. היו הרבה לילות ללא שינה".
איך היה האימון הראשון אחרי הפציעה?
"זה לקח המון זמן, בהתחלה לא רציתי להיכנס לאולם. הימים הראשונים היו קשים. מצד אחד האולם זה המקום הטבעי שלי, מצד שני חשתי פחד ותסכול, כעסתי עדיין על הפציעה שלי ולא עשיתי אלמנטים מסוכנים. לאט-לאט הביטחון חזר, וגם הזמן מרפא את הפצעים. אני זוכרת שהמאמן נתן לי תאריך לאימון קפיצות ראשון, וזה היה מרגש מאוד מבחינתי".
צפית באולימפיאדה, או שזה היה קשה מדי?
"חשבתי שיהיה לי הרבה יותר קשה לצפות מהבית, יותר ממה שזה היה באמת. בגלל שהאולימפיאדה נדחתה בשנה, היה לי זמן לעכל שלא אהיה שם. הכאב הוא אותו כאב. אני אוהבת את הענף ואוהבת לראות את התחרויות והיו רגעים מרגשים של ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם, ויחסית עברתי את זה בשלום. הבנתי שאני לא שם".
היו מחשבות לפרוש?
"כשצפיתי באולימפיאדה ידעתי שכבר לא יהיה שם, אבל היה דרייב להמשיך. רציתי להגיע לאליפות העולם ביפן. אומנם לא בטוקיו, אבל זה היה סוג של סגירת מעגל. אני מתאמנת טוב ומרגישה בכושר טוב. רציתי את החוויה של אליפות עולם, וזה מה שנתן את הכוח. לא חשבתי לפתוח בקמפיין אולימפי נוסף, אבל פרצתי מחסום מנטלי נוסף שגרם לי לחשוב שאוכל להגיע לפריז 2024".
להישאר בריאה ושלמה
החלטת לארוז מזוודות ולעבור להתאמן בספרד, למה דווקא שם?
"עברתי קודם להונגריה, אבל אז הגיעה הצעה להגיע לספרד והייתה לי הרגשה שאני רוצה לנסות, למזלי זה עבד ונשארתי שם עד היום".
איך את רואה את מצב הענף היום בישראל?
"ההישג של דולגופיאט אומר הכל, גם בנשים יש התקדמות לכיוון חיובי. יש אנשים טובים באיגוד. צריך סבלנות ואני פה גם כדי להרים את הענף. לא חסרים לנו כישרונות, הענף יכול להביא עוד הישגים גדולים".
מה את אומרת על מה שעברה סימון ביילס בטוקיו?
"אני חושבת שהיא סופר אמיצה. היא הייתה בסיטואציה לא פשוטה, ויש את עניין הלחץ מהתקשורת והפרסום הרב. מה שקרה לה קורה לכל מתעמלת. פשוט לה זה קרה ברגע הכי לא מתאים, היא עשתה את הבחירה הנכונה".
והיה ברקע את פרשת לארי נסאר.
"זה ללא ספק משהו שהשפיע עליה. גם זה היה מעשה אמיץ, והיא הייתה צריכה להיות סופר חזקה בשביל לעבור את כל זה".
"ההישג של דולגופיאט אומר הכל, גם בנשים יש התקדמות. יש אנשים טובים באיגוד. צריך סבלנות ואני פה גם כדי להרים את הענף. לא חסרים לנו כישרונות, הענף יכול להביא עוד הישגים גדולים"
איך יסתיים המסע שלך?
"מה שאני יכולה לבקש הוא להישאר בריאה ושלמה, שאהיה מאושרת ושאמשיך ליהנות ממה שאני עושה".
אז נראה אותך בפריז עוד פחות משלוש שנים?
"מקווה מאוד. לשם אני מכוונת. זאת שאלה קשה. כי ההישג משנה את התמונה ושבר מחסום מנטלי, אבל עכשיו אני יודעת שמחכה לי המון עבודה קשה. הפנים שלי לעבר האולימפיאדה, אעשה הכל כדי להגיע לשם. הזמן יעשה את שלו".
